דבר אברהם - א סט

שאין ממכרו מכר, ומשכחת לה לענין משיכה רק אמה העבריה קטנה דשייך לומר בה קראה ובאה אצלו וגם תקפה ובאה אצלו שנמכרת ע"י אביה שלא מדעתה, אבל זהו רק בישראל ולא בעכו"ם דאין אמה העבריה נמכרת לו, וממילא לית בי' משיכה בפועל וכל קניינו בע"ע הוי רק בכסף. וא"כ אין זה שייך אלא בנמכר לעכו"ם דמדעתיה בעינן משא"כ בכיבוש מלחמה שזוכה בו שלא מדעתו שפיר שייכא משיכה בין בתקפו ובא אצלו ובין בקטן. אמנם י"ל דמשכחת משיכה בגדול הנמכר לעכו"ם כשהיה כפות או חולה וגררו מדעתו. אבל מסופקני בכל משיכה דבע"ח דתניא כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה אם מהני גרירה ע"ג קרקע דשמא דרכה דוקא בהילוך וכל עניני משיכה תליין בדרכן בכך. ומצאתי בשמ"ק ב"מ (דף ט' ע"ב) שנסתפק בזה וכתב דהיא איבעיא דר"א ולא איפשטא אבל ברא"ש שם וביותר בקיצור פסקיו מבואר דמהני בגרירה ואולי גרירה באדם גריעא או בחולה עדיפא

והנה בטעמא דמילתא דעבד כנעני נקנה במשיכה אע"ג דהוקש לקרקעות כתב הגר"א ז"ל בביאורו לחו"מ (סי' קצ"ו) משום דבמילי דרבנן עבדי כמטלטלי. ולפי"ז הוי מילתא דשמואל רק לר"ל ואפי' לר"י נמי דוקא בקונהו מישראל חברו אבל בקונהו מתחלה מליותו שדינו מה"ת במשיכה לר"י לא. (וק"ק שהרמב"ם (פ"ה מהלכות עבדים ה"א) סתם וכתב עבד כנעני נקנה בחמשה דברים כו' בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה). ולפי"ז י"ל בפשיטות דע"ע שאני ולא תקנו ביה משיכה כדבעינן למיכתב לקמן. אונם הפ"י קידושין שם כתב דליכא למימר דסבר שמואל עבדי כמטלטלי דלענין קנין כו"ע מודו דאיתקוש לקרקעות כמ"ש התוס' ב"ק, ועוד דלמאי דקיי"ל כר"י דבמטלטלין ד"ת מעות קונות ומשיכה תקנתא דרבנן היא שמא יאמר נשרפו חטיך בעלייה ע"כ בעבדים לא שייכא גזרה שמא יאמר כו' דאל"כ לא יהו נקנין בכסף, אלא טעמא הוא דלר' יוחנן נמי קנין משיכה חשוב טובא ומסברא הוא שקונה בכ"מ כמו במציאה ונכסי הגר דליכא מעות, והא דאינה קונה במטלטלין במקח וממכר היינו מגזה"כ דכתיב לעמיתך ודרשינן לעמיתך בחדא והיינו בכסף דוקא ולא במשיכה. והיינו דוקא במטלטלין איכא מיעוטא אבל בקרקעות אלו היה אפשר בהם משיכה ה"נ דהוה קני וכיון דעבדא כמקרקעי דמי ולא נתמעטו מלעמיתך ואפשר בהו משיכה קניא. והמקנה דחה דבריו דקרקע אינה נקנית במשיכה אפילו היכא דאפשר דסוגיא מפורשת היא בגיטין (דף כ"ב ע"א) גבי עציץ נקוב דהעציץ נקנה במשיכה וזרעים שבו אינם נקנים במשיכה, הרי להדיא דאפילו במקום דאפשר במשיכה אינו קונה בקרקע ויש ללמד זכות על הפנ"י דלא תקשי מסוגיא דגיטין דהא דוא מהני משיכה לזרעים שבעציץ לאו משום דאין דין משיכה בקרקע הוא אלא משום שאין כאן משיכה בפועל, דענין המשיכה הוא הוצאה מרשות לרשות כמו שהסביר לה הר"ן פ"ק דקידושין במתני' דבהמה גסה נקנית כו', ובעציץ שמושכו ונשאר מחובר לקרקע כמו שהיה אין זו קרויה משיכה שאינו מושך מרשות לרשות אלא שהרשות והמחובר גופי' הולך וסובב ממקום למקום וכל שהוא מחובר לא מקרי כלל הוצאה מרשות, והרי זה דומה לקונה ענף אחד מן העץ וכופהו במחובר מלמעלה למטה כשיעור המשיכה דלא חשיבא משיכה כלל אפילו לאותו מקצת שנתנדנד ממקום למקום [אפילו אי לא הוי בעינן משיכת כולו, עיי' ב"ב (דב ע"ה ע"ב), או כשקונה רק חלק העליון של הענף שמתנדנד ויורד ועולה] משום דלא פריש ממקום חיבורו, וה"נ האי עציץ במשיכתו לא פסק מחיבורו, ועיי' בחי' המאירי שבת (דף פ"א ע"ב) ובמה שכתבנו בסי' כ"ה אות ט'. ולפי"ז לענין ע"ע נחזי אנן, אם בן חורין נמי כמקרקעי דמי לכאורה הוא הדין והוא הטעם שיהא נקנה במשיכה, ואם בן חורין לאו כמקרקעי דמי כמ"ש התוס' קידושין (דף ז' ע"א ד"ה אם כן הנה לר"ל דמשיכה במטלטלין מה"ת לישראל ולעכו"ם בכסף צריך לכאורה ע"ע הנמכר לישראל שיהא נקנה במשיכה ונמכר לעכו"ם לא, ולר"י להיפוך נמכר לעכו"ם יהא נקנה במשיכה ולישראל לא. אמנם י"ל דאף דמתורת כל המטלטלין אין בו קנין משיכה לר"י בנמכר לישראל ולר"ל בנמכר לעכו"ם מ"מ תהא בו משיכה מטעם אחר. דאמרינן בקדושין (דף ט"ז ע"א) ע"ע נקנה בשטר מנלן אמר עולא א"ק אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת מקניא בשטר אף אמה העבריה מקניא בשטר הניחא למ"ד שטר אמה העבריה אדון כותבו אלא למ"ד אב כותבו מאי איכא למימר כו' אמר ראב"י א"ק לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו שטר ואימא אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו חזקה א"ק והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה, ומה"ט איכא למילף גם קנין משיכה לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו משיכה. ונהי דליכא למימר דיהא נקנה במשיכה ולא בשטר כדמסקינן התם מסתברא שטר ה"ל לרבויי שכן מוציאה בבת ישראל איב"א להכי אהני אם אחרת אבל תרווייהו נילף מלא תצא שטר ומשיכה, שהרי לא נאמר בקרא דאתי לרבויי רק קנין אחד בלבד ובודאי כל הקנינים איכא לרבויי מיניה, אלא דלגבי חזקה ושטר פרכינן אימא בחזקה ולא בשטר משום דקרא דלא תצא אתי לרבויי קנין וקרא דוהתנחלתם אותם את. למעוטי קנין וכיון דכסף ליכא למעוטי דכסף בהדיא כתיב בע"ע ולא נשאר אלא שטר וחזקה ממילא כי עיילא חזקה נתמעט שטר וכי עייל שטר נתמעטה חזקה, אבל אה"נ דאיכא לרבויי גם תרי קנינים מלא תצא. האומנם י"ל דה"נ לענין מיעוטא דאותם ולא אחר איכא למעוטי תרי קנינים ומיעט חזקה ומשיכה, אבל נראה דמאותם איכא למעוטי רק הני קנינים דילפינן בעבד כנעני מהאי קרא דוהתנחלתם דהוקשו לקרקעות כגון שטר וחזקה, אבל קנין משיכה היה קונה בעבד כנעני הנמכר בגיותו אפי' אם היה כמטלטלין לר"י דאמר ישראל בכסף ונכרי במשיכה, דבהכי קאי קרא דוהתנחלתם בקונה מגיותו, ולהכי ליכא למעוטי' מאותם. (ואף שיש להתעקש דהשתא לבתר דהוציאו האי קרא מכלל מטלטלין קנין משיכה שיש בו מדין קרקע הוא, דחוק הוא דמ"מ אי לאו האי קרא נמי הוה בי' קנין משיכה). ועוד דאף לר"ל דישראל במשיכה ולעכו"ם בכסף מ"מ מסתברא דמשיכה ה"ל לרבויי שכן קונה במטלטלין, כעין דאמרינן לענין שטר, וחזקה ה"ל למעוטי שכן אינה קונה במטלטלין. וזה שייך גם לר"י (ואל"כ איכא למיפרך אימא אותם במשיכה ולא אחר במשיכה, ויש לדחות ואין להאריך עוד בזה). ואין לומר דאכתי לר"ל נמכר לעכו"ם ליכא למילף בי' משיכה מהאי קרא דלא תצא כו' משום דהאי קרא באמה העבריה הוא דכתיב וגמרינן ע"ע מינה משום דאיתקש עבד לאמה ועכו"ם אינו קונה אמה העבריה כלל, דוגמת ההיא שכתבו התוס' קידושין (דף י"ד ע"ב ד"ה הואיל) דאין נכרי קונה ע"ע בשטר משום דישראל גופי' לא קנה ע"ע בשטר אלא משום דאיתקש לאמה ואמה לאחרת כו' ובנכרי לא שייך האי טעמא שהרי אינו בתורת גיטין וקידושין עכ"ל, דז"א דעד כאן לא שייך למימר הכי אלא בשטר דמה שאינו בתורת גיטין הוי גביה חסרון בקנין, ר"ל שאין בו ענין וכח הגט המפקיע אישות שאינו מגרש את אשתו בגט אלא אגידא גביה עד שיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה ומדעת שניהם כמבואר ברמב"ם (פ"ט מהלכות מלכים ה"ח), והוא מירושלמי פ"ק דקידושין כמ"ש המל"מ ומדאמרינן בסנהדרין (דף נ"ח) גבי שפחה משתפרע ראשה, (ועיי' ברש"י גיטין (דף כ"ג ע"א) נכרי לאו בר היתרא הוא ובחי' הרשב"א שם וברש"י לעיל (דף י' ע"א) והא לאו בני כריתה נינהו, וכיון דהוי חסרון בקנין ר"ל דליכא גביה ענין וכח הגט המתיר ה"נ א"א למילף שיהא לו קנין שטר באמה ועבד, אבל מה שאינו קונה אמה העבריה אינו משום חסרון מצד הקנינים שאין לו תפיסת קנין באמה העבריה דאיהו שפיר הוה מצי קני לה אלא שהאב אינו רשאי למכור את בתו לנכרי