דבר אברהם - ב קי

אמאי פיגולן פיגול לימא לי' שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי, וכתב הר"ן אא"ב שלוחי דשמיא נינהו היינו שפיגולן פיגול דרחמנא שוינהו שליח לכל מילי, וה"נ גזבר הוי כשלוחא דרחמנא לכל מילי ואפי' לעוותי. אבל ז"א דהתם דכתיב פיגול בכל גווני הרי שווינהו שליח להדיא אפילו לעוותי. ובאמת אינהו נמי לאו שלותי דשמיא ממש נינהו אלא דהפירוש הוא שדין ההקרבה הטיל רחמנא על הכהנים ולא על הבעלים כמו שביארתי בספרי סי' י"ג אות ד', ויעוי' בפי' הרא"ש שם שכתב אא"ב שלוחי דשמיא כו' שהרי הפקיעה התורה קרבן מרשות בעלים ונתנו לכהן כו', אבל הכא מי לא סגי דלא מכר גזבר באונאה, וגזבר גרע מכהנים, דהיכן מצינו דשווי' שלית ע"ז. מיהו לר"י דאמר לעשות לו דמים מדבריהם וכתב רש"י בב"מ (דף נ"ז ע"א) דסבר ערכך כל דמים שיערכוהו משמע יש לדחוק קצת ולומר דנתנה תורה רשות ע"ז, אבל לר"ל דסבר ערכך שוויו משמע ומ"מ אונאה אין להם ביטול מקח יש להם או לחד לישנא לכתחלה ודיעבד יעו"ש בסוגיא בודאי קשה. [וגם לר"י קשה ע"פ מ"ש במק"א (עיי' להלן סי' כ"ד) בביאור דברי רש"י דאפשר דלאו בהערכת ב"ד כדינא מיירי אלא דכוונתו על כסף הפדיון דקרוי נמי ערכך יעו"ש שהארכנו בזה קצתן. וממה שאמרה תורה אחיו ולא להקדש שאין אונאה להקדש אין הוכחה דשווי' שליח גם לעוותי, דקרא דאייו לאו יתורא הוא להקדש כי היכי דמוכח מיני' דגלי קרא דשווי' שליח גם לעוותי אלא ממשמעותי' לחודא הוא דאיתמעט הקדש, והלכך אם א"א להיות אונאה בהקדש לטעם הנ"ל אה"נ דלא איצטריך למעטו וקרא לא אייתר כלל כמו שיבואר. דאמרינן בבכורות (דף י"ג ע"ב) ולאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה הניחא אי סבר לה כר"י דאמר ד"ת מעות קונות משיכה לא אהני לעמיתך לעמיתך בכסף לעכו"ם במשיכה אלא אי סבר לה כר"ל דאמר משיכה מפורשת מה"ת לעמיתך במשיכה ולעכו"ם במשיכה לעמיתך למה לי אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לכנעני לכנעני מאל תונו איש את אחיו נפקא חד בכנעני וחד בהקדש וצריכי דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא לכנעני הוא דאין לו אונאה אבל הקדש יש לו אונאה קמ"ל הניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאצטריך קרא למישרי אונאה אלא אי סבר לה כמ"ד גזילו של כנעני מותר אונאה מיבעיא אמרי אי סבר לה כמ"ד גזילו מותר על כרחיך כר"י ס"ל. וא"כ לדידן דקיי"ל לשי' רוב הראשונים כר"י דד"ת מעות קונות ואיצטריך לעמיתך דלעכו"ם בכסף וקיי"ל נמי דגזל עכו"ם אסור, הרי איצטריך קרא דאחיו דלעכו"ם אי אתה מחזיר אונאה ולא אייתר כלל קרא להקדש דוקא, וע"כ צ"ל דהקדש איתמעט נמי ממילא דלאו אחיו קרינא בי' ותרתי ש"מ, כדאשכחן נמי בעלמא דעכו"ם והקדש מחד קרא איתמעטו. ואף דאמרינן צריכי ואי כתב רחמנא חד הו"א לכנעני הוא דאין לו אונאה אבל הקדש יש לו אונאה וא"כ השתא לדידן למעוטי הקדש מנלן, י"ל דרק לאמימר לפי ההו"א הוא דאמרינן הכי דאצטריך תרי קראי אבל לדידן באמת לא צריכי תרי קראי ועכו"ם והקדש מחד קרא נפקי. [ואפילו לההו"א לאמימר דאיכא תרי קראי נמי י"ל דלא מוכת מידי, די"ל דבאמת בהקדש לא צריך קרא דביכו"כ המכר בטל מטעם לתקוני שדרתיך כו' ולא איצטריך אחיו אלא לגלויי דלעמיתך ממעט עכו"ם, דאל"ה הו"א איפכא דלעמיתך בא למעט רק הקדש ולא עכו"ם ואז באמת הוה גלי קרא דשוויי' שליח גם לעוותי להכי איצטריך קרא דאחיו לגלויי דלעמיתך ממעט עכו"ם. מיהו הא איכא למידחי לפמ"ש בשמ"ק בכורות שם אמאי אצטריך לאמימר תרי קראי לעכו"ם והקדש והרי גבי בל יראה ממעטינן מחד לך של אחרים ושל גבוה, ותירץ דהתם שפיר שייך למעט אחרים ושל גבוה מחד לך אבל הכא גבי גבוה שייך ספי עמיתות ואחוה מבעכו"ם, וא"כ דקא כדקאמר הש"ס הו"א לכנעני הוא דאין לו אונאה אבל הקדש יש לו אונאה שייך לומר דאצטריך תרי קראי אבל להיפוך דאתי קרא להקדש ולא לעכו"ם לא שייך לומר כלל, דאי איתמעט מלעמיתך הקדש מכש"כ דעכו"ם איתמעוט נמי מהכא, וא"כ בפ"כ דלאמימר אתי קרא דאחיו רק להקדש גופי' ולא לגלויי אלעמיתך דאתי לעכו"ם. ומאי דקאמר הש"ס דאי לאו קרא דאחיו הו"א דלהקדש יש אונאה נפרש השתא דהיינו דלעולם יהי' ביטול מקח מטעם לתקוני שדרתיך כיון דאכתי לא גלי קרא, ואין להאריך בזה]. **(הגה"ה. ועד"ו יש לתרץ מה שראיתי בגדולי תרומה (שפר מ"ו ח"ד סי' ח') שתמה על הא דאמרינן בסוגיין (דף כ"ז פ"ב) רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש כו' רבית דהקדש ה"ד כו' אמר רב הושעיא הבמ"ע כגון שקיבל עליו לספק סלחות מד' ועמדו על ג', והק' הגד"ת דהא ודאי מאי דממעטינן דבית להקדש היינו מקרא דאחיך דהקדש לאו אחיך הוא כדכתב הרא"ש בתשובותיו [בכלל י"ג שהזכרנו] והיכי מצי מוקי לה במספק סלחות דהוי דרבנן הרי כי ממעט קרא הקדש מאחיך היינו במה שאסור מן התודה לאחיך ואלו לפסוק על הפירות עד שלא יצא הספר גם להדיוט מותר מדאורייתא שלא נאסר מה"ת אלא דרך הלואה ולא דרך מו"מ, ונשאר בצ"ע. ועפי"ד הנ"ל י"ל דקרא דאחיך לאו יתורא הוא למעוטי הקדש דכיון דכתיב בתרי' לנכרי תשיך אצטריך לפרש לאחיך לא תשיך אלא דממשמעותי' לחודא איתמעיט הקדש ואי לא משכחת לה רבית דאורייתא בהקדש אה"נ דלא צריך קרא למעטו ולא אייתר קרא, והש"ס פריך רק אתנא דברייתא אמאי צריך למיתני דאין דין רבית בהקדש והרי לא משכחת לה כלל וע"ז מסני ברבית דרבנן. אבל שכחי וראיתי דבקושיית הגד"ת כבר עמדו קמאי בשמ"ק ב"מ שם משה הרמב"ן והרא"ש והר"ן ותירצו דרב אושעיא רק כגון קאמר וקרא איצטריך בכה"ג לרבית דאורייתא כגון שהתנדב ליתן ק' סלעים להקדש ותבען ממנו הנזכר ולא הי' בידו והרויח לו זמן כדי ליתן לו ק"כ יעו"ש, הרי דתפסו לה ליתורא, ובאמת תרי זימני כתיבי התם אחיך ובתו"כ דריש להו יעו"ש. ולדבריו הנ"ל באונאה אין זה שייך דהכא ליכא למימר דאחיך אתי למעוטי עכו"ם ולא להקדש דעכו"ם בהדיא כתיב בי' לנכרי תשיך:)** אח"ז ראיתי בלח"מ (פי"ג ממכירה ה"ז) שכ' ג"כ דלר"י הקדש ועכו"ם מחד קרא נפקי ותמה על הרמב"ם שהביא מיעוט לכל חד וחד אע"ג דפסק כר"י ועוד היפך את הדרשות עמיתך להקדש ואחיו לעכו"ם יעו"ש. אמנם אפי"ת דאתי קרא דאחיו או עמיתך רק להקדש נמי לא מוכח מידי דשוויי' שליח גם לעוותי, די"ל דכי אתי קרא לנתאנה הדיוט מהקדש דזה אפשר, אבל כשנתאנה הקדש מהדיוט אימא אה"נ דבטל מקח דאמרינן לי' לגזבר לתקוני שדרניך כו'. איברא דאכתי איכא לדחוקי לפ"מ שהביא דש כתובות (פי"א סי' ט"ז) דעת רב האי גאון דשליח שאינה את אחרים נמי מכרו בטל. מיהו זהו רק לרה"ג ולא להחולקים עליו, ועוד דגם לרה"ג מסופק אני אם הא דהמכר בטל כה"ג הוא מטעם לתקוני שדרתיך כו' או לא ואם שייך לומר כן גם בהקדש, ומלבד זה נראה דגזבר הקדש לאו שלוחא דרחמנא הוא אלא שלוחא דידן, היינו של צבור, עיי' בס' התרומה שער מ"ו ח"ד סי' ז' ח'. ויש לי בכ"ז הרהורי דברים אלא שעדיין אינם מבוררים אצלי

ולכאורה יש להוכיח דגזבר הר כבעלים מדאמרינן בחולין (דף קל"ט ע"א) בתרנגולת דבדק הבית כיון דמרדה פקעה קדושתייהו, וכתב הרשב"א בחי' וז"ל וא"ת קדושה שבה להיכן הלכה י"ל הקדש דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון וכיון שנתייאש הגזבר מחמת שמרדו הו"ל כהפקר ופקע לי' שיעבוד ממון שיש לגבוה עליו עכ"ל, וכ"ה בחי' הר"ן והריטב"א, ומדמהני יאוש הגזבר אלמא דהוי כפין בעלים, ויעוי' בר"ן רפ"ק דפסחים ובקצוה"ח (סי' רע"ג). אבל אין זה כלום דמה שכתבו יאוש הגזבר לאו דוקא הוא אלא דכולי עלמא נמי מייאשי להו והוי כהפקר דממילא כזוטו של ים דאפילו הלה עומד וצווח דלא מייאש לא מהני. ועוי' בתוס' ור"ן חולין שם, ועיי' בספרי סי' כ"א אות ה' שהבאתי דפלוגתא דרבוותא היא בזוטו של ים אם מדין יאוש בעלים נגעו בה או מגזירת הכתוב. [ועיי' לעיל סי' ט"ז]

ומצאתי במקנה קדושין (דף כ"ט ע"א) שהביא דברי הרמב"ם (פ"ט ממכירה ה"ב) הגזבר שקנה להקדש או שמכר ידו על העליונה כיצד נתן דמים של הקדש אע"פ שלא משך הפירות אם הוקרו קנה כדין תורה ואם הוזלו הפירות