דבר אברהם - ב יא

בעו כפרה אלא אחריות בלחוד הוא דאיכא דכמאן דטעון לי' אכתפי' דמי גם ר"י מודה דבהבאה לעזרה לחוד מיפטר. אבל מנ"ל לרש"י לחלק בהכי ולמ"ל להכנס בפלוגתא כזו. וראיתי בס' ראש המזבח ריש זבחים שהביא משם ס' טהרת הקדש לזבחים שהביא מספרי (פ' ראה) תשא ובאת שחייב בטיפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה ר' יהודא אומר עד שיביאם עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם, ומזה קשה לר"י דסבר במעילה עד שיזרוק הדם. ולפמ"ש דבנדרים מודה ר"י הוה א"ש, אבל בסיפא דספרי גרסינן יכול שאני מוציא חטאת ואשם כו' וזה תמוה. ובס' החוה"מ להגאון מלבי"ם ז"ל כתב דבאר הגולה הוא מקום שחיטה ור"י לטעמי' דשם מוסר אותו לשחיטה וזריקה, אבל גם זה לא נוח לי חדא דבאר הגולה הוא מקים שחיטה ומשמע דכשמוסרו לשחיטה נפטר ור"י ס"ל עד שיזרוק הדם, ועוד דאי תימא דהכוונה היא עד אחר זריקה לא שייך למימר מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותם איזה אחריות שייך עוד אחר זריקה שכבר נגמרה ההקרבה ואין דבר המעכב עוד דהקרבת אימורין שיורי מצוה היא

עוד הקשה על רש"י חילין בשם ס' טה"ק מריש זבחים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ופירש"י וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו, הרי דאף לאחר הבאתו לעזרה לא יצא עדיין ידי נדרו ואם נפסל יביא אחר לנדרו. ולי נראה דאי משום הא דמתני' לא איריא ויש ליישב בדרך נכונה. דהנה הא מילתא דפשיטא היא דאפילו אם נימא דבהבאה לעזרה לחוד יצא ידי נדרו מ"מ זהו רק אם השאירו שם להקרבה אבל אם חזר ולקחו בעצמו מעזרה בודאי לא יצא דבטלה הבאתו, ובסוגיא דהתם אמרינן דכל שנזבח שלא לשמו נשאר הקרבן נדבה דכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לד' אלקיך נדבה וגו' האי נדבה נדר הוא אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לא נדבה יהא, והוא בודאי נדבה של הבעלים דרחמנא שוויי' לקרבן לנדבה של הבעלים מגזה"כ ובודאי אסור לשנויי בה תו גם שינוי בעלים, וא"כ כיון דהבעלים עצמם הקריבו קרבן זה לנדבה נמצא דהוי כמו שחזרו ולקחו מעזרה את הבהמה שהביאו לנדרם וחזרו והקריבוה לנדבה וחסרה כאן הבאה לנדרם כל עיקר דאותה הבאה לעזרה חזרו ושמשוה לנדבתם ומשו"ה לא יצאו ידי נדרם. ומחטאת ואינך שאינם באים בנדבה ופסולים לגמרי דלא שייך בהו תירוצנו זה הן מעיקרא לק"מ, דהני קרבנות רובה נינהו הבאים לכפר על חטא וכל שנפסלו ולא עלו לשם חובה עדיין לא נתכפרו בעלים וחייבין להביא קרבן אחר לכפרה ולא שייך לומר דבהבאה לחוד יצאו. וגיסי הגאון מהר"א ראבינאוויץ נר"ו מד"א דק"ק מינסק הראני דמטעם זה תמה הטו"א מגילה (דף ח' ע"א) על רש"י מעילה שהזכרני שכ' דבחטאת ואשם ס"ל לר"ש דבהבאה לעזרה נפטר מאחריותם והרי הני לכפרה בעו והאיך יפטרו בהבאה. עוד הקשה שם מהא דתניא התם ונרצה לו לכפר עליו ר"ש אומר את שעליו חייב באחריותו ופירש"י הכי דרש לי' לקרא ונרצה לו נדרו לכשיתכפר בהן הויא נרצה אבל מקמי כפרה לא נרצה, [ובזבחים (דף ד' ע"ב) פירש רש"י ז"ל דבריו יותר וז"ל את שעליו כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו כו' אם מתה או נגנבה כו' ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר עכ"ל], והרי לפירש"י במעילה ס"ל לר"ש גם בקרבנות חובה דמשהביאן לעזרה נפטר מאחריותן ולא בעי עד שירצה בזריקת הדם. [הן אמנם דבשמ"ק בשם הר"פ גריס במעילה רבי במקום ר"ש אבל ברש"י גריס ר"ש]. וגם על תירוצנו הנ"ל למשנה ריש זבחים יש להעיר דזה שייך רק בשלא לשמו דנשאר נדבה אבל בפיגול מאי איכא למימר ואטו נימא דבנתפגל אין הנודר מחויב להביא אחרת. ובס' ראש המזבח שם ראיתי שתירץ על יסוד דברי הקצה"ח (סי' רמ"ג) דכהן הוי כפועל בשכר וכיד בעה"ב דמי והוי כמי שהביאוהו בעלים לקרבן לעזרה וחזרו וקטלוהו דודאי בטלה הבאתם, אבל מה יענה לרש"י זבחים (דף ד') שהזכרנו שכתב להדיא דגם במתה או נגנבה לא נפטר מידי נדרו עד שיקריבהו דהכי משמע ונרצה לכפר. ונ"ל לומר דדעת רש"י ז"ל היא דאף דודאי אם נפסל הקרבן או מתה או נגנבה בעזרה עדי א נפטר מ"מ החיוב שרובץ על הנודר הוא רק חיוב ההבאה לעזרה שיהא ראוי להקרבה אבל הקרבה עצמה מצוה דכהן היא ובזה יצא כבר ידי נדרו מה שמוטל עליו, אלא דפטור זה מתלי תלי וקאי שאם נפסל הקרבן או מת או נגנב שלא נגמרה ההקרבה שוב חייב בהבאה אחרת להביא קרבן אחר שיהא ראוי להקרבה, אבל אם לא נפסל הקרבן ולא נתחדש דבר שמבטל את הבאתו אז ממילא הוברר שהבעלים יצאו בהבאתם שעשו מה שמוטל עליהם והבאתם לא נתקלקלה, ולפיכך עיקר הפטור מחיובם היא הבאתם לעזרה, ומשו"ה פירש"י בחולין כן שכל שלא נפסל אח"כ מתחיל פטורם מהבאה לעזרה, ומ"מ אם נגנב בודאי חייב להביא אחרת שהרי בטלה ההבאה, ועיי' תוס' נדרים (דף ט' ע"ב ד"ה כהלל) שכ' נמי שאם מתה בעזרה יביא אחרת. והנה בחטאת ואשם ודומיהן הבאים לכפרה מלבד ענין מצות הכפרה יש גם חוב כמו בנדר שהרי נשתעבדו גם הנכסים ואשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה, וסבר ר"ש דבהני נמי אם נקרבו אח"כ נגמר הפטור מחיוב אחריותם משעת הבאה לעזרה כיון שעשו מה שמוטל עליהם והקרבה מצוה דכהן היא ומשו"ה מההיא שעתא הוא דמעל, ור"י סבר דלא נקרא הוצאה מרשות לרשות עד שיזרוק הדם ויפטר לגמרי ועד ההיא שעתא לא מעל. ובשי' ר' יהודא יש להסתפק אי פליג אר"ש לגמרי בפטור האחריות בכ"מ משעת הבאה או רק בחטאת ואשם או רק לענין מעילה פליג, ומדברי רש"י ז"ל במעילה שם אף שהזכיר לשון אחריות אין להוכיח כ"כ כמבואר למעיין היטב. ויש לי בזה עוד הרהורי דברים רבים וקצרתי במקום שיש להאריך ותן לחכם כו'. איך שיהי' לענין בל תאחר ע"י איחור הקרבה נראה כמ"ש

ויקבל מע"כ ברכת החוה"ש כחפץ מברכו ומוקירו

סימן ד

ב"ה. בחרש תמוז תרס"ט. סמאלעוויטש

לכבוד הרה"ג החו"ב וכו' מוהר"ר משה וואלפסאהן נ"י. שלום ורוב ברכה

אחד"ש מעכת"ה. מכתבו עם ח"ת בהערות על ספרי הגיעני ויהי לי לעונג בראותי כי ב"ה מבדרן שמעתתי בעלמא וחופשי התירה יטפלו בהן. ואף כי בקשני כת"ר להשיב לו תיכף. אך מפני הטורד נאחרה תשובתי ויסלח לי כת"ר ע"ז, בשגם שאינם נוגעים אלא לפלפולה של הלכה ואינם בבל תאחר. ועתה כשנפניתי לקחתי לי מועד לעבור על דבריו היקרים ואת אשר ישים ה' בפי אותו ארשום לכת"ר בזה

א) מעיר כת"ר ובא על מ"ש בספרי סי' ל"ג דמילה שלא בזמנה קודמת למילה בזמנה היכא דאפשר למול שניהם בו ביום, לפי שזו דבזמנה כל היום זמנה הוא ובאיחורה באותו יום עצמו אינו עובר בכלום אבל זו דשלב"ז משעה שנראה למול כל שעה ושעה שמאחרה עובר בעשה, ולכן לא שייך לדון בזה כמ"ש האחרונים ז"ל דמילה בזמנה שהיא תדירה ומקודשת קודם. וע"ז כתב כת"ר דאם נימא דזו שבזמנה קודמת משום תדיר ומקודש אינו עובר כלל בביטול עשה על זו דשלב"ז כיון שאינו מאחרה מפני רצונו אלא ע"פ הדין. והביא ראי' לזה מתוס' שבת (דף ד' ע"א ד"ה קודם) לענין רדיית הפת קודם שיבוא לידי איסור סקילה וז"ל דאם לא התירו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו, וציין גם למ"ש המג"א (סי' י"ג סק"ח) דכיון שאינו יכול להטיל ציצית בשבת אינו