דבר אברהם - א עח

ויהושע בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה וגו', ומסתמא היה עם יהושע גם בית דינו או דיהושע עצמו שקול כב"ד של ע"א כדאמרינן בסנהדרין (דף י"ג ע"ב) דמשה במקום שבעים וחד קאי וה"נ יהושע, וס"ל להש"ס דהאי קרא לא קאי אלא לענין גורל שבין שבטים כדכתיב בתריה ונשיא אחד נשיא אחד לשבט ואלו לגורל שבין יחידי השבט נשיאים של שבטים אחרים למה לן, והלכך אפשר דגורל היחידים היה גם שלא בפני יהושע וממילא אין בו ב"ד של ע"א. ובאמת בחלוקת יהושע לא מצינו שהטיל יהושע גורל אלא לשבטים. והשתא יליף שפיר דעסקי נחלות שבין שבט לשבט בעי ב"ד של ע"א כתחלתה של א"י אבל יחיד בתחלתה של א"י נמי לא היה בפני ב"ד של ע"א. והשתא הכי דבגורל היחידים לא היו ב"ד של ע"א א"כ גם להני רבוותא אע"פ שהיו בו או"ת מ"מ לא קנה הגורל לפמ"ש דעיקרו של דבר מה שגורל היה קונה מצינו רק בשבטים וליכא למילף יחיד מינייהו דשאני גורל של שבטים שהיה ע"פ ב"ד של ע"א משא"כ גורל יחידים שלא היה ע"פ ב"ד של ע"א

עוד אפשר לתרץ בפשיטות, דאע"ג דכל הני רבוותא לא מפרשי איבעיא דלשבטים איפלוג כהראב"ד לענין או"ת ואין הכרח לדידהו מהש"ס דביחידים לא היה או"ת מ"מ מסברא י"ל כן. דעיקר או"ת שהיה בגורל ילפינן מקרא דעל פי הגורל תחלק נחלתו ועל פי משמע או"ת כמבואר בב"ב (דף קכ"ב) ועיי' בשמ"ק, והאי קרא בגורל שבשבטים משתעי כדכתיב בתריה בין רב למעט כמבואר התם וגורל שנאמר ליחידים בפ' מסעי והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לא כתיב ביה על פי דליהוי משמע או"ת, וא"כ אפשר דרק בשבטים היה או"ת אבל ביחידים אה"נ דלא הוה או"ת כהראב"ד ולא פליגי עליה בזה כלל. וא"כ שפיר אפ"ל דגורל היחידים נמי היה בפני יהושע בב"ד של ע"א ואפ"ה השתא עסקי נחלה של יחיד דנין בג' ולא ילפינן מתחלתה של א"י כמ"ש, דכיון שלא היה בו או"ת לא קנה כמו להראב"ד וכיון שלא קנה לא מיקרי שנעשה דינו בב"ד של ע"א כמ"ש להראב"ד

ועדיין לא יצאנו ידי כל הדעות, שהרי מפורש ס"ל להתוס' בכורות (דף נ"ב ע"ב ד"ה אמר רב אסי) דחלוקת היחידים נמי היתה ע"פ או"ת ובפני יהושע וז"ל אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע דאמר ביש נוחלין דירושה היה להם מאבותיהם ואפ"ה מודה בה ר"י דלא חזרה ביובל כדקאמר חד בר חד עד יב"נ דסברא הוא דלא חזרה כיון שחלקו ע"פ נביאים ובאורים ותומים ובגזירת הכתוב עכ"ל, ולדידהו גורל היחידים בודאי קונה דהא הוי ממש כגורל שבשבטים. אך לפי"ז קשה על התוס' מסנהדרין שעסקי נחלות השבט נידונין ע"פ בי"ד של ע"א ועסקי נחלות של יחיד בג' ומאי שנא. וע"כ צ"ל דמה שכתבו שחלקי ע"פ נביאים ואו"ת ובגזירת הכתוב לאו אכולהו חלוקות אמרו כן אלא לצדדין קאמרי דמשו"ה שתי החלוקות לא חזרו, חלוקה הראשונה של שבטים לפי שהיו בה כל אלו וחלוקת היחידים לפי שהיתה ע"פ גזיה"כ או גם באו"ת אבל נביאים לא הוו או איפכא, ובחד מהני טעמי סגי שלא לחזור ביובל. ולפי"ז י"ל דגורל נמי לא היה ביחידים אלא משום שהיתה החלוקה מגזיה"כ לא חזרה ביובל, או שהיה בה גורל וגם אחד מאלו או או"ת או בפני יהושע אבל באופן זה דחסר חד מינייהו לא קנה הגורל דלא דמי לגורל של שבטים כמש"ל

ועוי"ל יותר ברווחה דלאו לצדדין קאמרי אלא דבחלוקת היחידים נמי הוו כל הני יחד גורל ואו"ת ובפני יהושע כפשטיות לשונם ואפ"ה לא קשה עלייהו מסנהדרין משום דאכתי לא דמי גורל היחידים לגורל של שבטים לגמרי, דאמרינן התם בסנהדרין אי מה התם כו' וכל ישראל וכן אמרינן בב"ב הא כיצד אלעזר מלובש או"ת ויהושע וכל ישראל עומדין לפניו כו', הרי דבגורל השבטים היו כל ישראל אבל בגורל שבין יחידי השבט מסתבר שלא היו באותו מעמד אלא בני השבט דכל ישראל מאי עבידתייהו הכא, וא"כ אכתי גורל כזה לא קנה דליכא למילף מגורל שבשבטים דמה להתם שהיה בפני כל ישראל משא"כ הכא שלא היה בפני כל ישראל. ומהא דלא קאמר הש"ס ב"ב ק"ו אלא אי מה להלן בקלפי ואו"ת ולא קאמר אי מה להלן קלפי ואו"ת וכל ישראל ליכא למישמע דמעמד כל ישראל אינו מעלה לענין קנין, משום דלענין מאי דאיירי התם באחין שחלקו דליכא נמי או"ת בהך פירכא לחודא נמי סגי, ובר מן דין הנה בחי' הרמ"ה שם באמת הגירסא מה להלן קלפי ואר"ת וכל ישראל. וכיון שכן דגורל היחידים לא קנה גם אליבייהו ל"ק מסנהדרין כמ"ש דלא מיקרי נעשה דינם בב"ד של ע"א. והשתא דאתינא להכי אליבא דהרשב"ם וסייעתו נמי אין אנו צריכין לדחוקי נפשין כמ"ש שלא היו בגורל היחידים כל הני, דאפשר דהוו כל הני אלא שלא בפני כל ישראל כמו להתוס' ואשה"ט

עכ"פ זכינו לדין דלכו"ע גורל היחידים לא היה קונה ואתי שפיר דהוצרכו לחזקה לקנות זמ"ז כמ"ש המקנה. ולא מוכח כלל מקידושין דכיבוש אינו מעשה קנין בפ"ע ושפיר קנוהו לתוך השותפות בכיבוש מיד אלא דשוב חזרו וקנו בחזקה זמ"ז

ענף

ג'

[טו] עוד היה נראה לכאורה להוכיח דכיבוש עצמו הוי קנין מהא גופא דעמון ומואב טהרו בסיחון דלפיר"ת משום כיבוש הוא ולא היה יכול להיות בה שום קנין אלא חזקה, ולר"ת גופיה נראה דאין עכו"ם קונה בחזקה מדכתבו התוס' ב"ב (דף נ"ד ע"ב ד"ה עכו"ם) וז"ל אבל בעלמא אור"ת דאדרבא אין קנינו של עכו"ם כו' ושטר ודאי לא קנה בעכו"ם משום דישראל גופיה לא קנה בשטרא אלא מספר המקנה דירמיה והתם ישראל הוה עכ"ל, וא"כ חזקה נמי דילפינן לה מוירשתם אותה וישבתם בה דבישראל איירי ליכא למילף לעכו"ם לר"ת גופיה, וא"כ במה קנה סיחון את ארץ עמון, יבע"כ צ"ל דכיבוש עצמו קונה. ואין לומר דאה"נ דהכא בסיחון הוא דגלי קרא דעכו"ם קונה בחזקה כמ"ש רש"י בגיטין שם ז"ל עמון ומואב טהרו בסיחון אלמא נכרי קונה מחבירו קרקע בחזקה עכ"ל, דז"א דדוקא לפירש"י דאין נכרי קונה בכיבוש בע"כ צ"ל ומוכח דהכא גלי קרא דנכרי קונה בחזקה, אבל לשי' ר"ת דהכא משום דין כיבוש הוא דאית ליה לנכרי מנ"נ לומר דחידשה כאן תורה דין חזקה לנכרי לכל מקום אדרבא נימא אין לך בו אלא חידושו וגלי קרא דכיבוש לא בעי קנין כלל כיון דלא אשכחן לנכרי בעלמא קנין חזקה. ובר מן דין יש להראות פנים בדברי רש"י לכוונה אחרת ואין להאריך. אח"ז מצאתי במקנה קידושין (דף י"ד ע"ב) שכתב כדברינו שע"פ דברי התוס' בב"ב צ"ל דאין קנין חזקה לנכרי כיון דקרא דוירשתם בישראל כתיב. והוא ז"ל הוסיף בה לומר משום דעיקר החזקה שהיו צריכין ישראל הוא רק לקנות זמ"ז [כמש"נ למעלה בארוכה] דהא לקנות מן הכנענים לא היו צריכין, וא"כ נמצא דין חזקה רק בישראל מישראל. ואמנם מוכרחין אנו להוספתו זו של המקנה בכדי להוציא מכאן דאין חזקה לנכרי, דאי אמרת שהיתה החזקה דישראל בכדי לקנות מן הכנענים א"כ נמצא כבר חזקה בישראל מנכרי וממילא נשמע דה"ה נכרי מישראל ונכרי מנכרי דאין חילוק בזה, שהרי גם קנין כסף בנכרי כתבו התוס' בב"ב שם דמשדה עפרון ידעינן ליה והתם נכרי מנכרי או ישראל מנכרי הוה ואפ"ה נכרי מישראל נמי קונה בכסף, עיי' בש"ך חו"מ (ריש סי' קצ"ד). והא דקיי"ל דאין נכרי קונה מישראל בכסף כמבואר בשו"ע חו"מ שם הוא רק משום דלא סמכא דעתיה והלכך בשכירות שאין דרך לכתוב שטר קונה בכסף כמבואר התם. אולם לפי"ז יש לדחות ראייתנו מהא דעמון ומואב טהרו בסיחון. דהנה המקנה הכריח שם שהחזקה