דבר אברהם - א סד

היאוש הוא דקני אי משום שינוי השם החוזר וכשי' התוס' הנ"ל אי משום שינוי מעשה [שכן נוטין דבריו יותר] ועם יאוש מהני שינוי מעשה כזה שנשתנה שמו לשעה ואפי' חוזר לשמו הראשון לכי יפרקוהו, והא דקאמר שמו עליו ר"ל דבתר תלישתו חוזר שמו. וכך היא מסקנתו לדינא אף אליבא דרבא. ולפי"ז במ"ש הרשב"א שאינו מחוור בעיניו צ"ל דפליג אתוס' סוכה וס"ל דשינוי השם החוזר אפילו עם יאוש נמי לא קני שכ"כ גם הריטב"א סוכה שם, והא דמשני התם הש"ס דהשתא נמי אסא מקרי ולא משני שחוזר לברייתו כדמשני מקמי הכי על שינוי מעשה (דמזה הכריחו התוס' דשינוי השם החוזר קונה עם יאוש) כבר כתב הריטב"א דאה"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא דקושטא דמילתא משני ליה דאין כאן שינוי השם כלל דהשתא נמי אסא מקרי וכ"נ דס"ל גם להתוס' ב"ק (דף ס"ז ע"א ד"ה מעיקרא טיבלא) שהקשו על גנב וגזלן שהקדישו ותרמו דשינוי שחוזר לברייתו הוא בשאלה, ומאי קושיא היא הרי גם שינוי כזה קונה עם יאוש והתם אחר יאוש מיירי כמבואר, ומצאתי שעמדו בזה המהרש"א והפנ"י והניח בצ"ע ואולם באמת מוכח דהתוס' דהכא פליגי אתוס' סוכה הנ"ל וס"ל כהריטב"א דשינוי השם החוזר אפי' עם יאוש נמי לא קני. וא"כ הרשב"א נמי שבחי' לב"ק שם הקשה ג"כ כקושיית התוס' בע"כ ה"נ ס"ל כהריטב"א שאינו קונה ומשו"ה לא נתחוורו לי' דברי הראב"ד. [מיהו איכא למידחי פורתא דשינוי השם החוזר פ"י שאלה גרע ספי דנעקר הדבר למפרע ונמצא שלא היה כאן שינוי שם מעולם, והיא מילתא דמסתברא, ואין ראי' שהתוס' והרשב"א חולקין על התוס' סוכה. וממאי דהתוס' גופייהו קרו ליה התם שינוי חוזר לברייתו אין סתירה לדברינו, משום דהשתא עדיין לא נשאל ושם תרומה עלה ואנו באים רק מכח מאי דמצי לאיתשולי ודמי לשינוי החוזר לברייתו שאפשר לחזור ועדיין לא חזר. אבל מ"מ דחוק הוא דמנא ספי'א להו הא מילתא כ"כ פד כדי להקשות]. וכן מוכח לשי' הסוברים דשינוי השם גמור נמי לא קני אלא עם יאוש יעוי' בשמ"ק (דף ס"ו) משם רבוותא ודלא כהתוס' (דף ס"ז ע"א ד"ה הא) וא"כ הא דמשני התם ר' זירא שינוי החוזר לברייתו בשינוי השם לא הוי שינוי היינו אפי' לאחר יאוש דאי לפני יאוש שינוי השם גמור נמי לא קני. אך אם הראב"ד רק לפרושי לאביי בלחוד קאתי ובמאי דאמר רבא היכי מייאשי יפרש כרש"י אין פלוגתא בינייהו כלל, וגם אפשר לפרש דהשתא נמי כשהוא גשרא שמו עליו ומ"מ מהני לאביי עם יאוש ולמסקנא אינו כן

ואגב גררא אעיר בדברי רש"י אלו במה שכתב דשינוי מעשה נמי ליכא הא אי לאו הכי היה קונה בשינוי, ואמאי אליבא דמאן קיימינן אליבא דרבא ורבא הרי ס"ל לחד לישנא ברש"י תמורה (דף ו' ע"ב) דשינוי אינו קונה כלל, ויש להאריך הרבה בכל הנ"ל ואכ"מ

אבל עדיין קשה מתוס' סוכה שם (ד"ה שינוי החוזר) שכתבו לענין אוונכרי דמה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שינוי מעשה כיון דלא נשתנה שמו בכך דמעיקרא אסא והשתא אסא, וע"ז תיהדר קושייתנו שלא נעשה שינוי זה אחר הגזילה ולא שייך בזה התירוצים הנ"ל. ויקבל ברכת החוה"ש מאת מוקירו

סימן ט

בסוגיא דאמר לו אביו אל

תחזיר

[א] ע"ד מה שהקשה בשם הגאון כו' בב"מ (דף ל"ב ע"א) ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' כולכם חייבים בכבודי טעמא דכתב רחמנא ואת שבתותי תשמורו הא לאו הכי הו"א צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ולא אתי עשה ודחי לתו"ע. ופירש"י אבדה עשה ול"ת היא השב תשיבם לא תוכל להתעלם. והקשה בשם הגאון הנ"ל היאך מצינו הכא באבדה ל"ת הרי מיירי כשהגביה כבר לאבדה כדמוכח מלשון אל תחזיר וכיון שהגביהה ע"מ להחזירה פקע מיניה כבר הלאו דל"ת להתעלם וקאי רק בעשה דהשב תשיבם, כמבואר לעיל (דף כ"ו ע"ב) נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם אבל לא תוכל להתעלם ליכא כדפירש"י שם. הנה כמדומני דמאן דשמע להא לא סיימוה קמיה שהגאון הנ"ל בודאי משמא דקמאי אמרה, שכבר עמדו בזה בשמ"ק לב"מ (דף לי ע"א) ותירצו דהא דאינו עובר בל"ת להתעלם הוא דוקא בנתכוין לגוזלה אחר יאוש אבל לפני יאוש עובר גם בל"ת להתעלם. אבל דבר זה אינו מוסכם דהראב"ד ז"ל מובא בשמ"ק שם (דף כ"ו ע"ב) סוכך בו וז"ל א"א אין הדעת מורה כן כו' וקרוב אני לומר שאפילו לפני יאוש נתכוין לגוזלה כיון שהכניסה לתוך ביתו ע"מ להחזירה כבר נפטר מנא תוכל להתעלם ולא אמר לאחר יאוש אלא לפוטרו מלא תגזול ולחייבו בהשב תשיבם אפילו לאחר יאוש עכ"ל. נמצא ששלש חלוקות בדבר, לבעל המאור אפילו נתכוין לגוזלה אחר יאוש עובר בל"ת להתעלם ובזה חלוקין עליו רש"י ז"ל ורוב הראשונים. ואליבייהו פלוגתא של הראב"ד והדעת שבשמ"ק הנ"ל דלדעה זו לא נחלקו על בעה"מ אלא לאחר יאוש אבל לפני יאוש עובר ולהראב"ד לפני יאוש נמי אינו עובר. ולפי"ז אם יסבור רש"י כהראב"ד קושיא הנ"ל קיימת עליו שאין כאן עשה ול"ת אחרי שנטלו כבר

[ב] ונ"ל לומר. דהנה רש"י ז"ל כתב בטעמא דנטלה על מנת להחזירה ואח"כ נתכוין לגוזלה שאינו עובר בל"ת להתעלם משום שאין זה אזהרה אלא לכובש את עיניו ונמנע מלהציל. אבל עדיין אנו צריכין לתוספת ביאור, אמאי לא יהא נידון גם הכא ככובש את עיניו ונמנע מלהציל, מה לי אבדה המונחת בראש חוצות ומ"ל אבדה המונחת בבית מוצאה, דכיון שנתכוין לגוזלה הרי היא אבודה מן הבעלים גם בהיותה בבית מוצאה ושוב יעבור בל"ת להתעלם והגע בעצמך הרי שהגביה ראובן אבדה ואח"כ השליכה ובא שמעון ומצאה והעלים עין ממנה אטו לא יעבור בלא תוכל להתעלם. בשלמא לדעת השמ"ק דמיירי בנתכוין לגוזלה אחר יאוש ניחא דאז אינה נקראת עוד אבדה כלל אלא דעל מוצאה רביץ חיובא דהשב תשיבם שחל מקודם יאוש. אבל לפום מאי דקיימינן השתא אליבא דהראב"ד דלפני יאוש נמי אינו עובר בל"ת להתעלם קשה דתיהוי כאבדה חדשה בבית מוצאה. אולם פשוט הוא דמכיון שהגביהה ונתחייב בשמירתה והשבתה לבעלים פקע שם אבדה מינה שאינה אבודה עוד מן הבעלים שהרי יש לה מטפלים שחייבים בשמירתה, ונהי דאי השליכה ומצאה אחר עובר בל"ת להתעלם שהרי נסתלק המוצא הראשון ממנה והשתא לית לה שומר אבל לגבי המוצא הראשון גופיה לא הויא כאבודה דבמה שנתכוין לגוזלה לא פקע מיניה חיוב ההשבה ולא נשתנה במצב האבדה כלום דעכשיו נמי יש לה שומר שמחויב בהשבתה ותשלומיה. וא"כ א"ש מאי דקאמר הש"ס הכא דעובר בלא תוכל להתעלם, דאי אמרת צייתא ליה לאב דמצות כיבוד אב דוחה להשבת אבדה א"כ אינו מחויב ואף אסור לו להחזירה והויא כמי שאין לה עוד שומר וגם בהיותה בבית מוצאה אבודה היא מן הבעלים והויא השתא כאבדה חדשה לפני הגבהה ובודאי עובר בל"ת להתעלם. ואי תקשי לך דא"כ ל"ת להתעלם איכא השב תשיבם ליכא כדאמרינן לעיל המתין לה עד שנתיאשו הבעלים אינו עובר אלא בל"ת להתעלם לא קשיא חדא דכבר כתב הנמוק"י על הא דכהן בבית הקברות (בדף ל') דכל הרואה אבדה ועובר לו עובר בעשה ול"ת על