דבר אברהם - ב קיד

**(דאפשר דהתוס' סוכה קיימי כתירוצא בתרא דבגניזה נמי לא מיכתת שיעורא י"ל דשאני גניזה שצריך לבערו מן העולם ולפזרו משא"כ נקברין הצבור במקומו בעינו. ועיי' תוס' חולין (דף פ"ח ע"ב ד"ה שחיקת) ואכמ"ל:)** שהיא בשריפה ורק מצד השריפה הוי מיכתת ולא משום השחיקה וזריי' לרוח, וא"כ שפיר כתבו הב"י דאם גבלו לאפר ועשו ממנו עמוד הוי לחי דאף דאסור בהנאה מ"מ אינו בפיזור

ועיין בירושלמי עירובין (פ"ג ה"א) נדר מן הככר כו' הקדישו אין מערבין בו כו' ר' אחא כו' בעי תמן אמר ר"ש חיוה ברי' דרב אמר ע"ז שעשאה לחי למבוי מתרת את המבוי והכא את אחר הכין אחר ר"א תמן מ"ח נסתם המבוי והכא מה אית לך, ובש"ק הקשה מזה על התוס' דמאי הוקשה להם בחילוק שבין לחי לקורה דלחי משום מחיצה והרי נסתם המבוי אבל קורה משום היכרא בפי שיעורא. אמנם מהירושלמי אין קושיא דמיירי רק מצר איסור ההנאה ולא משום מיכתת שיעורי', אבל עיקר הסברא נכונה כמ"ש הש"ק דאטו זורק מרה"ר לבית ע"ז אע"ג דעומד לישרף אינו חייב משום מכניס מרה"ר לרה"י [דהתם רק מקום גדור בעינן וה"נ דכוותה], ובס' שמ"ש לעירובין ראיתי שתי' דברי התוס' ע"פ מ"ש התוס' עירובין ודף ה' ע"ב ד"ה ד"א) דלחי נמי בעי היכר קצת: אח"ז הראני חכ"א שבעיקר ההערה על הרמ"א כבר עמד הגר"א ז"ל באה"ע שם

ז) עוד העיר כת"ר מרא"ש סוכה (פ"ג סי' ט"ו) שכ' לענין אתרוג של אשירה דלא שייך בי' כתמ"ש משום דלא אשכחן שיעור מפורש באתרוג והא דאמרינן כאגוז כביצה לאו משים שיעור הוא אלא משום דלא גמר פירא הוא, והר"י סובר דאמרינן בי' מיכתת שיעורי' משום דבעינן דמינכר לקיחה ומהאי טעמא פסלינן פלפלין, וכ' כת"ר די"ל דפליגי בהאי סברא שכתבנו

הנה דברי הרא"ש אלו נמצאו גם בתוס' סוכה ודף ל' ע"א ד"ה משום) וכבר העירני ע"ז אחי הרה"ג מוהר"ר יהודא נ"י. ואף שיש לי מקום לדחות קצת בכ"ז לא אביא את הדברים על הגליון לפי שהמחוור בעיני דבאמת הר"י לא ס"ל הכי. ומ"ש כת"ר דהגורסים דפסולת דאתרוג משום מהב"ע ופליגי על הר"י משום האי סברא הוא דפליגי רחוק בעיני דכל כי האי הו"ל להרא"ש לפרושי דלא יקשה ממינכר לקיחה. והיותר פשוט נראה דהרא"ש ס"ל דלמסקנא דסוגיא דדף ל"ה דרבי אמר א"ת הדר אלא הדיר ור"א אמר ת"ת הדר אלא הדר דבר שדר באילנו כו' לא בעינן כלל מינכרא לקיחתה

ומדברי הראשונים אלו נראה לכאורה דפליגי על מ"ש הר"ן פ"ב דגיטין דבאותן הצריכין להתבער אינו גט כלל לר"ש, דאל"ה אין נ"מ אם צריך שיעור או לא ולא איצטריכו למינכרא לקיחתה שהרי אין כאן כלום, או דס"ל דאין הלכה כר"ש והני דלאו להלכה קאמרי אפשר דלאו אליבא דר"ש עסקינן

ח) ודרך אגב ארשום לו מה שעמדתי בדרך עברי בסוכה (דף ל"ו ע"א) באתרוג הבוסר דר"ע פוסל וחכמים מכשירין ובירושלמי (פ"ג ה"ז) נשנית ברייתא זו בלשון זה אתרוג הבוסר ר"ע אומר אינו פרי וחכ"א פרי, והובא גם בתוס' סוכה (דף ל"א ע"ב ד"ה שיעור) מירושלמי מעשרות אלא שבתוס' נפל טעות דגרסי ר"ע פרי וחכ"א אינו פרי והוא להיפוך וצ"ל ר"ע אינו פרי וחכ"א פרי וכ"ה בירושלמי מעשרות, וקיי"ל הלכה כחכמים א"כ בוסר הוי פרי. ובביכורים (פ"ג ה"א) תנינן כיצד מפרישים את הביכורים יורד אדם לתוך שדהו כו' ואומר הרי אלו ביכורים רש"א אעפ"כ חוזר וקורא אותן ביכורים מאחר שנתלשו, ואמרינן עלה בירושלמי מ"ט דרבנן ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפילו בוסר אפילו פגין על דעתי' דר"ש מה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה פרי. והשתא לרבנן דר"ע דבוסר הוי פרי מאי אמרינן אפילו בוסר אפילו פגין מאי רבותא היא בבוסר הא גם בוסר הוי פרי. ונהי דלר"ש ניחא דאמרינן בירושלמי מעשרות (פ"א ה"ג) דקאי בשיטת ר"ע רבו אבל לרבנן מאי רבותא היא. אמנם נראה דמאי דאמרינן בירושלמי ביכורים פרי ולאו פרי לאו דוקא הוא דהרי לר"ש גם בפרי גמור לא מהני במחובר, אלא פירושו הוא מה בשעת הבאה פרי תלוש אף בשעת הפרשה פרי תלוש. ובזה מיושב מה שעמד התוי"ט על הרע"ב בזה יעו"ש. ומ"מ לא הונח לי כ"כ הרבותא דבוסר

ט) ומ"ש דבסברתי תתיישב הקושיא הידועה על הא דמדליקין נ"ח בשמן שריפה אף דבעינן שיעור שמן עד שתכלה כו' וכתותי מכתת שיעורי', דהתם נמי אין השיעור בעצם אלא בכדי שיהא נראה לבנ"א ולא שייך כתמ"ש, בודאי נכון הוא אלא דלא הוצרך לזה כלל דהתם אין השיעור בגוף השמן אלא בההדלקה דבעינן שמן שידלק כשיעור וא"כ אף דהשמן מיכתת שיעורי' מ"מ ידלק כשיעור

ומה שתמה על שקצרתי בענין רחב כזה ולא העירותי מכל המקומות הנ"ל, ידע נא כת"ר שאין דרכי להאריך בדברים הנכנסים לחוג המו"מ רק דרך אגב שלא מגוף הענין שאני עסוק בו, ואלו באנו להאריך עד כדי בירור וליבון בכל הענינים הסטראים שאנו נוגעים בהם בדרך הלוכנו אגב גררא והסתעפות לעולם אין אנו מספיקין ואין אנו מפסיקין

י) העיר כת"ר על מ"ש בסי' ג' אות ג' דרבא דאמר ל"ש אלא שנתן לו דמי כולן מיירי רק בצבורין דלא בעי אגב וקני לדעת הרמב"ם אבל באינן צבורין דמפרש קני באגב לא בעי דמי כולן, וע"ז העיר כת"ר דלפ"מ שכתבתי באות ו' דמשו"ה לא בעינן בצבורין אגב וקני משום דהענין עצמו מוכיח וסתמי' כפירושו א"כ אף בצבורין לא ליבעי נתינת דמי כולן. הנה אף אי הוה סבירנא לה בערכי את הדברים לא הייתי חש לה אחרי שבל"ז עדיפא מינה דחיתי מדברי הרשב"א ז"ל, אבל באמת אין הדבר מוכרח עדיין די"ל דדוקא כשנתן דמי כולן אז מוכח וסתמא כפירושי אבל אם לא נתן לו דמים לא מוכח, ואין להאריך בזה

יא) עוד העיר כת"ר על מ"ש בסי' ד' אות ד' דרבא דס"ל עגלה ערופה עריפתה אוסרתה ס"ל נמי דכפרה כתיב בה כקדשים אלא דלא נעשית כקדשים רק אחר עריפה, וע"ז כתב כת"ר דבמגילה (דף כ"א ע"א) אמרינן דנערפת ביום משום דכפרה כתיב בה כקדשים ונ"ל דבשעת עריפה היא נעשית כקדשים, וא"כ יקשה לו מה שכתבתי אח"ז דמשו"ה נד הרמב"ם בפירוש נחל איתן מפירש"י דאעפ"י שאינו איתן כשר דלא כתיב בי' עכובא ולא נאמר אלא למצוה משום דמתני' ס"ל עריפתה אוסרתה כמבואר בכריתות (דף כ"ה) וא"כ לא הויא כקדשים אלא מעריפה ואילך ועד ההיא שעתא חולין היא ולא בעינן בה שינה הכתוב לעכב, דהשתא דבשעת עריפה גופה הויא כקדשים שפיר בעינן לעכב, עכת"ד

הנה רואה אני שכת"ר תופס דענין הנחל איתן שייך רק לרגע העריפה ולא לשלפניו, אבל לענ"ד נראה פשוט דגם מעשה ההורדה לנחל איתן מצוה היא כדכתיב קרא, ואלו היתה נמצאת שם מקודם עגלה משל אנשי העיר הקרובה אין ב"ד באים ועורפין אותה שם אלא צריכין לקחתה משם ולהורידה לנחל איתן פ"י ב"ד כדכתיב קרא [יעיי' בס' החינוך בטעם המצוה ואע"פ שאין ראי' לדבר מדברי אגדה זכר לדבר], וא"כ למה אעפ"י שאינו איתן כשר אפילו למצות הורדה והא ההיא שעתא מצוה שבחולין היא ולא בעינן שינה לעכב, ופשוט הוא

יב) עוד העיר כת"ר על מ"ש ריש סי' ה' בטעמא דברייתא דסוטה (דף מ"ה פ"ב) דחלל ולא מפרפר משום דכ"ז שהוא מפרפר לא נקרא עדיין חלל, והעיר כת"ר דא"כ מ"ט דר"א דפליג התם בברייתא ואמר בכולן אם הי' חלל עורפין וכתב רש"י בכולן ואפי' מפרפר כו', ולשי' הירושלמי שהוא משום שאני אומר נעשו לו נסים וחי' ניחא דר"א ס"ל דלא סמכינן אניסא וכדמצינו פלוגתא דאביי ורבא בזה בפסחים (דף ס"ד פ"ב)