דבר אברהם - ב קטו

ובקידושין (דף כ"ט ע"ב) שמע אביי דקא אתי כו' אפשר דמתרחיש ניסא דלשיטתו אזיל דסמכינן אניסא, עכ"ד

תמה אני על כת"ר דלא עלי תסוב השגה זו שהרי הבאתי שם בספרי שכ"כ הרמב"ם (פ"ט מרוצח הי"א) נאמר כי ימצא חלל לא חנוק ולא מפרפר שאין זה נקרא חלל, וא"כ לשי' רש"י אי יסבור בזה כהרמב"ם בע"כ צ"ל דאף דרבנן ס"ל דבעינן חלל דוקא ר"א לא ס"ל הכי אלא דמפרפר נמי סגי ואין זה ענין לדברי שאני עסוק לרבנן דס"ל ולא מפרפר. וגוף דברי רש"י ז"ל צע"ק דמנ"ל דר"א פליג גם אמפרפר דילמא לא פליג אלא אצף וטמון ותלוי דכן משמע גם לשון הברייתא דא"ל לר"א אי אתה מודה שאם הי' חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין אלמא חלל ולא חנוק ה"נ באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף ואלו חלל ולא מפרפר לא קתני, ואי דר"א אמר בכולן ומשמע דקאי נמי אמפרפר הרי מסיק בכולן אם הי' חלל עורפין וי"ל דמפרפר מוצא מכלל זה

ומה שהביא מפסחים בודאי אינו ענין לכאן, דהתם סמיך אביי אניסא משום שתמיד הי' מתגלה כבר בבית מקדשנו הנס הזה שהיו דלתות העזרה ננעלות מאליהן ולכן סמכינן כבר אהאי ניסא דהוחזק דודאי יתרחיש עוד אבל למיחש לניסא בעלמא שלא הוחזק לא אמרינן, ומיושב קושיית הצל"ח מהא דמתקינין כה"ג אחר תחתיו ולא סמכינן אניסא, ולאידך גיסא לרבא דאמר לא סמכינן מ"מ אפשר דמיחש מיהא חיישינן ובקידושין שם כבר עמד המהרש"א דאיך סיכן אביי לראב"י משום אפשר דמתרחיש ניסא ותי' דברור הי' לאביי כן וכ"כ בעצמ"י יעו"ש

יג) עוד כתב כת"ר שכדברי המאירי שהבאתי שם באות ד' דמביאין ע"ע על טריפה מוכח מחולין (דף י"א) מסוגיא דרובא דאל"ה הו"ל להגמ' ללמוד דין רובא מע"ע דילמא טריפה הי' ההרוג, ותפס לה מעלתו לראי' חזקה כ"כ עד שתמה למה לא הזכרתיה. אבל אנא לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי דאטו סניא לי' מאי דהביא הש"ס מהורג את הנפש והיינו הך

ומה שתמה כת"ר על מה שהבאתי שם ראי' להמאירי מהא דאמרו מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן וסריס ה"נ דלא ערפינן אלא מצות, ואי אמרת דאטריפה אין מביאין ע"ע למה לא פריך הש"ס אלא מעתה אטריפה נמי יערוף, וע"ז תמה כת"ר שלא הזכרתי דמחלוקת האחרונים היא בזה אם זכר טריפה מוליד. במחכ"ת לא אדע כלפי לייא נאמרו דבריו ונראה שלא ירד לכוונתי, דאני ן נסתייעתי ממסקנא דדחי הש"ס דפירות אינן פריה ורביה אלא מצות ובזה ניחא כבר והרי אכתי קשה דאם פירות הן מצות יביא ע"ע גם על טריפה דאיתי' נמי במצות וא"כ אכתי גם על מצות א"א לומר דהיינו פירות, ומה זה ענין למוליד או אינו מוליד, אתמהה

יד) כתב כת"ר על מה שנסתפקתי בסי' ט' אות ג' עוד באבדה ששכר ההשבה יעלה עד כדי דמיה אלא שתשאר לבעלים הנאת כושרא דחיותא אם יש חיוב להשיבה, דאולי כושרא דחיותא אינו שיווי בגוף החפץ אלא שלבעלים הוא חביב ואנן בעינן שיהא לו שו"פ בגוף האבדה דוקא ולא רק מה ששוה אצלו משום חביבותא, וע"ז הביא כת"ר מחי' רעק"א בהשמטות לב"מ שכ' דיש לדון בראובן שהי' שומר של נכרי וקיבל עליו אחריות שמירה ונאבד החפץ שיש על המוצא חיוב השבה אף דגוף החפץ של הנכרי מ"מ הוא מציל ישראל מן ההפסד ול"מ לר"ש דגול"מ כממון דמי אלא אפילו לרבנן מ"מ מציל הנכסים של ראובן שלא יצטרך לשלם, הרי שדעתו שאם אין החפץ בגופו שלו מ"מ היכא שיסובב ממנו היזק חייב בהשבה

הנה אנכי לא מצאתי את הדברים במקום שציין מעל', אבל תמה אני עליו שכ"ז אינו נוגע לענין שלפנינו, דדברי רעק"א ז"ל לכאורה נכונים מאד ושפתים יושק, דהרי מניעת היזק הוי נמי בכלל השבת אבדה כדאמרי' בב"מ (דף ל"א ע"ב) ראה מים ששוטפין ובאין ה"ז גודר בפניהם ומרבינן גם אבדת קרקע כה"ג, וה"נ אין ענין ההשבה מצד חפץ זה עצמו אלא שבזה הוא מציל את נכסיו האחרים מהיזק ונכסים ההם שלו הם והיזקם שוה פרוטה בגוף הממון, ומה זה ענין לדברינו ששיווי הכושרא אינו כשיווי בגוף איזה ממון אלא חביבות בעלמא פורחת באויר. יעיי' מעל' היטב בספרי שם וימצא פשר דבר

ולענין אם שייך בזה גול"מ יש להאריך טובא ויעוי' בפסחים (דף ו' ע"א) בתרי לישני ואכ"מ

טו) עוד כתב כת"ר במה שנסתפקתי בהגה"ה לסי' י' אות ה' במכרוהו ב"ד אם ב"ד הם המוכרים מצד עצמם או דע"י כפייתם נקרא הוא עצמו המוכר, דיש לפשוט ממ"ש הרא"ם דע"ע קטן לא משכחת לה משום דמוכר עצמו אין מעשה קטן כלום ובמכרוהו ב"ד אין קטן נענש ואי אמרת דגם במכרוהו ב"ד העבד הוא המוכר הוה סגי לי' גם במכרוהו ב"ד בטעמא קמא, נכון הוא וגם אנכי בעצמי כתבתי כן שם באות ב' לענין קנין משיכה בע"ע דמה"ט לא משכחת ע"ע קטן ומדי דברי אעיר דלפום רהיטא שגגה יצאה מלפני שם דהרי אכתי איכא אמה העברי' קטנה ויש מקום בזה לגזירה דשמא יאמר כו' יעו"ש בדברי. עוד אני מוסיף עתה די"ל דלא שייך שמא יאמר כו' וטרח ומציל בע"ע דהתוס' ב"מ (דף מ"ז ע"ב ד"ה א"א) כתבו דודאי לא תקנו משיכה אלא משום שאינם מהוגנים שיניחו פירות חבריהם לשרוף ור"ת פירש דטרח המוכר להציל בכדי שלא יחזור הלוקח בלא מי שפרע כשישרף, ונראה דלר"ת א"צ לומר שתקנו משיכה בשביל שאינם מהיגנים אלא דגם מהוגנים לא יטרחו אלא כדינם אם כש"ח בחנם אם כש"ש בשכר ולא יותר ותקנו משיכה כי היכי דלימסר נפשי' טפי ויטרח ויציל, אבל להצלת אדם מדליקה או מחולי לא חיישינן כלל שיעשה שלא כהוגן שלא ימסור נפשו להציל בכל מידי דאפשר

טז) ולענין מה שהקשיתי שם דאם נימא דגם בנמכר בגנבתו הוא עצמו הוי המוכר ע"י כפיית ב"ד א"כ האיך יקנה כסף הקנין לדעת העיטור דתלוהו וקנה לא אמרינן, שכתב כת"ר ליישב עפימ"ש בס' נחל יצחק דהיכי דשייך מצוה לשמוע דברי חכמים גם באנסוהו לקנות קנה, הנה אין הס' תח"י אלא שמצאתי כעין דברים אלו בחת"ס חאה"ע (סי' קי"ב) יעו"ש, ואנא אסברא לה כעין שכ' הרשב"א קידושין דף כ"א) דבזכות גמור זכין לי' בע"כ ואפי' עומד וצווח וה"נ במקום מצוה לשמוע דברי חכמים דהוי זכות גמור קונה הוא אפי' בע"כ. ויותר מזה יש להסביר דהנה תלוהו וזבין מהני משום דאגב הנאת הכסף גמר ומקני וה"ה בדאיכא מצוה לשמוע וכו' דחשיב ככסף מהני בזביני, ואין לשאול ע"ז האיך נקרא הנאת כסף כשזה אינו רוצה בהן שהרי מה שאינו רוצה הוא רק על המכירה אבל על קבלת הכסף והנאתו שלא במכירה לא גלי לן דעתו שאינו רוצה ואדרבא קבלת הכסף מצד עצמה הנאה היא לו ולכן אגב הנאתן גמר ומקני, משא"כ בתלוהו לקנות ואפילו לקנות במתנה לא שייך לומר דאגב הנאת הכסף גמר וקנה שהרי על זה גופא אנו דנין שאין רצונו בקנין כסף זה והנאתן וממילא כיון שאין כאן הנאת כסף לא עדיף מתלוהו ויהיב ומשו"ה ס"ל להעיטור דלא מהני. וא"כ אין זה שייך אלא בעלמא אבל במקום שחוץ מהנאת קנין הכסף יש עוד מצוה לשמוע דברי חכמים שזה נחשב כהנאת כסף גבי זביני שפיר קנה. אך בעיקר הדבר יש לפקפק בנ"ד אם שייך לדון מצוה לשמוע כו' על קנין הכסף דוקא דהא אפשר לאקנויי בשטר, ויש ליישב וצ"ע: **(הגה"ה. והנני לרשום לו כמקום זה מה שאמרתי מקרוב פרפרת חדא לפלפולא במידי דמישך שייך למכרוהו כ"ד ואיידי דזופרא וחדתא אבינו בזה. דאמרינן בכתובות (דף ל"ב ע"א) אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא מתון ומלקות ממונא משלם כו' מנא לי' הא גמר מחובל בחברו כו' מה לחובל בחברו כו' שכן הותר מכללו כב"ד, והקשה בס' אחד אמאי לא הביא הש"ס מה דהותר מכללו ברציעת ע"ע הכתובה בתורה)**