דבר אברהם - א ע

והוא רק הגבלה בקניני האב בבתו ולא גרעון בכח העכו"ם הקונה, והלכך ליכא למימר דמשו"ה לא יהיו לו אותם הקנינים שבע"ע שנלמדו מאמה העבריה דאה"נ באמה העבריה גופה נלמדו הקנינים גם לנכרי אלו היה אפשר לו במציאות לקנותה אלא שאין לו נ"מ בקנינים אלו באה"ע שאינה נמכרת לו, אבל ע"ע שנמכר לו שפיר י"ל שקונה אותו בקנינים אלו, וא"כ משיכה נמי איכא למילף כנ"ל. ולא עוד אלא דמדברי התוס' גופי' ממקום שבאנו נמי מוכת הכי, דלא קאמרי התוס' דאתמעט נכרי משטר אלא משום שאינו בתורת גיטין וקדושין והרי עדיפא הו"ל למימר בדרך קצרה כיון דשטר בע"ע נלמד מאמה העבריה אינו בנכרי לפי שאינו קונה אה"ע אע"כ דז"א כמ"ש. וכן מתבאר בתוס' שם (ד"ה מוכר עצמו) דלמסקנא אתיא מכסף מקנתו לדרשא בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים וע"ע הנמכר לנכרי שנקנה בכסף הוא משום דגמרינן שכיר שכיר מע"ע הנמכר לישראל וע"ע איתקש לאמה העבריה עיי"ש, הרי דלא פרכינן דשאני עכו"ם שאינו קונה אמה כעבריה, והוא מטעם שכתבנו שאין זה חסרון בקניינו. אחרי כתבי ראיתי בפנ"י לדף י"ד ע"ב שעמד כבר כדברים אחדים שהזכרנו

כ"ז הוא לפי דרכו של הפנ"י, אבל המקנה כתב בטעמא דעבד כנעני נקנה במשיכה דכיון דעבד דבר המיטלטל הוא אלא דהוקש לקרקעות כבר מבואר בתוס' קידושין (דף ג' ע"א ד"ה ואשה) דמהקישא ילפינן ריבוי קנינים ולא מיעוט וכיון דבלאו הקישא הוי בכלל מטלטלין לא אתי הקישא למעט משיכה. ומה שהק' הפנ"י דא"כ לר"י משיכה בעבד תקנתא דרבנן היא בכדי שיטרח להציל ולא יאמר נשרפו כו' ואמאי נקנה בכסף ולא הפקיעו כבמטלטלין תירץ שם המקנה יעו"ש. ולפשוטן של דברים נראה לומר דלא הפקיעו קנין כסף אי משום דלא לפלוג בקרקעות דעבדי כמקרקעי דמי אי משום דברוב עבדים לא שייך כלל גזרה דשמא יאמר נשרפו כו' דהא עבד בן דעת הוא להציל א"ע, ואף דאיכא עבד קטן דשייך למיגזר בי' מיעוטא הוא ולא פלוג בקנין כסף. ומ"מ משיכה נמי קניא ביה אי משום דלא לפלוג בדבר המיטלטל אי משום דאיכא מיהא עבד קמן דשייך לומר בי' גזרה שמא יאמר כו' תקנו דקניא ויטרח הלוקח להציל דמה"ט משיכה גרידתא קניא במטלטלין ולא בעינן תרווייהו כסף ומשיכה כמ"ש הריב"ן בתוס' ב"מ (דף מ"ז ע"ב ד"ה נשרפו) ולא פלוג בין קטן לגדול ובכולהו קניא משיכה. ואל תתמה דלענין משיכה תקנו בשביל חששא דקטן ואמרו לא פלוג לקנות גם בגדול ובכסף נא הפקיעו אף בקטן משום לא פלוג דגדול, דטעמא רבא איכא דלקיים קנין עדיף, והלכך בשביל מיעוטא לא בטלו קנין של תורה ובשביל מיעוטא קיימו גם בעבדים קנין משיכה שניתקן ע"י חז"ל לכל המיטלטל. זכר וסמך לדבר דבהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר דלא שייך בי' שמא יאמר נשרפו כו' מעות קונות ובהיתה עלייה של מוכר מושכרת ביד לוקח בודאי לא אמרינן דמשיכה אינה קונה אע"ג דלא שייך טעמא דהריב"ן שמא יאמר לוקה נשרפו כו', והוא משום דלקיים קנין שאני, ולכן אע"ג דהפקיעו חכמים לקנין כסף מ"מ במקרה שאין בו חששא דשמא יאמר כו' קיימוהו אבל לבטל קנין משיכה היכא דלא שייך טעמא דשמא יאמר כו' לא אמרו. ולפי דרך זו דלר"י משיכה בעבד כנעני בקונה מישראל מדרבנן היא ל שבע"ע לא תקנו מכח לא פלוג משאר מטלטלין דשאני קונה עבד כנעני מישראל שהוא ממונו כשורו וחמורו ודמי לשאר מטלטלין משא"כ ע"ע שגופו הוא, ועוד דבע"ע לא שייך לעולם גזרה דשמא יאמר כו' דע"ע קטן ליכא כלל לא במוכר עצמו שאין ממכרו מכר ולא במכרוהו ב"ד שאין חיוב תשלומי גנבה על קטן. ואמנם משכחת קטנה באמה העבריה, אבל לא שייך בכלל לומר בע"ע שמא יאמר נשרפו ולא יטרח להציל דהרי לא יועיל לזה כלום מה שיתקנו שיקנו במשיכה דאפילו אי יקנה לא יפסיד בשריפתן, דבע"ע אם חלה כל שש צריך להשלים כמבואר בקידושין (דף י"ז ע"א) וכתב בחי' הריטב"א הטעם משום דאומדן דעת דלא להכי נחת למזבן, [ונסתחפה שדך ג"כ לא שייך כזה דאין גופו קנוי ובן חורין הוא לעצמו]. ולפי"ז נראה שאם קנה בשטר ולא שילם ומת שלא ישלם ליורשיו, וה"נ במשך ולא נתן דמים אלו הוה קניא משיכה. מיהו עדיין צ"ע בזה ועיי' בתוס', ועוד דלא בעינן דוקא חששא דשרפה והרי איכא גם חששא דחולי ובזה כבר יפסיד אם יקנה ושייך לתקן בי' קנין בכדי שיטריח להציל מחולי וכדומה. אבל לקושטא נראה דלא שייך בזה שמא יאמר כו' דלהצלת אדם לא ניחוש שיעשה שלא כהוגן (עיי' תוס' ב"מ דף מ"ז ע"ב ד"ה א"א) וה"ה בע"כ שמחוייב להצילו. ועיקר הטעם בכ"ע הוא משום לא פלוג כנ"ל ובזה י"ל דב"ע לא אמרו כן. אמנם לריש לקיש משיכה בעבד כנעני כשקונהו מישראל מה"ת היא והכי נמי צריך לכאורה שיקנה גם בעבד עברי, ולר"י דלעכו"ם במשיכה נמכר לעכו"ם צריך שיהא נקנה במשיכה. ואפילו לר"ל דלעכו"ם בכסף היינו דווקא היכא דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה לכו"ע קני במשיכה מה"ת כמש"ל. וא"כ בכיבוש מלחמה דקונה בע"כ ולא שייך כסף לכו"ע י"ל דקני לישראל אח"כ במשיכה ואין ראיה מקרא דוישב ממנו שבי ולא מגוף הסוגיא דגיטין דכיבוש לא בעי אחריו קנין כמ"ש, ורק מדברי התוס' מבואר כן

[ג] אולם כ"ז הוא רק לפום רהיטא אבל לקושטא דמילתא בודאי אין לומר דע"ע נקנה במשיכה דלא נזכר כן בשום מקום ולר"ת מצינו להיפוך וכן מפורש להדיא בריטב"א קידושיו שם (דף י"ד ע"ב) ועוד ובדברינו הראשונים איכא למישדי נרגי. א) במ"ש דאיכא למילף משיכה אף בנמכר לעכו"ם מלא תצא כצאת העבדים דכתיב באמה הטבריה ולא חשנו למה שאין הנכרי קונה אמה העבריה כל עיקר משום שאין זה חסרון בכח קניינו אלא הגבלה בכח האב ונסתייענו מדברי התוס', הנה אף כי מתוס' שפיר מוכח הכי והעיקר ממ"ש בד"ה מוכר עצמו מ"מ אינו מוסכם משאר רבוותא, דבחי' הרשב"א שם תפס באמת כן וז"ל ומשו"ה פר"ת כו' לאפוקי שטר דלא קני לי' כר' דשטר נפקא לן בע"ע מהיקשא כו' ובכותי לא שייך אמה העבריה שאין מיחדין אצלו ערוה ועוד שאינו בר יעוד כלל עכ"ל, וכ"ה בחי' הריטב"א שם וכ"מ קצת בתוס' ב"מ (דף מ"ז ע"ב), ולדידהו ה"נ ליכא למילף משיכה לנכרי מקרא דלא תצא כו' דכתיב באה"ע ואיהו אה"ע לית ליה. ב) דזהו רק לר"ח דאמר שטר אמה העבריה אב כותבו ודרשינן לא תצא כו' שנקנית בקנין עבדים למילף שטר אבל לר"ה דאדון כותבו ילפינן שטר מאם אחרת ולא דרשינן לא תצא כר. ג) אי אמרת דע"ע נקנה במשיכה הו"ל להש"ס למיפרך התם אימא אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו משיכה וכן בדרשא דאותם ולא אחר. ד) מ"ש דמכסף מקנתו דדרשינן בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ליכא למעוטי גם משיכה משום דאתי כבר למעוטי חליפין ותרתי לא מצינן למעט, ויסדנו דברינו על מ"ש המהרש"א בביאורו לדברי התוס' דדף י"ד דמה"ט א"א למעט מהאי קרא שטר בנמכר לנכרי, שבתי וראיתי שאינו נכון וכבר השיגו המקנה דמפורש להדיא בתוס' ב"ב (דף נ"ד ע"ב ד"ה עכו"ם) דמהאי קרא ממעטינן חליפין ושטר, וכ"כ התוס' בכורות (דף י"ג ע"א ד"ה אם) דמכסף מקנתו ממעטינן שטר וחזקה. (וק"ק דחזקה הרי ממעטינן מוהתנחלתם אותם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה). מיהו בהא איכא למימר דאלו הוה מצינן למילף משיכה מלא תצא כצאת העבדים ממילא לא הוה ממעטינן לה מכסף מקנתו כי היכי דלא ממעטינן נמי שטר לישראל מה"ט. עכ"פ זה ברור דאין ע"ע נקנה במשיכה ושפיר מוכח מוישב ממנו שבי לפי פי' התוס' דכיבוש גופי' הוי מעשה קנין ולא בעי אחריו קנין אחר. ופש גבן רק ליישב (לפי דרך הפר"י) לר"ח דסבר דשטר אמה העבריה אב כותבו וכוותיה פסק הרמב"ם (פ"ד מהלכות עבדים ה"ג) ודרשינן לא תצא כו' אבל נקנית היא כקנין עבדים אמאי לא נילף גם משיכה, ואי