דבר אברהם - א עט

היתה רק לקנות זמ"ז ולא כדי לקנות מהכנענים משום דמהכנענים כבר קנוה בכיבוש ולא הוצרכו לחזקה וא"כ אין זה שייך אלא לבתר דנחליט דכיבוש עצמו הוי קנין, אבל לפום מאי דקיימינן השתא לאיסתפוקי דכיבוש בעי קנין עמו א"כ אתי קרא דוירשתם לומר שקנוה בחזקה מצד הכנענים וממילא מצינו כבר חזקה בנכרי ושוב ליכא לסיועי גם מעמון ומואב שטהרו בסיחון דשפיר איכא למימר דכיבוש בעי קנין וקנוה בחזקה דלפי דרך זו יש חזקה לנכרי ונמצא דהא בהא תליא דאם כיבוש לא בעי קנין לא מצינו חזקה לנכרי ואם בעי קנין מצינו חזקה לנכרי. אך המקנה כתב עוד טעם דלא הוצרכו לקנין מהכנענים משום דא"י מוחזקת היתה וירושה מאבותיהם כדאמרינן בב"ב (דף קי"ט), וכן הקשה גם המהרי"ט בחידושיו לקידושין למ"ל חזקה הרי א"י מוחזקת היתה דמשו"ה לא הויא כראוי לענין בכורה. ואיכא למידק היאך קנוה אבותינו ואיזה קנין עשו בה, דאי משום דכתיב באברהם קום התהלך לארכה ולרחבה ויליף ר"א מינה בב"ב (דף ק' ע"א) דהיליך קונה הרי פליגי רבנן עליה וס"ל דהילוך אינו קונה אלא משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח ליכבש לפני בניו, וקיי"ל כוותייהו ואפי' לר"א צ"ע היאך קנה בע"כ של בעלים והרי כיבוש לא היה כאן, ואף דאיכא למימר דכיון שהיה ע"פ ה' לא איכפת לן בבע"כ דבעלים הא מ"מ ק"ק דכבושה היתה תחת יד הכנענים והיאך תפיס בה קניינו של אברהם, והרי ק"ו הוא אלו היתה תחלה של אברהם והיו הכנענים כובשים אותה מידו היו קונים בכיבוש לדעת הראשונים דיש כיבוש לעכו"ם מישראל, עכשיו שהיא שלהם ואברהם בא לקנות בתחלה אינו דין שלא יקנה כדאמרינן בעלמא ומה אם מכורה כבר יוצאה כו'. ואפילו לדעת הסוברים דעכו"ם מישראל אינו קונה בכיבוש מ"מ נאחזנו בזה בסבך הספק אם היה לאברהם דין ישראל או דין ב"נ ובנכרי מנכרי נראה דעת רוב הראשונים דיש כיבוש ומבואר אצלני בארוכה בסי' שאח"ז. והא דבכור היה נוטל בה פי שנים ולא היתה כראוי משום דמוחזקת היא, אולי י"ל לאו שהיא מוחזקת וקנויה ממש אלא כיון שהבטיח ה' את הארץ לאבותינו והרי הוא ודאי שתבוא בכל אשר ימצא לו קרינן בה ולא הוי כראוי, שאין ראוי אלא היכא דאיכא ספקא אי אתי ומצי לאברוחי, ויש סמך לזה מחי' הרמ"א לב"ב שם וז"ל אלא אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא דאע"ג דלא מטי חולקיה דחפר לידיה מחיים כמאן דמטא לידיה מחיים דמי וטעמא דמילתא דכי איכא לפלוגי גבי ראוי ומוחזק בין היכא דמטא ההוא מדעם לידא דמיתנא מחיים ובין היכא דלא מטא לידיה מחיים במידי דהוה אפשר ליה לההוא דקאי ההוא מידעם בירושתיה לאברוחיה מיניה להאי מיתנא דלא לירתו יורשין מיניה בתריה כגון יעקב שמת יצחק אביו בחיי אברהם אבי אביו ואח"כ מת אבי אביו שאין יעקב נוטל פי שנים בנכסי אברהם דהוו להו ראוי לגבי יצחק דאי בעי אברהם יהיב להו לכולהו נכסים לאיניש מעלמא ולא הוה ירית מינייהו לא יצחק ולא יעקב ולא מידי אבל הכא בא"י כיון דיהבה קב"ה לזרע אברהם יצחק ויעקב תו לא הדר ביה עכ"ל, ומשמע דאנו לא הוה מצי אברהם למיהב נכסיה לאינש מעלמא ובע"כ הוה ירית יצחק מיניה לא הוי ראוי לגבי יעקב אע"ג דלא קנום יצחק משום דבטוחה היתה ירושתו. אולם בסוף דבריו מסיק לה הרמ"ה בדרך אחרת וז"ל כיון דלא סגיא דלא יהיב לה [לא"י] לזרעא דידהו איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא זכו בה אבות הוה כמאן דאקני ליה לאיניש קרקע מהיום ולאחר זמן פלוני א"נ מהיום ולכשיהיו כו"כ ומת מקבל המתנה בתוך הזמן דלכי מטא זימניה איגלאי מילתא למפרע דמההיא שעתא דאקני ליה קנייה מקבל מתנה לההוא קרקע ושקיל ביה בכור פי שנים עכ"ל, הרי שקנויה ממש, והא דהוצרך עוד להסביר לה משום הבטחה ברורה שתבוא אעפ"י שהיא קנויה ממש, אולי י"ל דסבר דאפי' בכה"ג אם אינה ברורה שתבוא לידיה לאו בכל אשר ימצא לו קרינן. וצריך בירור וכן במה שהוצרך בנכסי אברהם שלא היו מעולם קנויים ליצחק לומר דמצי לאברוחי בכדי למישווי ראוי ליעקב צ"ע כמ"ש, ודבריו צריכין ביאור ולא עיינתי בהם לע"ע כדבעי. עכ"פ מבואר מדבריו להיפוך ממ"ש. וכבר עמד בזה על המחקר המל"מ בפר"ד (דרוש ט') אם היתה הארץ קנויה למפרע לאבותינו ואם הוצרך ה' להקנות הארץ לאברהם בקניינים דנהיגי בין אדם לחבירו, והביא ההיא דב"ב ק' וירושלמי חלה (פ"ב ה"א) תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו כו' לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי, ומדאמרינן בע"ז (דף נ"ג ע"ב) ישראל שזקף לבינה כו' מנ"ל דאסרה אר"א מתחלתה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ובס' דורש לציון דר' י"א כבר עמד ע"ז שהכנעני אז בארץ וא"כ הוי כיבוש מלחמה ואברהם דינו כב"נ וקני מיניה. וראיתי למי שכתב דהך דינא אם קנוה אבות תליא בפלוגתא דר"א וחכמים אם הילוך קונה. אבל לא נראה כן. והמחוור לכאורה דלא בעי לדידהו קנין כלל כיון שניתנה לו מאת ה', [ואפשר דאפי' לר"א נמי הכי הוי והא דיליף קנין ע"י הילוך מהכא יש ליישב], ואפשר דמשוה"ט גם כיבוש הכנעני לא הועיל וצ"ע. [ואולי י"ל קצת עוד דלא ניתנה לו הארץ אלא מעכשיו לאחר זמן שיכנסו ישראל וכמ"ש הרמ"ה ולזמן שהכנעני בארץ היתה שלו לזמן ולא תפיס בה קנין שוב מצד הכיבוש באותה שעה, עיי' מ"ש בסי' כ"א אות כ"ח, ואכתי יקשה לפי"ז מע"ז ויש לי בזה דברים שעדיין לא נתחוורו לי]. ואפשר דניתנה לאברהם מעכשיו ולאחר שיכנסו ישראל בתור כובשים וקונים וצריכים היו לקנין לקיום תנאי זה, ושוב י"ל דהוצרכו לחזקה מצד קנין מהכנענים ומצינו כבר חזקה בנכרי כמ"ש, ועיי' בחי' הרשב"א שבת (דף פ"ח ע"א). וכ"ז לא ברירא לי לע"ע ונגעתי רק מקופיא דלא קאמינא בי' השתא, וכן בסוגיא דע"ז הרבו האחרונים ז"ל להקשות ויש לי בזה דברים שלא נתחוורו לי עדיין ואכ"מ

[טז] ובר מן דין נראה דיש חזקה לנכרי. דהנה לכאורה קשה על ר"ת דסבר דאין שטר לנכרי משום דכתיב רק גבי ישראל, דמזה נראה דכל קנין דכתיב גבי ישראל רק לישראל נאמר ולא לנכרי, והרי בקנין משיכה או כסף אי לאו דמיעט קרא לעמיתך כו' הו"א דקונה כישראל, דליכא למימר דאדרבא לעמיתך לרבויי אתא לעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה או להיפוך לכל חד כדאית ליה ואל"ה הו"א דנכרי אינו קונה כלל דהרי לאמימר דדריש לעמיתך לענין אונאה קונה הנכרי כישראל כמבואר בבכורות (דף י"ג ע"ב), וכן אמרינן התם ואימא מיד עכו"ם כלל כלל לא, ואי אמרת דבסתמא אין עכו"ם במשמע לישתוק קרא מלעמיתך והוה ידעינן ממילא דעכו"ם כלל לא, אע"כ דכיון דליכא מיעוטא נאמרו הקנינים בין לישראל בין לנכרי. [ודוחק לומר דהני מילי במה שנאמר בתורה דין סתם הוא דהוי קנין לכו"ע אבל בשטר דלא נאמר בתורה אלא בדברי קבלה מצינו ליה ואינו קנין חדש שאין נביא רשאי לחדש כו' אלא היה בקבלה אפשר דכך היתה הקבלה מפורש רק לישראל ולנכרי לא ידעינן אם היה מקובל כך, חדא דדוחק הוא ועוד דלפי"ז בקרא דוירשתם וישבתם דגלי דחזקה קונה ליכא למימר הכי ונכרי נמי יקנה, ודוחק גדול הוא לומר דהא נמי לא דמי למאי דכתיב בקרא בהדיא לדין]. ולחומר הנושא נראה דצריך לחלק דשאני ההיא דמשיכה או כסף דאי לא הוי כתיב מיעוטא דלעמיתך הו"א דעכו"ם נמי קונה באותו קנין אי לר"ל דאמר משיכה מפורשת מה"ת י"ל עפימ"ש התוס' בע"ז דבמציאה ומתנה ר"ל נמי מודה דמשיכה קונה בנכרי והוא מסברא דכיון דא"א בקנין אחר בודאי משיכה קונה שהוא קנין חשוב והלכך אע"ג דלא כתיבא משיכה בנכרי ידעינן מסברא דלא אתמעיט נכרי ממשיכה אלא במקח וממכר, וכ"כ הפנ"י קידושין כ"ב דמה"ט עבד נקנה במשיכה אפילו לר"י משום דמיעוטא דלעמיתך נאמר רק במטלטלין ועבדי דכמקרקעי דמי מסברא