דבר אברהם - ב קכג

כי אין עמדי דברים נכבדים בכ"ז אמרתי לא אניחהו בלי תשובה כלום

א) ע"ד מה שהעיר כת"ר במה שנו"נ בספרי סי' כ"ו בממזר מכהן אם יש עליו דיני כהונה שנסתפקו בו האחרונים ז"ל, והביא כת"ר ראי' מגיטין (דף נ"ט ע"ב) גבי לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם משום דאמרי ממזרת ונתינה נסיב ופסלי' לזרעי' כו', אלמא דגם גבי פסול לויי' דליכא פסול חללות ואין חילוק בין ביאה ראשונה לביאה שני' מ"מ גם שם אין על ממזר קדושת לוייה וה"ה גבי קדושת כהונה בביאה ראשונה. ואף דיש לדחות דגבי עליי' לתורה אף דיש עליו קדושת לווייה כיון דהוא ממזר אינו קורא מקמי ישראל מ"מ מדברי רש"י ז"ל שכ' ואחלי' קדושת לוייה והוי ישראל פסול נראה דאינו קדוש כלל, עכ"ד

ולענ"ד נראה דהעיקר הוא כמ"ש לדחות דמיירי רק לענין שלא להקדימו לישראל וכדאמרינן בהוריות (דף י"ג ע"א) ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מייחס וה"נ אינו מיוחס הוא וירד מקדושתו לענין הקדמה אבל לא דבטיל מיני' כל דיני לוייה דהיכן מצינו לוי שמתחלל מקדושתו. ואדרבא יש להביא ראי' להיפוך מדאמרינן בבכורות (דף נ"ז ע"א) אמר ראב"א לוייה שילדה בנה פטור מחמשת סלעים דאיעבר ממאן כו' אמר רכ פפא דאיעבר מעובד כוכבים ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי עי"ש בפרש"י ותוס', הרי דגם למ"ד הולד ממזר הר לוי ונפטר מה' סלעים, ולאו משום לתא דאימי' מיפטר דהא רב פפא לית לי' הא דמר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא דבפטר רחם חלא רחמנא כמבואר בראשונים שם, ורק משום לתא דלוייות דידי' מיפטר. ואף דהתם בודאי לאו לוי גמור הוא שהרי אין אביו לוי ורק מקצת צד לוייות אמרינן בי' משום אימי', מ"מ אי אמרת דממזר בן לוי אין בו קדושת לויה כלל וכישראל דמי ה"נ לא יהא בו שום לוייות מצד אמו דק"ו הוא אלא יהא כחלל שאינו נפטר מה' סלעים כמבואר בסוגיא. אמנם לפ"ז יש להוכיח לכאורה מסוגיא דהתם דכהן ממזר נמי יש בו קדושת כהונה, דאמרינן בתר הכי בכהנת דאיעבר ממאן כו' אלא דאיעבר מעובד כוכבים והא"ר פפא בדיק לן רבה כהנת שנתעברה מעו"כ מהו ואמינא לי' לאו היינו דראב"א דאמר לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים, וא"כ נראה דיש עליו דין כהונה דהא ר"פ ל"ל בפטר רחם תלא רחמנא כנ"ל. אבל ז"א דהכא לא סיים ר"פ כדלעיל ולא תימא אליבא דמ"ד כו' אלא אפילו למ"ד מזהמין את הולד כו', וי"ל דהכא דאיעבר מעכו"ם הוי רק למ"ד הולד כשר דאז יש בו צד כהונה משום אמו אבל למ"ד הולד ממזר אפשר דאה"נ דחייב בה"ס לר"פ משום דאינו כהן. אבל הא מיהא חזינן לענין לוי דאפילו למ"ד הולד ממזר לוי פסול מקרי ומיפטר מה' סלעים. וקצת יש לדחות דכיון דלא אשכחן בקרא חילול זרעו אלא מצד משפחת האב, ר"ל היכא דכהונתו נמשכת מצד האב דבישראל משפחת אם אינה משפחה, אולי י"ל דיחס לוייה שנמשך מצד האם כבדידן בעכו"ם ועבד הבא על הלוייה אינו בחילול כלל וממילא גם מחזר יש בו צד לוייות זו, ואון ראי' מזה לממזר בן לוי דהתם לוייותו נמשכת מצד האב ובזה מצינו חילול זרעו, אבל חידוש הוא ורחוק מן הדעת

ב) ואגב אורחא אעיר שעמדתי בסוגיא דבכורות שם דא"ל רבא לר"פ הכי השתא בשלמא לוייה בקדושתה קיימא דתניא כו' אלא כהנת כיון דאי בעיל לה הויא זרה, ולא משכח הש"ס לר"פ לאוקמי כהנת דאיעבר ממאן ומסקינן לעולם דאיעבר מכהן בת ישראל ואמאי קרי לה כהנת דבנה כהן, והרי אפשר לאוקמי דאיעבר באמבטי מטיפת עכו"ם דלא מיפסלה כיון דלא נבעלה כדאמר בן זומא בחגיגה (דף ט"ו ע"א). ונהי דאיעבר מטיפת ישראל ליכא לאוקמי לפמ"ש הב"ש (סי' א' ס"ק י') דמתייחס אחר אביו וא"כ אם אביו כהן או לוי מאי איריא כהנת אפי' ישראלית נמי ואי איעבר מישראל למשפחותם לבית אבותם כתיב כדפריך הש"ס התם הא מ"מ בנתעברה מטיפת עכו"ם באמבטי מצי לאוקמי. ועיי' במל"מ פט"ו מהלכות אישות ה"ד ופ"ז מאיסורי ביאה הי"ג

ג) אח"ז מצאתי בס' פסקי הלכות להגאון מוהר"ר מקארלין נ"י ת"א דף ח' ע"ב בהגה"ה שעמד בחקירה זו והביא מההיא דגיטין שהעיר כת"ר ותפס ג"כ דזהו רק לקריאה לתורה וסבר לחלק בין נולד מממזרת שנחשב אחרי' ונפסל ובין נולד מח"כ, וכן העיר כבר מסוגיא דבכורות שהבאנו יעו"ש

עוד הביא שם ראי' דכהן ממזר אין בו דין כהונה מרש"י יבמות (דף נ"ג ע"ב) ממזרת ונתינה לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר אלא לענין העראה נקטה ולמלקי עלה עכ"ל. והנה לכאורה חשבתי לומר דאין מזה ראי' די"ל דכוונתו היא לנתינה, אבל שבתי וראיתי דדוחק הוא דרש"י ז"ל מפרש בכ"מ דפסול נתינה הוא משום דדוד גזר עלייהו ואינה אלא מדרבנן וא"כ צ"ל בכ"מ דתני נתינה הוא אגב סירכא דממזרת כמ"ש התוס' כתובות ר"פ אלו נערות יעו"ש. אמנם עדיין לא ברירא היא, דבחי' הריטב"א יבמות שם באמת מסופק בדבר וכ' וז"ל ממזרת ונתינה לא שייך בה פסולה בביאה זו דאלו לכהונה הא פסולה וקיימא אפילו לקהל ישראל ולא לאפסולה מן התרומה לא שייך בנתינה כלל ובממזרת נמי שהיא בת כהן כיון דאמה היתה זונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה ועוד כשאת"ל שלא נפסלה הבת מן התרומה דבי נשא מפני זונות אמה משום ביאה זו של ישראל כשר לא גרעא בהא מידי עכ"ל, הרי שהזכיר בפסול התרומה לנתינה ובממזרת בת כהן מספקא לי'. והנה דברי הריטב"א ז"ל צריכין ביאור במאי דתלי פסול הבת לתרומה בפסול האם משום דהויא זונה, היכן מצינו דפסול זונות האם פסלה לבת מן התרומה ומה טעם ספקו בזה. ואם נבוא לפרש שאין כוונתו משום זיבוח האם מצד עצמה שהיא תפסול את בתה אלא משום דכיון דהיא זונה הויא מפסולי כהונה וא"כ בתה חללה, וזה תלוי אם היתה זונה מכבר שבביאה זו נעשית כבר חללה דאו גם בתה חללה אבל אם נתעברה מביאה ראשונה זו שעשתה אותה זונה לא היתה עוד בשעת ביאה מפסולי כהונה וכדאמרינן בקידושין (דף ע"ז ע"ב) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עלי' כו', ולכן כתב כיון דאמה היתה זונה מסתמא נפסלה גם בתה היינו אם באה מביאה שאחר זונות אמה, ואת"ל שלא נפסלה הבת מפני זונית אמה היינו אם באה מביאה ראשונה זו שנעשית אמה עכשיו זונה ולא חללה, לפי"ז יהא מוכרח דס"ל להריטב"א בהחלט דכהן ממזר אינו נפסל מן התרומה וכו' אבל בדרך זו לא יונח לן דלמ"ל להזכיר ממה שאמה נפסלה מן הכהונה ומן התרומה, ועוד דמכל סגנון דבריו משמע דתלוי בפסול האם. ולכן יותר קרוב ונוח לפרש שכוונתו היא עפמ"ש הרשב"א בתשובה שהבאתי בספרי שם דמה"ט בן כהן ממזר הוי חלל משום דאתי בק"ו מאלמנה לכ"ג, והוא מש"ס דיבמות (דף מ"ד ע"ב) הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום הכל מודים ר' יהושע דאע"ג דאמר ר' יהושע אין ממזר מחייבי כריתות נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי מק"ו מאלמנה כו' וכ"ת מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה, ולהכי תלי הריטב"א פסול הבת בזונות האם דכיון דנעשית זונה איכא לק"ו מאלמנה. ומעתה נבין גם ספקו של הריטב"א. דהנה האי ק"ו אמרינן התם בש"ס גם לענין עכו"ם ועבד שבא על בת ישראל שפסלה נמי מן התרומה ואיכא ק"ו, אלא שנחלקו הראשונים ז"ל בפסק ההלכה אם הולד פגום או לא והרי"ף מסופק בדבר, והרמב"ם ז"ל פסק דהולד כשר ואינו פגום וכתב הב"ש (סי' ד' סק"ד) בטעמו משום דס"ל דהאי ק"ו פריכא הוא ע"פ מ"ש התוס' יבמות בפ' הערל (דף ע"ו ע"א ד"ה ר"י) דאיכא למימר בת גר עמוני יוכיח לדידן דקיי"ל כר"י דבתו כשרה, וכ"כ הרשב"א בחי' ליבמות בדף מ"ה, והריטב"א ז"ל בחי' שם הביא לשתי הדעות ולא הכריע ביניהן. הלכך גם הכא