דבר אברהם - ב קיח

**(זו הרי בעו מיני' מרבא ורבא סכר לעיל מיני' בדבר שעושה אותה נבילה וגלודה לא הוי אלא טריפה, ועיי' בשמ"ק דגרס בעי מיני' אביי מרבה, ויש להאריך בזה

וראיתי בשו"ת ברכת רצ"ה סי' ה' שעמד בחקירה זו בהקדיש עירה ולא הביא דברי השמ"ק הנ"ל. ודבר תימה ראיתי שם שרצה לומר דהקדיש עורה לבה"ב תלי באיבעיא דרבא דהקדיש אבר לדמיו, ובמחכ"ת טעות הוא דזהו רק בהקדיש אבר לדמיו למזבח אבל לבה"ב לא פשטה קדושה:)** של מקריב הקרבן, שהרי אין ההקדש מקריב הקרבן כלל ואדרבא גזברין מעכבין, ולא מיבעי' למ"ד דתפיס רק בעור שגוף הקרבן אינו של הקדש כלל דודאי לא שייך לומר שיש זכות לכהנים בעור מצד ההקדש עצמו כממקריב קרבן שהרי אין הקרבן של הקדש כלל, אלא אפילו למ"ד דתפיס גם בבשר מ"מ רק הבעלים הם מקריבי הקרבן ולא הקדש דאדרבא גזברין מעכבין אלא שזה עבר ועשה. לכן נ"ל דבאמת בהקדיש עולתו לבה"ב אפילו אי לאו קרא דעולת איש ולא עולת הקדש לא הי' לכהנים שום זכות מההקדש אלא דזכותם הי' רק מצד הבעלים מקריבי הקרבן, והכא דרובץ על העור קדושת בה"ב לא נעשה באמת העור של כהנים אלא דהוה זכו בזכות הבעלים ונכנסו תחתיהם להיות כבעלים מקדישי העור שהם קודמים לפדות ופודין בפחות משוויי', יעויי' תוס' תמורה (דף כ"ז ע"ב ד"ה לא) ותוס' מנחות (דף ע"א ע"ב ד"ה ומתירין), ולבתר דכתיב קרא ולא עולת הקדש דאתי למעוטי כה"ג אין לכהנים גם זכות זה דבכ"מ שהעור של הקדש אין להם שום דין זכיי' בעור. והשתא מקשו התוס' שפיר כיון דלמ"ד דתפיס גם בבשר אין פדיי' גם לעור דבעיא העוה"ע א"כ אין נ"מ כלל אם זכו הכהנים בזכות פדיי' של הבעלים או לא, ושוב מוכח לפי"ז כמש"כ דלמ"ד דתפיס רק בעור נפדית ולא בעיא העוה"ע דאל"ה קשה אליבא דכו"ע ולא רק למ"ד דתפיס גם בבשר

עוד כתב בס' זכרון יהונתן דמקדיש עור בעיא העוה"ע משום דהוי אבר שהנשמה תלוי' בו, ולא ידענא מה ענין העוה"ע לאבר שהנשמה תלוי' בו. ובגוף הדבר אם עור הוי דבר שהנשמה תלוי' בו יש להאריך, ועיי' מ"ש בהגה"ה ובשו"ת ברכת רצ"ה סי' ה'

עוד ראיתי שם שכ' על קושיית התוס' זבחים מהעוה"ע דקושיא זו אינה כ"כ מן המתמיהין, דאיכא למימר דר' אייבו בשם ר' ינאי דמוקי קרא דעולת איש למעט מתפיס עולה לבה"ב ס"ל כר"ש דקדשי בה"ב לא היו בכלל העוה"ע. ודברים מתמיהין הן אטו ר' ינאי אליבא דנפשי' קאמר לה הרי ר' ינאי לפרושי לר' יהודא קאמר לה דדריש פרט לעולת הקדש ור' יהודא הרי ס"ל דקבה"ב היו בכלל העוה"ע כמבואר בתמורה (דף ל"ג ע"א) וברש"י שם דאיהו בר פלוגתי' דר"ש, וכן ביאר דברי התוס' בשעה"מ (פ"י מבכורים ה"ב)

כ) עוד כתב כת"ר על מ"ש בסי' י"ג אות ד' בענין שליחות של משלוח מנות שמצא בס' א' תשובת החת"ס שהשיב כן, הנה זה מכבר רשמתי לי על הגליון שכן מצאתי אח"ז בתי' החת"ס לגיטין (דף כ"ב ע"ב) והנאני

כא) העיר כת"ר על מ"ש לחדש בסי' ט"ז אות כ"ט דמצוה שזמנה תמיד ואינה רשות בשום אופן כגון תפלין ציצית ות"ת לכו"ע אינה צריכה כוונה, וע"ז השיג כת"ר מעירובין (דף צ"ה פ"ב) דאמרינן התם לענין תפלין במצות צריכות כוונה קמיפלגי. הנה כבר העירני ע"ז ידידי הרה"ג המצוין מוהר"ר אברהם לופטביר נ"י חתן הגאון הגדול מוהרמש"ך שליט"א אבד"ק דווינסק. אמנם כבר הזכרתי בספרי שם שכעין זה מצאתי בטו"א ר"ה (דף כ"ט ע"א) ומסוגיא זו יש להשיג גם עליו דהטו"א חידש התם לחלק בין אכילת מצה דצריכה כוונה למאן דאית לי' ובין אכילת פסח דלא ליבעי כוונה לכו"ע, משום דבמצה כל המין ראוי למצותו דאפשר לקיים מצות אכילת מצה ע"י חתיכה אחרת ואין חתיכה זו סתמא עומדת למצוותה אבל כדבר פרטי המיוחד ועומד למצוותו וא"א לקיימו אלא בגופו כגון אכילת פסח ומילה סתמו לשמה ולמצוותו קאי ולכו"ע אי"צ כוונה. וא"כ גם עליו יקשה מתפילין, דאע"ג דאין מיוחדין למצוה תפילין אלו דוקא והי' רשות בידו מתחלה להניח תפילין אחרים ולא אלו מ"מ כיון דתפלין מצותן כל היום וההיא שעתא שמונחין עליו תפילין אלו ולא אחרים אינו יכול לקיים את המצוה ברגע זה אלא בתפילין אלו שהן מונחין עליו כבר ממילא הוי תפילין אלו כמיוחדין למצוה לרגע ההוא, שהרי באותו רגע אינו יכול לקיים מצותו ע"י תפילין אחרים שאם יחלצם ויניח אחרים תחתיהם הרי ביני וביני יעבור רגע זה שלא בקיום המצוה ע"י תפילין האחרים, וא"כ בההיא שעתא מיהא דמי לפסח אלא דפסח הוי מיוחד תמיד למצותו והכא כל תפילין שהם מונחין עליו מיוחדין רק ברגע ההוא למצותן וסתמן לשמן קיימי, וא"כ גם על הטו"א יקשה מסוגיא דעירובין הנ"ל. אבל באמת אין מכאן השגה לא על הטו"א ולא עלי, דסברתנו הנ"ל וכן סברת הטו"א לא שייכי אלא במניח זוג אחד וכיון דהויא מצוה בכל שעה בע"כ הנחה של מצוה היא כיון דהנחה של רשות לא משכחת בה ומשו"ה לא בעי כוונה, משא"כ בסוגיא דעירובין דמיירי במניח שני זוגי תפילין וכיון שאין חיוב להניח אלא זוג אחד הרי יש כאן זוג שני של רשות ושוב דמי למצה דיש בה רשות וצריך הוא לכוון איזה מהן לשם מצוה ואיזה מהן רשות. ויש לדקדק עוד ברש"י עירובין שם ולא ראיתי להאריך בזה מפני שבאמת לא קבעתי ואינני קובע מסמרות בעיקר החידוש כמו שאמרתי עם הספר שצריך עיבוד רב ולא קאימנא בי' עכשיו

כב) ומה שהעיר כת"ר על סי' ל"ג בענין מילה בזמנה ושלב"ז איזו מהן קודמת ממ"ש הש"ך יו"ד (סי' ש"ה) וביחוד השיג מתוס' שבועות (דף ג' ע"א ד"ה ועל), הנה יש לי ע"ז חבילות של הערות מהן שהעירותי לעצמי ומהן שהעירוני ידידי ובתוכן נכללו גם הערות כת"ר, וכבר ערכתי לחכ"א תשובה ארוכה וכוללת בזה וקשה עלי להעתיק את הדברים למעכת"ה, ואם יזכני ד' להוציא מחשבתי לאור להדפיס חלק ב' יבואו בו הדברים בעז"ה. [עיי' לעיל מן סי' א' עד סי' ה']

ובזה סיימתי להשיב על כל דברי מעכת"ה, והנני נפרד ממנו בברכה חמה כי ירבה כחו וחילו לאורייתא ויעלה למעלה למשכיל, כברכת ידידו בלתי מכירו הדוש"ת ומברכו בכל מילי דמיטב מוקירו ומכבדו

סימן כא

ב"ה. א"ח המצות תרס"ה. סמאלעוויטש. כבוד ידידי ורב חביבי הרה"ג החו"ב וכו' מוהר"ר מרדכי סלוצקי נ"י. שלום וברכה

אחדשה"ט באהבה. הגיעתני יקרתו שתוכה רצוף אהבה מד"ת, אך מפני הטורד הרגיל והנוסף שהי' לי לא הספקתי לעיין כדבעי ולהרחיב הדיבור כחפצי. אולם לפוטרו בלא כלום א"א וארשום לו את אשר אחזה מקופיא

א) העיר כת"ר בתוס' פסחים (דף ס"ג ע"א ד"ה השוחט) השוחט פסח על החמץ עובר בל"ת אומר ריב"א דהפסח כשר דהא לא שינה עליו הכתוב לעכב, ותמה ע"ז התפא"י מסברא דדוקא בעשה צריך הכתוב לשנות לעכב משא"כ בל"ת א"צ לשנות דבל"ז מעכב דכ"מ דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני, וכתב ע"ז מעכ"ת שכמדומה לו שראה דבר זה בספרים