דבר אברהם - א עז

שאלו לשבטים איפלוג או לקרפף גברי ומסקינן דלשבטים איפלוג אלמא דנטלו שוה בשוה. ע"ז השיב הראב"ד ז"ל שהשאלה היתה רק לענין הגורל. וז"ל (בדף קי"ז ע"ב ד"ה א"ל ר"פ) דע והבן שא"י נתחלקה לי"ב שבטים בגורל ואורים ותומים וזו היא כו' השאלה ששאלו לשבטים אתפלג או לקרפף גברי איתפלג על חלוקת גורל שאלו ולא על דבר אחר וקפשיט ליה בין רב למעט בין שבט מרובה לשבט מועט יהיה ע"פ הגורל אבל למשפחות לא הוזקקו להם לגורל כו' עוד תדע כי א"י נתחלקה לשבט מרובה כפי רוב אנשיו ולמועט כפי מעוטו כפשוטו של מקראות עכ"ל, ובדף קכ"א ע"ב ד"ה א"י כו' כתב ח"ל א"י לשבטים אתפלג כבר פירשתיו ועדיין לא יצאתי ידי חובתי לפי שראיתי כתוב דכתיב והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם כו' [פי' דמשמע דגם משפחות היינו קרפף גברי נטלו בגורל ולא כדמסיק לעיל דזו היתה השאלה לשבטים איפלוג כו' לענין גורל, ונראה מזה דלא זו היתה האיבעיא. ע"כ פי' כדעת הרשב"ם וסיעתו וכתב] ונראה כי זאת היתה השאלה לשבטים איתפלג י"ב חלקים שוים כו' וזעקת בני יוסף על זה הפירוש לא ידעתי על מה כו' וע"כ אני חוזר על פירוש הראשון כי לא היתה השאלה אלא על אורים ותומים אם הוזקקו בין איש לאיש והשיב שלא הוזקקו אלא בין שבט לשבט שנאמר ע"פ הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט וע"פ הוא או"ת וקאמר בין רב למעט אלמא לשבטים הוזקקו בלבד אבל הגורל היה אפי' בין איש לאיש עכ"ל. הנה מתבאר דשיטתו האחרונה היינו הך דראשונה אלא שבראשונה חשב דביחידים גורל נמי לא הוה והוקשה לו ע"ז ממקרא מלא והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם וע"כ מסיק דרק או"ת לא היה ביחידים אבל גורל היה. וכ"כ הרמב"ן בפ' פנחס דביחידים נמי הוה גורל מהאי קרא דוהתנחלתם וגו'. הנה מתבאר שאין לנו שום שיטה כלל שלא היה גורל ביחידים ודבריו הראשונים דחה בעצמו ז"ל, וכן הננו רואים שהגורל היה מדין התורה כגורל השבטים ובודאי קונה כמוהו. וא"כ נדחו דברי המקנה והדרא קושיא לדוכתה אמאי הוצרך ר' ישמעאל לחזקה הרי קנו זה מזה בגורל, אע"כ דכיבוש עצמו אינו קנין והוצרך לחזקה לעיקר קניינם לכתחלה

[יג] ונלע"ד ליישב. דהנה יש להקשות טובא על שיטת הראב"ד דיחידים חלקו בגורל ובלא או"ת מהא דב"ב (דף ק"ו ע"ב) תניא ר"י אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן מ"ט אר"א כתחלת א"י מה תחלה בגורל אף כאן בגורל אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים אף כאן בקלפי ואו"ת אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקני להדדי. נתבאר דלמסקנא לא ילפינן קנין גורל בשותפים דשאני תחלתה של א"י שהיה ע"פ או"ת. והשתא לשי' הראב"ד אכתי נילף דגורל לחוד קונה מחלוקת היחידים ונראה לומר דלכאורה קשה היאך ילפינן דגורל קונה מתחלתה של א"י היא גופה מנלן שבתחילה של א"י קנו בגורל דלמא לא בא הגורל אלא לברר את החלקים שלא תהא מחלוקת בין השבטים כמש"כ הראב"ד בשמ"ק שם אבל באמת לא קנו עד שהחזיקו או בקנין אחר. וצ"ל דקים לן דגורל בתחלתה של א"י היה קונה מהא דבני יוסף דצוותי אחר הגורל שלא עלה להם חלק יפה שרכב ברזל לכל הכנעני כמפורש ביהושע (י"ז) ולא אהני דלא אשגח בהו יהושע כמבואר בב"ב (דף קי"ח ע"א), ואי אמרת דגורל אינו קונה אמאי לא אשגח בהו יהושע הרי אין לך חזרה גדולה מזו. וא"כ לא מוכח מזה אלא דגורל שבין השבטים שהיה באו"ת קונה אבל גורל שבין היחידים שלא היה ע"פ או"ת אה"נ דאינו קונה כמו בשותפין דעלמא, דמגורל השבטים ליכא למילף כדפריך הש"ס שאני התם שהיה באו"ת. וא"כ אתי שפיר דלהראב"ד נמי הוצרכו יחידים לחזקה לפי שבגורל כזה שלא באו"ת אין קונין ולא בא הגורל אלא לברר שלא תהא מחלוקת כמ"ש. וכ"ת מ"מ היה להם לקנות כשותפין דעלמא דבההיא הנאה דצייתי להדדי גמרי ומקני להדדי, י"ל חדא דלא שייך הכא לומר בההיא הנאה דקא צייתי שהרי בגזירת רחמנא הן חולקין בגורל ולא משום ציות להדדי, דוק ותמצא שהוא נכון. ועוד דנראה דעיקר קנין דבההיא הנאה הוי רק מדרבנן ומדאורייתא אין זה קנין. ויש להביא קצת ראיה לזה דבקידושין (דף ט' ע"ב) ובש"ד אמרינן כמה אתה נותן לבנך כו' עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנים באמירה, וכתב רש"י הטעם דבההיא הנאה דקא מתחתני אהדדי גמרי ומקני, וכבר הפלה הנו"ב (מהדו"ק חחו"מ סי' כ"ח) דהוי רק קנין דרבנן ומלתא דמסתברא היא וה"נ דרבנן היא. וא"כ עיקר הקנין ניתקן אח"כ אבל בזמן חלוקת הארץ לא היה קונין בו. ועיי' במקנה בק"א (סי' נ"א) שרצה לומר דבההיא הנאה הוי כתורת כסף, אבל מסתברא דמדרבנן הוא ואכמ"ל. ומכש"כ לדעת הרא"ש דלמסקנא בההיא הנאה דצייתי אינו קונה עד שיחזיק מובא בטוש"ע חו"מ (סי' קע"ג) עיי"ש. וא"כ כיון דלא קנו היחידים זה מזה בגורלם שפיר הוצרכו לחזקה אבל מצד תחלת קניינם, אה"נ דלא הוו צריכין לחזקה דכיבוש עצמו קונה

[יד] ואכתי לא ניחא אלא לדעת הראב"ד, ולפמש"כ צ"ל שכן היא גם דעת רש"י דבחלוקת היחידים היה גורל בלא או"ת, אבל להרמב"ן והרשב"ם והרמ"ה וכ"נ מתוס' שפירשו באיבעיא דלשבטים או לקרפף גברי איפלוג לענין ערך חלקי השבטים צ"ל דביחידים נמי היה או"ת דמאי שנא, דכל יסודו של הראב"ד לחידושו זה שביחידים לא היה או"ת הוא משום דמפרש איבעיא דלשבטים איפלוג לענין או"ת כנ"ל אבל להני רבוותא דלא מפרשי הכי אין הוכחה כלל ומנלן לחדש חילוק זה מעצמנו. וא"כ כיון שהיה בו גם או"ת בודאי קונה לכאורה כמו גורל שבין השבטים דמאי שנא, דאע"ג דכתבנו דהא דגורל קונה מצינו רק בשבטים מדצווחו בני יוסף ולא אהני להו מ"מ ילמוד גורל שביחידים מגורל שבשבטים דשניהם שוין וליכא למיפרך מידי כיון דתרווייהו פ"פ או"ת הוו

אבל נ"ל דלדידהו נמי גורל היחידים אינו קונה אע"פ שהיה עם או"ת. דאמרינן בסנהדרין (דף ט"ז ע"א) על מתני' דאין דנין לא את השבט כו' אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד האי שבט דחטא במאי כו' עולא אמר ר"א בבאין על עסקי נחלות וכתחלתה של א"י מה תחלתה שבעים ואחד אף כאן שבטים ואחד אי מה תחלתה קלפי ואורים ותומים וכל ישראל אף כאן קלפי ואורים ותומים וכל ישראל כו', וכתב הר"ח דהכי מוקמינן לה בירושלמי בחורש שבין שני שבטים היא מתניתא דאע"ג דדיני ממונות הוא מ"מ לא סגי ליה בב"ד של ג' כיון שהוא בין שבט לשבט כתחלתה של א"י. והשתא אי אמרת דבתחלתה של א"י חלקו גם היחידים ע"פ גורל ואו"ת דע"ז נמי' קאי קרא דע"פ הגורל תחלק נחלתו ואין בינו לבין גורל של שבטים ולא כלום, א"כ היאך אנו למדין דעסקי נחלות שבין שבט לשבט יהיו בב"ד של ע"א כתחלתה של א"י והרי יחיד יוכיח שבתחלתה של א"י היה ע"פ גורל ואו"ת וע"א והשתא בודאי נידון כד"מ בב"ד של שלשה דאין דנין את השבט קתני אבל יחיד בג' אף בעסקי נחלות ומאי שנא, אע"כ דלא ילפינן מתחלתה של א"י וא"כ שבט נמי דבעי ב"ד של ע"א מנלן. בשלמא לפמ"ש לדעת הראב"ד ורש"י דגורל של יחידים לא היה קונה עד שהחזיקו שפיר ניחא, דאע"פ שגורל שלהם נעשה בפני ב"ד של ע"א מ"מ אין זה נקרא שנעשה דינן בב"ד של ע"א שהרי בפני ב"ד לא נגמר הדין היינו הקצין אלא החזיקו אח"כ כאו"א בפ"ע שלא בפני ב"ד של ע"א, משא"כ בשבטים שקנו באותו גורל ונגמר קניינם על פיו בפני ב"ד של ע"א שפיר מיקרי שנעשה דינם בפני ע"א. אבל לאינך רבוותא אם נאמר דגורל של יחידים נמי היה גומר את הקנין קשה כנ"ל ונראה דלדידהו צ"ל דדוקא גורל שבין שבט לשבט היה ע"פ ב"ד של ע"א אבל גורל היחידים לא היה כלל ע"פ ב"ד של ע"א. וטעמא דמלתא הוא דהא דקים ליה להש"ס דגורל שבין שבטים היה ע"פ ב"ד של ע"א נראה שהוא משום שהיתה החלוקה בפני יהושע כדכתיב בפ' מסעי אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן