דבר אברהם - א פז

התוס' יבמות דבעיא דר"פ מרבא היא רק אי קני לגופיה או לא אבל למע"י כדין נמכר לנכרי פשיטא ליה דקני לכאורה צ"ע. דנראה דעבד הנמכר לנכרי נמי בעי גיטא דחירותא אע"ג דלא קני ליה אלא למע"י כדאמרינן בקידושין (דף ט"ז ע"א) דעבד עברי שגופו קנוי למע"י בעי גיטא דחירותא ולא סגי במאי דיימר ליה באפי תרי זיל, ובזה דין ע"ע הנמכר לנכרי שוה לנמכר לישראל כדאמרינן בב"ק (דף קי"ג ע"ב) דע"ע הנמכר לנכרי גופו קנוי ורבא גופיה ס"ל התם הכי וא"כ בודאי בעי גיטא דחירותא ומכש"כ נכרי הנמכר לנכרי, והשתא אמאי איבעיא ליה לר"פ אי קני גם לגופו בכדי להצריכו גיטא דחירותא קנין הגוף לגיטא דחירותא למה לי. וכן קשה על הרשב"א דדייק וכתב שהגוף קנוי למלך לפי שקנאם ברעש הארץ האי קנין הגוף למה לי במעשה ידיו לחוד נמי סגי והנה ביאור הרשב"א פשוט הוא, דבאמת כתב הרמב"ן בחי' ליבמות (דף מ"ה ע"ב) על ההיא דלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו ב"ח משום דכיון דלא קנה אותו אלא למע"י הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד דמזה מוכח שהקונה עבד מן הנכרי אי"צ גט שחרור ובאומר לו באפי תרי זיל סגי ולא דמי לע"ע הנמכר לישראל, וכתב שכן דעת חכמי הצרפתים בתוס', והרשב"א ז"ל בחי' דעתו מסכמת כהרמב"ן דאי"צ גט שחרור, ולכן הוצרך לפרש הכא דמה"ט צריך גיטא דחירותא משום שקנה גם את הגוף והוא משום כיבוש דבכיבוש קונה נכרי קנין הגוף יותר ממוכר עצמו מרצונו

ובדרך זו היו מתבארים היטב גם דברי התוס' שהוצרכו לקנין הגוף משום דקנין מע"י לא בעי גט שחרור. אבל נראה דתוס' ורש"י פליגי בהא על הרמב"ן וסברי דע"ע הנמכר לנכרי נמי בעי גט שחרור. דמה שכתב הרמב"ן ז"ל שכן דעת חכמי הנרפתים בתוס' הנה לפנינו לא נמצא כן ואדרבא ממק"א מבואר להיפוך. דלכאורה קשה טובא על שי' הרמב"ן כדכתיבנא מב"ק פ' הגוזל דע"ע הנמכר לנכרי נמי גופו קנוי ולמה אי"צ גט שחרור כנמכר לישראל. והונח לי עפי"מ שביאר הרמב"ן קידושין (דף ט"ז) דמשו"ה ע"ע צריך גט שחרור ולא סגי במחילה למע"י משום דשני קנינים הם בעבדות אחד קנין ממון והוא קנין דמע"י ואחד קנין איסור שהוא אוסרו בבת ישראל כו' וקנין הגוף הזה הוא דבעי גט שחרור ואינו נפקא בדיבור דומה לקנין אישות כו' לפיכך אמרו שאף ע"ע יש לרבו בו קנין איסור שהרי מתירו בשפחה כנענית ואין קנין איסור נפקא בלא גט כו' הלכך הרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול אלא הו"ל כמפקיר עבדו שצריך גט שחרור עכ"ל. המתבאר מדבריו שבמוחל גרעונו לא נשאר אלא קנין האיסור וקנין דמע"י פקע מיניה וכן מבואר בארוכה בריטב"א שם לדעת הרמב"ן. וא"כ אשה"ט דאע"ג דבין נמכר לישראל ובין נמכר לנכרי גופו קנוי מ"מ בזה חלוקין הן. דנמכר לישראל שרבו מוסר לו שפחה כנענית ויש בו קנין איסור אין אותו קנין נפקע בלא גט אבל נמכר לנכרי שאינו מוסר לו שפחה כנענית אין לו בו אלא קנין ממון ואותו קנין נפקע באמת בלא גט אף בנמכר לישראל. ומעתה נראה ונוכח דרש"י ותוס' פליגי על הרמב"ן. דברש"י קידושין שם מבואר דבאמר ליה באפי תרי זיל לא נפקע אפילו קנין הממון וחוזר ומשתעבד בו וכ"מ מתוס' שם, וא"כ לדידהו אין שום נ"מ בין נמכר לישראל לנמכר לעכו"ם דתרווייהו גופן קנוי, ולפי"ז בלוקח עבד מנכרי נמי אין קנין מע"י נפקע בלא גט במחילה בעלמא והדרא קושיא לדוכתה למה הוצרכו כאן לקנין הגוף בכדי להצריך גיטא דחירותא. ומכח זה ק"ק לי על הרשב"א, שבחי' לקידושין כתב עלה דהרמב"ן דלפי דבריו מוכר עצמו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית אי"צ גט שחרור ובמחילה סגי והרי סתמא תניא שקונה עצמו בשטר דוקא וסליק בצ"ע ומזה משמע קצת שמפקפק הוא בדברי הרמב"ן אלו ואינו דוחם בהחלט, וא"כ היאך פסיקא ליה הכא דאי לא קני לגופיה אי"צ גט שחרור הרי אי לאו דברי הרמב"ן אלו מוכח מפ' הגוזל דצריך גט שחרור. ומצאתי בריטב"א יבמות שהקשה מפ' הגוזל ותי' דהתם פירושו גופו קנוי דהוי כמלוה שיש עליה משכון ועיי' בשמ"ק ב"ק בשם הרא"ש, ולפי"ז היה אפשר לומר דרש"י ותוס' נמי סברי כהרמב"ן. אבל ז"א דאין כוונת הריטב"א לומר דמה שאמרו בפ' הגוזל גופו קנוי פירושו שונה ממה שאמרו בקידושין גופו קנוי לענין נמכר לישראל דזה א"א לומר כלל וממקומו הוא מוכרח שהרי הריטב"א בא לתרץ קושיא זו אליבא דהרמב"ן ומצינו להרמב"ן ז"ל גופיה שתפס דפירושא דגופו קנוי דבפ' הגוזל שוה לגופו קנוי שבקידושין שהרי אמרינן התם בפ' הגוזל רבא לטעמיה עיי' ברמב"ן קידושין (דף י"ב ע"ב) וכ"ה ברשב"א שם. אלא כוונת הריטב"א היא שבשניהם בין בע"ע הנמכר לישראל ובין ההיא דפ' הגוזל בנמכר לנכרי אין לקנין ממון שבגופו אלא דין משכון ולהכי גם בנמכר לישראל קנין הממון נפיק במחילה אלא שבישראל נוסף גם קנין האיסור כמ"ש הרמב"ן ובזה גופו קנוי לאיסורא וצריך גט שחרור ובנמכר לנכרי דהויא רק קנין לחוד דינו רק כמשכון. וא"כ שוב א"א לומר דרש"י ותוס' סברי כהרמב"ן שהרי לדידהו בנמכר לישראל אפילו קנין הממון נמי לא נפיק במחילה ומוכח דאף בקנין הממון הוא קנוי יותר ממשכון וה"ה גם בנמכר לנכרי דתרווייהו כחדא נינהו כדאמרינן בפ' הגוזל רבא לטעמיה כו'. וצע"ק על הרשב"א

ונראה דביאור דברי התוס' פשוט הוא. דהנה יש לדקדק עוד במה שכתב רש"י ומלכא אמר כו' הלכך מכר הוא ובעי גיטא דחירותא אי בעי לאיגיורי ולאשתרויי בבת ישראל וכ"כ התוס' דבנכריותן מיירי אם היו באין להתגייר, ולכאורה צע"ק למה הוצרכו לומר דהנ"מ הוא כשיבואו להתגייר הרי בנכריותן נמי נ"מ טובא כי אמר להו באפי תרי זיל אם יכול הוא לחזור ולהשתעבד בהן מדינא דאי לא בעו גיטא דחירותא במחילה גרידתא יוצאין לחירות ואינו יכול לכופן להשתעבד עוד לכן נראה דרש"י ותוס' אזלי לטעמייהו דע"ע הנמכר לנכרי ומכש"כ נכרי לנכרי צריכין גט שחרור ולכן בנכריותן כיון דלמע"י מיהא בודאי קנו להו בעו גיטא דחירותא ולא איבעיא ליה לר"פ אלא כשנתגיירו בלא גיטא דחירותא אי הויא גירות או לא, דלעיל מינה אמרינן בלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין דגירות מפקיע השעבוד דאע"ג דבלאו גירות בעי גט שחרור מ"מ הגירות מפקיע, וזהו רק בנמכר לנכרי אבל היכא דגופו קנוי יותר כגון נכרי הנמכר לישראל אפילו קודם טבילה בעי גט שחרור ואין הגירות מפקיע כמבואר בסוגיין, ולהכי איבעיא ליה דוקא בכה"ג אם יש כאן קנין הגוף ואין הגירות מפקיעו או דאין כאן אלא קנין מע"י וגירות מפקיעו ולא בעי גט שחרור. והא מיפשט פשיטא ליה לר"פ דלמע"י מיהא קני דלמלכא בודאי יש בהן קנין מע"י דכיון שקבלוהו וע"מ כן באו לדור בארצו הוי כנמכרו לו מתחלה מרצונם אע"פ שעכשיו הוא לאונסם, ומיבעיא ליה רק אם יש בהן גם קנין הגוף, ופשיט דמשום כיבוש הם לו בהם גם קנין הגוף וקנין זה מכר עכשיו לבני פפא בר אבא ואשה"ט

ומעתה מיושב סתירת דברי הראב"ד. דעד כאן לא הוצרכנו לקנין הגוף אלא להרשב"א דסבר דקנין מע"י לא בעי גט שחרור ולרש"י ותוס' משום שהגירות מפקיע שעבוד דמע"י, אבל להראב"ד לטעמיה דס"ל ע"ע הנמכר לעכו"ם נמי בעי גט שחרור כמבואר בהשגותיו לרי"ף פ' השולח על מתני' דעבד שנשבה וכן מפרש לה להא דבני פפא בר אבא בישראלים ולא בגירות לא בעינן הכא כלל קנין הגוף אלא כשיש בהם רק קנין מע"י נמי סגי דליבעי גט שחרור. וצ"ל דמפרש דבעיא דר"פ היא אם היה כאן מכר כדינא כל עיקר כיון שנמכרו בעל כרחם ואם קנאם בני פפא בר אבא אפילו למע"י, וע"ז פשיט ליה רבא מדר"ש דמוהרקייהו דהני כו' ונמכרו ברשות וקנאום מיהא למע"י ובעו גט שחרור. וא"כ כיון דלא צריכנן הכא לקנין הגוף אלא לקנין מע"י בלבד שוב אין ע זקוקין