דבר אברהם - ב קטז

**(קודם למלקות בב"ד ו אית בה נמי חבלה והותרה. ואמרתי ליישב לפלפולא, דהנה ברמב"ם (פ"ג מעבדים ה"ט) מבואר דהרציעה צריכה להיות בסוף שש ולא לאחר שש, דאע"ג דבגמ' מ' קדושין (דף כ"כ) אמרינן רק דהאמירה צריכה שתהי' כשהוא עבד וברציעה עצמה לא מצינו מ"מ פשיטא לי' להרמב"ם דגם הרציעה צריכה להיות בתוך שש, משום דבמתני' (דף י"ד פ"ב) תנינן שהנרצע נקנה ברציעה דהיינו שאף לאחר שתי אמירותיו לא אצא חפשי עדיין הוא יכול לחזור בו ולא נגמר קניינו עד שירצע. וא"כ בודאי צריכה רציעה להיות בתוך שש כי היכי שיגמר קניינו כשהוא עבד דאי משהי לה לאחר שש הרי מיד שמגיע שש הוא יוצא לחירות כיון שלא עשה בו קנין ושוב לא מהני רציעה לקנות בן חורין. וכיון שכן דגם אחר שתי אמירותיו עדיין הוא יכול לחזור בו נמצא דרציעה היא לעולם מרצון העבד שאם אינו רוצה בה הרי הוא חוזר ושוב אינו נרצע. ובב"ק (דף צ"א ע"ב) מבואר דפלוגתא דתנאי היא אם אדם רשאי לחבול בעצמו או לא. ונ"ל דלמ"ד אדם רשאי. לחבול בעצמו ה"ה דברשותו רשאין אחרים לחבול בו ואינם עוברין ע"ז בלא יוסיף, ומסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) ל"ק דס"ל כהלכה שאין אדם רשאי לחבול בעצמו. והשתא י"ל דמשו"ה לא קאמר הש"ס דהותר מכללו ברציעה משום דרציעה נעשית מרצון העבד ונמצא שאין כאן איסור אלא למ"ד אין אדם רשאי לחבול בעצמו אבל למ"ד אדם רשאי לחבול בעצמו אין כאן איסור חבלה, וא"כ לא תהא הפירכא אליבא דכו"ע, לכן פריך הש"ס בדהותר מכללו בב"ד שהיא פירכא אליבא דכו"ע דגם נגד רצונו מלקין אותו

)** יז) תו כתב מע"כ להקשות בקידושין (דף כ"ו ע"א) ובחזקה מנלן כו' תנא דבי ר' ישמעל וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה, דמנלן דהקנין הי' בחזקה דילמא הי' קנין חליפין דמבואר ברמב"ן קידושין בסוגיא דכל הנעשה דמים באחר דאף קרקע בקרקע הוי חליפין וסיים הרמב"ן. וכבר ראיתי חולקים בזה ונתלים במה שאמרו בב"ב (דף ג' ע"א) כגון שהלך זה בעצמו והחזיק ולא קאמר חד בלחוד שהלך והחזיק וקנו שניהם ולאו מילתא היא כ'", ואם כן י"ל הכא דוירשתם וישבתם בה מצד חליפין נגעו בה ע"פ מה שכתב המקנה דלקנות מהכנענים לא הוצרכו לחזקה משום דא"י מוחזקת מאבותינו ורק לברר כל אחד את חלקו ואם כן הוי כשותפין ישראל שקונין בחליפין. ומיישב לה מע"כ עפימ"ש המקנה ליישב קושיית הראשונים מב"ב שהלך זה בתוך שלו והחזיק וזה בתוך שלו והחזיק דאמאי לא סגי בחזקה דחד די"ל כיון דבחליפין כת ב שלף איש נעלו בעינן דוקא נעל המיוחד אבל בדבר המשותף דקיי"ל אחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה י"ל דלא מהני חליפין בכה"ג כיון דבמה שנותן הקונה להמקנה יש להמקנה עצמו חלק בו, וא"כ ה"נ א"ש, אבל להרמב"ן קשה, ועוד הוקשה לו על יסוד הנ"ל דא"י מוחזקת מאבותינו והוי כחלוקת שותפין א"כ היאך אמרינן לר"י דלא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יב"נ והרי אז ג"כ היו פטורים משום אין ברירה דהרי כחלוקת השותפין הי', עכ"ד כת"ר

תמה אני על כת"ר על כל דבריו אלה מתחלתן לסופן. דמאי הוקשה לו דילמא מתורת חליפין הוא ולא מחזקה, אטו בחליפין אין המקנה צריך לקנות את הסודר תחלה וא"כ במאי קנה זה את חלקו שהוא במקום סודר אם לא בחזקה דישיבה, ישתקע הדבר ולא יאמר

ועל מ"ש המקנה לתרץ ההיא דב"ב דנעלו המיוחד בעינן תמיהני, שהרי הרא"ש בב"ב שם באמת פירש לה הכי דסגי בחזקה דחד מינייהו מתורת חליפין ולא שיהו צריכין שניהם להחזיק וכ"ה בשמ"ק משם הרשב"א, ועוד דהרשב"א קידושין שם בסוגיא דכל הנעשה דמים כתב להוכיח דבע"ח לאו פרי נינהו מירושלמי פ"ק דקידושין תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קינין זה את זה רבא בר הונא בשם רב אפי' צבור בציבורין א"ל ר"א לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר ובלבד דבר שצריך לישום אתיא דרב הינא כר' יוחנן ור"א בשיטתי' דתניא תמן האחין השותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה אמר ר"א והן שחלקו גדיים כנגד תישים ותישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד תישים הוחלקו משעה ראשונה אי" יוחנן אפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד תישים כלקוחות הן דתניא תמן הלקוח ישניתן לו במחנה פטור ממעשר בהמה, דאלמא משמע לכאורה דההיא דמטלטלין קונין זה את זה אפי' בגדיין ותישין הוא עכ"ל הרשב"א והנה אף דדברי הרשב"א ז"ל צ"ע לכאורה דרב הונא בשם רב לא קאמר אלא דצבור בציבורין קונה בתורת קנין חליפין אבל מבע"ח לא איירי, ומה דהביא מר' יוחנן דאפי' חלקו גדיים כנגד גדיים הוא רק לסיועי דשוה בשוה יש עליו שם חליפין בעלמא וה"נ צבור בציבורין שוה בשוה, אבל לא דהתם בגדיים נגד גדיים ליהוי הקנין נמי מתורת חליפין די"ל דקנו כאו"א חלקו במשיכה או בשארי קנינים אבל לא מתורת חליפין, ומאי סייעתא היא מכאן דבע"ח הוי ככלי, אבל מ"מ הרינו רואין דכך מפרש לה הרשב"א ז"ל דבההיא דר' יוחנן דגדיים. נגד גדיים הוי הקנין נמי מתורת חליפין והתם שותפין נינהו ולא הוי נעלו המיוחד ומ"מ לא איכפת לן בזה ומפורש דלא כהמקנה. ועוד דשיטת ר"ת בתוס' ב"מ (דף מ"ז ע"א ד"ה גאולה) דחליפין שוה בשוה לא בעי כלי דוקא משום דגאולה זו מכירה ותמורה זו חליפין של שוה בשוה לקיים כל דבר לרבית אינו שוה בשוה וע"ז האחרון היינו על אינו שוה בשוה נאמר נעלו ולא על התמורה דשוה בשוה שלפניו, ויעוי' בחי' הרשב"א קידושין שם שמבאר שיטת ר"ח, וכבר הביא הב"י חו"מ (סי' ר"ג) שדעת הרמב"ם כר"ת ומשמע מדברי המ"מ שכ"ה דעת הרשב"א וכ"נ דעת הטור, ורי"ו בנ"י ח"ג כתב שדעת רבינו האי כהרמב"ם ונראה מדבריו שגם הוא סובר כן, וא"כ לכל הני רבוותא דשוה בשוה לא בעי נעל דוקא דלא קאי ע"ז קרא דנעלו ממילא אין מקום לדברי המקנה להצריך נעלו המיוחד דוקא בחליפין שוה בשוה, וא"כ בההיא דב"ב דמיירי בחליפי שוה בשוה אין מקום לתירוצו

ומה שהקשה מע"כ דא"כ גם חד בר חד עד יב"נ לא לייתי ביכורים דא"י מוחזקת היא מאבותינו וגם אז היו פטורין כחלוקת השותפין, כבר נגעו בזה התוס' בכורות (דף נ"ב ע"ב ד"ה אמר ר"א) וז"ל אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע דאמר ביש נוחלין דירושה היא להם מאבותיהם ואפ"ה מודה בה ר' יוחנן דלא חזרה ביובל כדקאמר חד בר חד עד יב"נ דסברא הוא דלא חזרה כיון שחלקו ע"פ נביאים ובאו"ת ובגזירת הכתוב עכ"ל. ויעוי' מ"ש בספרי סי' י' אית י"ד בביאור דברי התוס' אלו

יח) ועל מה שנו"נ באות ט"ו אם יש לנכרי קנין חזקה לר"ת לענין לסיועי מדבריו אם כיבוש עצמו קונה או בעי עמו קנין אחר, כתב כת"ר דפלא שלא הזכרתי דברי התוס' בכורות (דף י"ג ע"א ד"ה אם גופו) דז"ל וא"ת אכתי עכו"ם קונה ישראל בחזקה כדאמר גיטין מנין לעכו"ם שקונה ישראל בחזקה שנא' וישב ממנו שבי וי"ל דההיא חזקה כשיש מלחמה הוא וה"ה ממינו כו', ומבואר דגם חזקה אינה קינה בעכו"ם וגם דכיבוש הוא קנין עצמי ופלא גם על בעל המקנה שנו"נ ג"כ אם עכו"ם יש קנין חזקה שלא הזכיר דברי התוס' הנ"ל, עכ"ד. תמה אני עליו שלא שם לבו דהתוס' מיירי רק לענין גופו של ישראל שבזה אינו קונה בחזקה אבל בקרקעות אה"נ אפשר שיקנה בחזקה ובזה קאימנא ובזה מיירי גם המקנה. ומ"ש שיש להוכיח מכאן דכיבוש הוא קנין עצמי, הנה על זה הן יסובו דברי בראש הסימן וכבר כתבתי להוכיח כן מתוס' גיטין שהן הן דברי התוס' בכורות בשינוי לשון, דהעיקר מה דהוקשה להתוס' בכורות הוא לשון חזקה שנאמר שם בגיטין דמשמע כפירש"י התם חזקה ממש ותירצו דאין זה חזקה ממש אלא דכל שהוא בע"כ ככיבוש קרי לי' חזקה וכ"כ הראשונים בגיטין הבאתים שם והיינו הך דתוס' גיטין, וכבר הראיתי שם פנים במה שיש לדחות ולקיים ראי'