דבר אברהם - א צב

החילוק בדבריו מחוסר ביאור ולפי דברינו הוא מבואר היטב

[ג] ומדי עסקי בענין דתעזוב יתירא ארשום בזה מה שראיתי דבר תימה לרבנו מנוח בס' המנוחה (מהלכות סוכה ולולב פ"ה ה"ב) וז"ל אתרוג של ערלה כו' ושל דמאי כו' ודמאי חזי ליה שאפשר שיפקיר נכסיו כו' דהא תנן מאכילין את העניים דמאי כו', ואי קשיא אמאי לא אמר שאפשר שיפקיר אותו אתרוג והאתרוג פטור מן המעשר תריץ כו', ואי בעית אימא דהפקר כי האי גוונא לאו הפקר הוא לפטרו מן המעשר כדאמרינן המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות והכא נמי כיון דאיהו הדר וזכי ביה גלי אדעתיה דהפקרו לאו הפקר הוא עכ"ל ודבריו מרפסן איגרי דבברייתא דהמפקיר את כרמו חייב בפרט ובעוללות מסיים להדיא ופטור מן המעשר ומאי מייתי מינה רבנו מנוח ראיה לחייב גם במעשר. ובדוחק גדול י"ל דר"ל דכי היכי דאשכחן דהפקר שחזר וזכה בו לאו הפקר מעליא הוא לענין מתנות עניים מיהא ורק לגבי מעשר בלחוד הוא דמהני כיון דעכ"פ בשעת הפקרו מיהא הפקיר לגמרי ולא היה דעתו לחזור ולזכות בו, ה"נ בנראה דעתו בשעת הפקרו שמכוין לחזור ולזכות בו דגריעה טפי אינו פוטר אפילו מן המעשר, אח"ז מצאתי ב"ה בשעה"מ (פ"ח מהלכות לולב) שעמד בדברי ר"מ אלו ורצה ג"כ לדחוק בכוונתו כמ"ש ומסיים דכל כי האי הוה ליה להרב לפרש. ומלבד זה הנה לענ"ד יש לפקפק עוד אם הא דחייב בפרט ועוללות הוא משום דהפקר גרוע הוא כי היכי דנילף מיניה לנידון דר"מ. דאמרינן בב"ק (דף צ"ג ע"ב) אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש כו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד כו' ר' ישמעאל מאי היא דתניא מצות פיאה להפריש מן הקמה כו' משום ר"י אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן לו כו' אמר רבא ממאי דילמא ע"כ כו' וע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא לענין פיאה משום דכתיב תעזוב יתירא וכ"ת ליגמר מיניה מתנות עניים שאני כו' ואת"ל טעמא דר"י משום דקסבר שינוי אינו קונה תעזוב יתירא דכתב רחמנא למ"ל מיבעיא ליה כדתניא המפקיר כרמו והשכים לבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה ופטור מן המעשר. ולפי פשוטו יובן דתעזוב יתירא אתא רק לגלויי שאין השינוי מועיל במת"ע ושאין הפקר כזה שחזר הוא עצמו וזכה בו פוטר וממילא נשאר חיובו כמו שהיה לפני שינוי והפקר. אמנם ק"ק דקאמר וכ"ת ליגמר מיניה מת"ע שאני ולא אתפריש במאי שאני ואמאי לא נילף מיניה. ויעוי' בחי' הרשב"א דלא גרים וכ"ת כו' אבל לגי' דידן ק"ק. ועיי' בתוס' (ד"ה לא הפריש) שכ' דאי ס"ל לר"י שינוי קונה צ"ל דמתעזוב יתירא תרתי ש"מ דמפריש מן העיסה ושהמפקיר כרמו כו' חייב וגם בזה יש לדקדק קצת, יעוי' בס' יד מלאכי (סי' תרס"ז) מ"ש בשם החו"י. ואולי י"ל דלא אתי כלל קרא דתעזוב יתירא לגלויי דשינוי במקומו עומד במת"ע ושהפקר כזה לאו הפקר גמור הוא, אלא דאפילו אי הוי הפקר גמור מכל צדדיו נמי חייב במת"ע כשחזר הוא עצמו וזכה בו, דאפ"ל דפירושו דתעזוב יתירא הוא דגלי דמכיון שבא לכלל חיוב עזיבה רביץ עליה חיוב זה לעולם ואינו נפקע ואינו נפטר והלכך אף כשפקע חיוב הראשון חוזר הוא וחל מחדש וזהו פירושו של תעזוב יתירא עזוב וחזור ועזוב לעולם, והוי דוגמת ההיא דאמרינן השב אפינו מאה פעמים. ולפי"ז לא אתא קרא למימר דשינוי במקומו עומד, דאפילו אי לאו במקומו עומד ונפקע חיוב הראשון (כלומר שמתחלת חלותו) מ"מ חוזר הוא ומתחייב שוב משום תעזוב יתירא דמצוה עזיבה מוטלת עליו לעולם, וכן במפקיר כרמו אע"פ שההפקר פוטר מפיאה ונפקעה מצות העזיבה בשעה זו מ"מ כשחזרו הבעלים וזכו חל עליהם חיוב עזיבה מחדש כיון שכבר הל עליהם פעם אחת לפני ההפקר. ומשו"ה הני תרתי ש"מ דחד טעמא לתרווייהו, וכן שפיר קאמר הש"ס מתנות עניים שאני פי' דמה שחייב אינו משום דשינוי במקומו עומד אלא משום דחיוב עזיבה חזר וחל עליו ובזה לא שייך ענין השינוי כמובן. ועיי' בתוס' תמורה (דף ו' ע"א ד"ה המפקיר) שכ' דאינו חייב במתנות עניים אלא כשחזר וזכה גם בגוף השדה אבל היכא דלא זכה אלא בפירות פטור מכולהו ועיי' ברמב"ם (פ"ה מהלכות מתנות עניים הכ"ז) שכ' המפקיר את כרמו כו' חייב בפרט כו' שהרי שדך וכרמך אנו קורא בו מפני שהיה שלו והרי הוא שלו עכ"ל, ולמה הוסיף טעמא מדנפשיה ובש"ס אמרינן תעזוב יתירא. ועיי' בתוי"ט פאה (פ"ה מ"ה) שכ' דלא כהתוס' תמורה, ולפמ"ש יש לצדד בהסבר דבריהם ואכמ"ל. ולפי"ז אין הכרח כלל דמשום גריעותא דהפקר כזה נגעו בה אלא משום תעזוב יתירא הוא ואין ראיה לר"מ. אולם מלשון רש"י לא משמע הכי שכתב וז"ל מהני תעזוב יתירא למעוטי כה"ג דלא הוי הפקר לפטור, וביותר משמע מדבריו בנדה (דף נ"א ע"א) יעו"ש, אך בכל אופן דברי רבנו מנוח צ"ע

[ד] וע"ד הא דאמרינן במגילה (דף ז' ע"ב) אביי בר אבין ורחב"א מחלפי סעודותייהו להדדי, וכתב הר"ן וז"ל הוו מחלפי סעודותייהו להדדי לא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו ולפיכך היו שולחין כל אחד סעודתם זה לזה עכ"ל, ובאחד מספרי זמננו דייק בלשון הר"ן למה הוצרך להוסיף על דברי הש"ס שהיו שולחין כ"א סעודתם זה לזה דלדברי הש"ס י"ל שהיו מחליפין בעצמם, ועל יסוד זה חידש דמוכח דסובר הר"ן דבעינן שישלח המנות ע"י שליח דוקא כדכתיב ומשלוח מנות ואם מוסר בעצמו המנות לרעהו לא יצא, והעיר דלפי"ז ראוי לדקדק שלא לשלוח המנות ע"י קטנים כנהוג משום דלאו בני שליחות נינהו. הנה לקושטא דמילתה בנה עלייה באוירא דעיקר דברי הס' ההוא קלושים הם לענ"ד, שאין בדקדוק קל כזה בדברי הר"ן כדי הוכחה לחידוש גדול כזה. אך אפילו אי יהיבנן ליה בזה דבעינן שילוח מנות דוקא ע"י שליח מ"מ אין הערתו נכונה לפסול קטן לשליחות זו, דנראה פשוט דבכל הני דאמרינן לאו בני שליחות נינהו אין הפירוש שלא נקראו שלוחים כלל אלא פירושו דהא דחידשה תורה ששלוחו של אדם כמותו וכל מה שעשה שליח הוי כאלו עשה משלח לא נאמר אלא בישראל גדול לאפוקי קטנים ואינך שאין בהם דין שלוחו של אדם כמותו אבל שלוחו גרידא [כלומר שליח שלא יהא בו דין כמותו של משלח] בודאי מיהא הוי, והלכך במידי דכתיב בתורה שהוא עצמו צריך לעשותו ושלוחו מהני רק משום דין שלוחו של אדם כמותו שחידשה תורה בהא הוא דאיתמעטי קטן ואינך דלא הוו כמותו ונמצא דרק שלוחו עשה ולא הוא עצמו, אבל במידי דלא בעינן כלל שהוא עצמו יעשה ומעיקרא אמרה תורה שיעשה ע"י שליח בודאי גם ע"י הני דלאו בני שליחות נינהו נמי מהני משום דמ"מ נעשה ע"י שלוחים. וא"כ במשלוח מנות אי אמרת דצריך שיהא בשילוח דוקא ולא ע"י עצמו בודאי מהני גם ע"י קטן דמ"מ שלוחו הוי. ונקוט האי כללא בידך דענין שלוחו גרידא וענין שלוחו של אדם כמותו נפרדים הם ולא קרב זה אל זה. (אח"ז מצאתי בחי' החת"ס לגיטין (דף כ"ב ע"ב) שהסביר ג"כ. הכי והביא נמי לדמיון ענין משלוח מנוח, ומסיים שכבר טעו בזה גדולים וטובים. ועיי' מה שכתבתי עוד בזה בספרי חלק שני ס' ח' וסי' כ"ז אות ה')

ובדרך זה יוסברו לן דברי התוס' יומא (דף י"ט ע"ב ד"ה מי איכא) שהקשו בהא דאיבעיא לן בנדרים (דף ל"ה ע"ב) הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו ולא איפשטא, ואמאי לא פשטוה מדאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי אמרת שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי, ותירצו דלעולם פשיטא ליה מדר"ה בריה דר"י דשלוחי דרחמנא נינהו דאס"ד שלוחי דידן דוקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהו"ל שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דוקא והא לא מצי למיפשט מדר"ה דאפי' אי שלוחי