דבר אברהם - ב קיג

ב) ומה שכתב כ"ת שתירוצי בענין ד"א בגט באות י"ח מסי' א' נמצא כבר בס' דברי אמת ענין הפקר ב"ד, חפשתי ולא מצאתי כן. ועיי' מ"ש בהשמטות לספרי שם

ג' ומה שהעיר כת"ר על תשו' הרמ"א (סי' פ"ז) שהבאתיו באות ד' לפטור מבכורה בהמה שמסר לא"י ונגנבה ואמר השומר הריני משלם שנקנית לו הפרה, וע"ז העיר כת"ר דלדעת הרמב"ם (פ"ח משאלה ה"א) דאם חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעליה ולא לשומר אין כאן בכדי פטורא מבכורה. הנה כמו"כ כתב אלי זה כבר ידידי הרה"ג וכו' מוהר"ר חיים שמעון טאפ נ"י מו"צ דק"ק ווילנא, וכבר כתבתי בזה לחכ"א דלדעת הש"ך (חו"מ סי' רצ"ה ס"ק י"א) שהשיא דברי הל מב"ס לכוונה אחרת לק"מ, ואפי' לפי פשוטו נראה דצ"ל דכיון דאית לי' מיהא להא"י השומר קנין בגוף הפרה לכפל ולשבחא דאתי מגופה כגון יוקרא דאל"ה לא מצי מקני לי' כפילא דדשלב"ל הוא מקרי יד עכו"ם באמצע לפטור מבכורה. ועכשיו מצאתי שכבר עמד ע"ז בס' אור שמח להגאון מוהרמש"ך שליט"א בפ"ח משאלה יעו"ש, ולכן לא עיינתי עתה עוד בזה

ד) העיר כת"ר על מה שכתבתי בסי' ב' אות ב' בהגה"ה לחלק בדין כתותי מכתת שיעורא דזהו דוקא היכא דהשיעור הוא מצד הדין אבל כל דצורך השיעור הוא רק מפני חשיבותו אצל בנ"א לא שייך למידן בי' כתותי מיכתת שיעורי', וע"ז כתב כת"ר שהוקשה לו בתוס' ב"מ (דף מ"ז ע"א ד"ה קונים) שכ' דמשו"ה קונין בכלי ואעפ"י שאין בו שו"פ משום לא בעינן נתינת ממון, אם כן אמאי אין קונין באיסורי הנאה והרי בגט מה"ט גופי' כותבין על איסורי הנאה משום דלא בעינן נתינת ממון כמבואר בגיטין ודף כ' ע"א) ובתוס', ותירץ לעצמו דלהכי ממעטינן איה"נ משום דסודר בעי שיעור ג' על ג' ובאיסורי הנאה כתותי מכתת שיעורי', והשתא יאמר כת"ר דלפי דברי נפל תירוצו דשיעור ג' על ג' שצריך בסודר הוא רק משום חשיבות ולא שייך לומר ע"ז כתמ"ש והדר קשה למה אין קונין באיה"נ, עכ"ד. ואני תמה על כת"ר היכי הוה ניחא לי' בתירוצו והרי אין קונין באיסורי הנאה סתמא קאמרינן ואפילו בהני דלאו בני שריפה נינהו ולשי' רוב הראשונים לא אמרינן כתותי מיכתת שיעורא אלא בהני דלשריפה קיימי ובאמת מעיקרא ליתא לקושייתו כלל, דהרי ה"נ אין קונין במרוקא לפי שאינו חשוב או שאינו ראוי להשתמש יעו"ש בשמ"ק, וא"כ בודאי איסורי הנאה גריעי מזה שאינן ראויין להשתמש בהן כלל ולפיכך אין קונין בהן, מה שאינו שייך בגט

ה) עוד העיר מעירובין (דף פ' ע"ב דאמרינן דאין עושין קורה של אשירה דכתותי מיכתת שיעורי' והתוס' שם (ד"ה אבל) הקשו מסולם של אשירה דמכשרינן ותי' ר"י דהתם חשיב פתח כיון דחזי לעליי' אי לאו איסורא דאשירה אבל קורה הצריכו חכמים שיעורא של חשיבות, ונשמע מזה דבשיעור שהוא משום חשיבות אמרינן נמי כתמ"ש. ולדעתי יש לדחות ולחלק בפשיטות דשאני שיעור טפח דקורה משיעור ג' על ג' דבגד, דבבגד לא בעינן שום שיעורא מצד עצמו ואפי' בכל דהו הוי בגד אם רק חשוב הוא אלא דענין החשיבות מכריח שיהא בו ג' על ג' דאל"ה אינו חשיב, ונמצא דענין ג' על ג' לא הונח בו שום דין שיעור גם עכשיו אלא ענין ראוי לאיזה תשמיש של בגד ותו לא מידי, משא"כ בטפח דקורה אף דמתחלה הונח השיעור הזה ע"י חז"ל בכדי שיהא ראוי לקבל אריח בכדי שתהא דומה לקביעות לבנות עלי' בנין מ"מ עכשיו בשביל טעם זה הונח כבר ע"י חז"ל שיעור זה מצד עצמו בתורת שיעורין אף דבאמת אינו יכול לקבל אריח בפועל, דהרי קיי"ל כרבה בר רב הונא דאמר בעירובין (דף י"ד ע"א) דמעמידי קורה אינן צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה וארית, וכיון שהוא שיעור קבוע ע"י חז"ל חוץ מחשיבותו בפועל שפיר אמרינן בי' כתמ"ש. ועיי' מ"ש בספרי סי' י"ז אות י'

ו) ומדי כתבי ארשום לכת"ר מה דתמוה לי קצת דרך רהיטא בענין זה. דבשו"ע (או"ת סי' שס"ג ס"ח) פסק דלחי שעשאו מעצי אשירה כשר, ומדהרמ"א ז"ל לא הגיה ע"ז כלום נראה דהסכים לפסק המחבר, ולכאורה נראה דלשי' הרמ"א גופי' דין זה לאו אליבא דכו"ע הוא. דהנה התוס' בסוגיין דעירובין כתבו בטעמא דמילתא דלחי של אשירה כשר וקורה פסיל משום דלחי שיעורו במשהו לא החמירו בו והר"א תירץ דלחי שאני דלא שייך לומר בי' כתותי מיכתת שיעורי' משום שאם הי' מדבק הכתיתים לכותל הוי לחי. ויש לדקדק על תי' הר"א ממ"ש הר"ן פ"ב דגיטין לענין גט שכתבו על איה"נ דכשר דזהו דוקא באיה"נ שא"צ להתבער אבל באותן שצריכין להתבער מן העולם למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי לא הוי גט דכמאן דליתנהו דמי, וכ"כ הריטב"א סוכה (דף כ"ט ע"א) גבי לולב של אשירה ושל עיר הנדחת. [אמנם לשון הריטב"א דמערב להו לכל העומד לשרוף כשרוף ולכתמ"ש בהדי הדדי צריך ביאור ואכ"מ]. וא"כ ה"נ למה עושין לחי מאשירה הרי גם כתיתין אין כאן לר"ש דס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי. וידוע דדעת רש"י במנחות (דף ק"ב ע"א) דהלכה כר"ש ובדעת הרמב"ם בזה נחלקו האחרונים ז"ל. ובע"כ צ"ל דהר"א ס"ל דאין הלכה כר"ש או דהני אמוראי דסוגיין דמכשרי לחי של אשרה לא ס"ל כר"ש. וא"כ להרמ"א דפסק באה"ע (סי' קכ"ד ס"א) כר"ש דאם כתבו על דבר שצריך ביעור הגט בטל לגמרי נמצא דדין לחי מעצי אשירה תלוי בב' תירוצי התוס' דלתי' קמא דמשום דלחי שיעורי' משהו לא החמירו בו י"ל דה"נ לא החמירו בו גם לענין כל העומד לשרוף אבל לתי' הר"א משום דאם הי' מדביק הכתיתין הוי לחי אין זה שייך אלא לענין כתמ"ש אבל לר"ש לא מהני כמ"ש, וא"כ דין זה דלחי של אשרה לאו דפסקא הוא ותלוי באשלי רברבי ולמה לא הגיה הרמ"א ז"ל לשיטתו די"א שאין עושין לחי מעצי אשרה. ואין לומר דהרמ"א ס"ל דהעיקר היא כתי' קמא דתוס' שכן מבואר ברמב"ם (פי"ז משבת) ולא חש כלל לתי' הר"א, חדא דלא כן נראה מהאחרונים ז"ל, יעוי' במג"א ובביאור הגר"א וחי' רעק"א שם ועוד דבסעיף ז' שם פסקו המחבר והרמ"א דלחי אפי' שברים ושברי שברים כשרים בו ודין זה נובע רק מתי' הר"א יעו"ש

אמנם נראה די"ל דלעולם גם לר"ש עושין לחי מעצי אשרה גם לתי' הר"א, וכ"ת כל העומד לשרוף כו' י"ל כמ"ש הב"י שם (סי' שס"ג) להמהר"ם שהובא במרדכי דבעינן בלחי כחוט הסרבל דוקא דלא תקשה עליו מלחי דאשרה דכתותי מיכתת די"ל דטעמא דמיכתת משום דעומד לשריפה וכיון שאפילו ישרף ויעשה אפר אם גבלו ועשאו ממנו עמוד מהני משום לחי לא מיפסל משום דמיכתת שיעורי', וה"נ נימא להר"א לענין כל העומד לשרוף. ואף שהט"ז (ס"ק ו') השיג על הב"י ממשנה שלמה [צ"ל מברייתא] דשלהי תמורה דאפר אשירה אסור בהנאה וא"כ צריך לפזרו לרוח והוי האפר כמו העצים עצמן, אין זה שייך אלא למהרדם דבעי שיעור חוט הסרבל אבל להר"א דסגי במשהו ממש לא איכפת לן כלל מה שהיא עומד לפיזור וכפזור דמי דמ"מ גם אז נשאר משהו בכל מקום שהוא וא"כ אינו מזיק ללחי אפי' אם הוי כשחוק וזרוי. ואפילו ליישוב שי' המהר"ם יש להסיר קושיית הט"ז מעל הב"י. דהנה בע"ז לא אמרינן כתמ"ש אלא בשל ישראל שאין לה ביטול אבל בע"ז של עכו"ם שיש לה ביטול לא אמרינן כתמ"ש כמבואר בסוכה (דף ל"א ע"ב). והתוס' יבמות ודף ק"ג ע"ב ד"ה סנדל) הקשו האיך אמרינן בע"ז של ישראל כתמ"ש והא טעונה גניזה ותירצו כיון דטעונה גניזה אין כתותי שיעור גדול מזה א"נ בע"ז של נכרי שעבדה לדעת ישראל שטעונה שריפה, וא"כ ל"ק על המהר"ם די"ל דס"ל כתי' בתרא דתוס' דכל שטעונה גניזה לא הוי מיכתת שיעורי' כמו נקברין שכתבו התוס' סוכה (דף ל"ה ע"א ד"ה לפי) דלא הוי מיכתת שיעורי'. **(הגה"ה. וראיתי למי שהקשה מסתירת דברי התוס' סוכה אלו להתוס' יבמות בתירוצא קמא, ולענ"ד אינה קושיא כלל, דמלבד)** ובלחי דאשירה דאמרי' התם מיכתת שיעורי' מיירי בע"ז של עכו"ם שעבדה לדעת ישראל