דבר אברהם - א עא

דנתמעט מאותם ולא אחר כבר אמור דיש לפקפק בזה ואמאי לא הזכיר הש"ס נחה כמ"ש

[ד] וסליק על דעתי למימר דשאני עבד כנעני דנקנה במשיכה משום שגופו קנוי לגמרי כשורו וחמורו משא"כ עבד עברי שאין גופו קנוי לגמרי, לא מיבעי למ"ד ע"ע אין גופו קנוי, עיי' בב"ק (דף קי"ג ע"ב), אלא אפילו למ"ד גופו קנוי מ"מ אינו קנוי לגמרי כעבד כנעני אלא שגופו קנוי רק למעשה ידיו, זכר לדבר בב"מ (דף צ"ט ע"א) אמר שמואל בע"ע דלא קני ליה גופי', עיי' בתוס' שם (ד"ה דלא), וכן מתבאר משמ"ק ב"ק שם משם הרא"ש, ומכש"כ לדעת האומרים שאין גופו קנוי בקנין הממון אלא כמשכון, עיי' ברמב"ן קידושין (דף ט"ז ע"א) וברשב"א וריטב"א שם ועיי' בריטב"א יבמות (דף מ"ו) והארכנו בזה בסי' שאח"ז ועיי' בתוס' ר"י הזקן לקידושין שם, והלכך אין קנין משיכה שייך בו כלל שהוא מושך את הגוף ולא מעשה ידיו ועיקר הגוף אינו קונה לגמרי, ואין קנין משיכה מועיל אלא כשקונה עיקר הגוף. ומצאתי לי רב לסברא זו בריטב"א קידושין (דף מ"ז) ח"ל הא דרב הונא דאמר השואל קרדום מחברו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו תמיהא מלתא דהא שאלה מתנה ליומא הוא ע"מ להחזיר ואמאי לא קנייה שואל במשיכה כמתנת מטלטלין דעלמא דהוי לזמן דמקניא במשיכה כו' ותירץ לי רבנו נר"ו דלהכי לא מקני כלי בשאלה במשיכה משום דבשאלה לא מקני ליה גוף הכלי כלל אלא תשמיש שבו ואין התשמיש ההוא ראוי לקנות במשיכה כשם שאין אותיות נקנות במסירה לחודה לענין שיעבוד שבהם שאין משיכה קנויה אלא במושך גוף הדבר הנקנה וכ"ת דהכא קנין הגוף איכא לתשמישו דומיא דדקל לפירותיו כו' איכא למימר דאנן לא אשכחן הקנאת גוף לפירות אלא בקרקע העושה פירות שפירות יוצאין מגופו ומשו"ה מהניא להו קנין גוף הקרקע כו' אבל בנותן כלי לתשמישו שאין התשמיש דבר יוצא מגופו לא שמענו שיהא נקנה במשיכה, עי"ש בארוכה, והוא ממש כסברתנו ות"ל שכווננו לתורת רבותינו הראשונים ז"ל ולא תעינו בדרך המושכל. ולפי"ז שוב יש לדחות ראייתנו מתוס' גיטין דכיבוש לא בעי קנין אחריו עפימ"ש התוס' יבמות (דף מ"ו ע"א ד"ה כי) דבנמכר מדינא דמלכותא יש לו בו קנין הגוף, ומבואר אצלינו בארוכה בסי' שאח"ז שהוא מדין כיבוש מלחמה דבכיבוש קונה הנכרי קנין הגוף שכן הוא מבואר להדיא בחי' הרשב"א שם ובשמ"ק ב"מ (דף ע"ג) בשם הריטב"א דבכיבוש קונה הנכרי את הישראל לגופו וכ"כ הב"ח יו"ד (סי' רס"ז), וא"כ נכרי בכיבוש שפיר יקנה במשיכה לר"י כמו עבד כנעני שהרי יש לו בו כבר קנין הגוף וכן לר"ל לדעת התוס' בע"ז דהיכא דליכא כספא קני במשיכה [אך להריטב"א אין לדחות כן דבחי' לע"ז פליג על התוס' בהא וס"ל דאפילו היכא דליכא כספא נמי לא קני במשיכה]

ועדיין אין דעתנו מתיישבת בזה, דתמצית דברי הריטב"א אלו נמצא גם בשמ"ק ב"מ (דף צ"ט) ושם נתוספו איזה דברים הנותנים פנים אחרים לסברא זו. וז"ל אמר רב הונא כו' וטעמא דר"ה משום דס"ל דמשיכה אינה במטלטלין מדאורייתא ורבנן הוא דתקון וכי תקון דוקא במכר או מתנה שהוא קנין הגוף אבל בשאלה דלית בה לשואל אלא קנין פירות לא תקנו משיכה עכ"ל הרי דלא כתב סברא זו אלא אי משיכה תקנתא דרבנן דבכה"ג לא תקון אבל אי משיכה דאורייתא משמע דגזרה דעתן דליכא לפלוגי בהכי, דדוקא בתקנתא דרבנן איכא למימר דמשוה"ט לא תיקנו (והרי זה כטעם לתקנה ולא לגריעותא דמשיכה בעצם) אבל אם נאמרה משיכה מדאורייתא סתם אנו לא נבוא לחלק בזה. וא"כ אנן דקיימינן לענין משיכה דאורייתא ליכא למימר הכי. אך מדלא הזכיר בקידושין בשם רבו דמשיכה תקנתא דרבנן היא משמע דאין לחלק בזה ובב"מ מדעתא דנפשי' קאמר והא דידי' הא דרבי'. ויש לחזק עוד דברים אלו, דלשיטת הר"י בט"ז שהבאנו דהיכא דליכא כספא מודי ר' יוחנן דמשיכה קונה מה"ת הרי משיכת שואל מה"ת היא וצ"ל דסברא זו שייכא גם לקנין דאורייתא, ואפשר דזוהי דרך רבו של הריטב"א, אבל הריטב"א גופיה לטעמיה אזיל דפליג על הר"י בזה כמש"ל וס"ל דאפילו היכא דליכא כספא נמי אין משיכה קונה לר"י ולהכי משיכת שואל נמי רק מדרבנן היא ואפ"ל דרק בתקנתא דרבנן ס"ל לר"ה הך סברא כנ"ל, בשגם ידוע שהגאון חיד"א זצ"ל במערכותיו פקפק לומר דחידושי הריטב"א לב"מ לריטב"א קדמון הם

ובמאי דכתיבנא דבמשיכה דאורייתא נמי איכא לפלוגי כסברת הריטב"א א"ש מאי דתמיה לי טובא בתוס' ב"ק (דף ע"ט ע"א ד"ה תקנו) וז"ל אלא אור"י דמיבעיא ליה בשואל ושוכר כו' וג' מחלוקות בדבר דלר"ה לא תקנו משיכה בשומר ולר"א תקנו כדאמר התם ופליגא דר"א ולר"א נמי מדאורייתא יכול לחזור אלא שהחכמים תקנו דלא מצי הדר ביה משעת משיכה ועוד קאמר התם ופליגי אדרב אמי דא"ר אמי המשאיל קרדום של הקדש לחברו מעל כו' משמע דסבר דקנה מדאורייתא עכ"ל, ונראה דכל זה מדברי ר"י הוא, וקשה טובא מאי מספקא ליה אי לר' אמי קנה מדאורייתא או לא וכן מאי קאמר דרב הונא ס"ל דלא תקנו משיכה בשומר הרי הר"י גופיה ס"ל בע"ז שם דבדליכא כספא כו"ע מודו דקנה במשיכה מדאורייתא וא"כ ר"ה ור' אמי דאיירי בשואל דליכא כספא בודאי משיכה דאורייתא היא. ונהי דמדר"א דאמר תקנו משיכה בשומרין ליכא למיפרך אשיטת הר"י דאצטריכא תקנה לשוכר דאיכא כספא אבל אר"י גופיה קשה מאי מספקא ליא בדרב אמי דאיירי בשואל וכן בר"ה אמאי קאמר דלא תיקנו. והיא פליאה עצומה לכאורה ולא ראיתי לע"ע מי שעמד בזה, אם לא שנדחוק לומר דתרי ר"י נינהו. ולפי הנ"ל ניחא שפיר. דזה ודחי ומשיכת שואל אלו הוה שייכא ביה צריכה היתה להיות דאורייתא אליבא דר"י אלא דס"ל לר"ה ולר' אלעזר דאין קנין משיכה אלא בקונה גוף הדבר ולא בשואל וסברא זו שייכא נמי לענין משיכה דאורייתא ומשו"ה מדאורייתא ודאי אינו קונה במשיכה אע"ג דבעלמא כה"ג דליכא כספא איכא משיכה מה"ת. אלא דר' אלעזר ס"ל דאע"ג דמדאורייתא אין משיכה מה"ט מ"מ רבנן תקנו בהו משיכה ור"ה פליג עליה בהא וסבר דרבנן נמי לא תקנו בהו משיכה. והשתא בדר' אמי שפיר איכא לספוקי אי לא פליג אר"ה ור' אלעזר בהך סברא דאין משיכה אלא בקונה את הגוף והא דמשאיל קרדום של הקדש מעל משום דס"ל כר' אלעזר דתקנו בהו רבנן משיכה, או דפליג על ר"ה ור' אלעזר בעיקר סברא זו וממילא שואל קונה במשיכה מדאורייתא. ומעכשיו י"ל דאף הריטב"א בב"מ שהזכיר משום דמשיכה לר"ה תקנתא דרבנן היא לאו דוקא קאמר לה ולא נחת כלל לדייק כדכתיבנא דאלו הוה דאורייתא לא הי' שייך לחלק כסברא זו, אלא משום דקושטא דמלתא היא דרב הונא ס"ל משיכה תקנתא דרבנן כמבואר בב"מ (דף מ"ז ע"א) רב הונא סבר לה כר' יוחנן כו'. ואדרבא הא אתא לאשמועינן כדכתיבנא דהו"א דאע"ג דמדאורייתא לא שייכא משיכה בכה"ג שאינו קונה את הגוף מ"מ רבנן מיהא תקינו כדר' אלעזר אליבא דר"י קמ"ל דרבנן נמי לא תקנו. ומוכח הוא מתוכו שהריטב"א בב"מ נמי לא ס"ל דבמשיכה דאורייתא אין לחלק בהך סברא ולא פליג ארבו, שהרי כתב עלה וז"ל ואע"פ שאדם קונה בחזקה דקל לפירות שאני התם כו', ואם נאמר דבדיוק הקדים לסברתו מה דר"ה ס"ל משיכה תקנתא דרבנן וזהו יסוד הסברא מאי פריך מחזקה שהיא דאורייתא, אלא ודאי כדכתיבנא דלאו דוקא הוא ודבריו בכ"מ ובקידושין מרועה אחד נתנו וליכא בינייהו ולא מידי. ולפי"ז דברינו קיימין דבעבד עברי לא שייכא משיכה שאינו קונה גופו ממש כעבד כנעני וממילא נדחה ראייתנו מדברי התוס' משום דבכיבוש קונה. את הגוף ושייכא ביה משיכה וי"ל שקנאו לשבי במשיכה, ורק מהריטב"א איכא לסיועי דבחי' לגיטין פי' נמי כהתוס' דחזקה דאמרינן התם היינו חזקת מלחמה וקרא דוישב ממנו שבי בישראל מיירי