דבר אברהם - א נט

ויש בה מצות עבודה בחוץ מיהא, וכן המתיק לה בשביל זה רש"י ז"ל בתמורה (דף כ' ע"א) וז"ל קדשי בה"ב ולא קרבה למזבח ולהכי קרי לה בה"ב כלומר דדין בה"ב אית לה עכ"ל, ועיי' עוד בשארי דוכתי. נמצא דהרמב"ם נמי ס"ל כתוס' דיש מעילה בפרה גם משום בה"ב וא"כ הדרי קושיותינו לדוכתן

[ט] ונ"ל לתרץ באופן אחר ולקיים במקצת דברי הכ"מ. דהנה צרוי להבין מנין פסיקא ליה להש"ס בכ"מ דפרה הויא לכה"פ קבה"ב דלמא לא קדשה כלל כעגלה ערופה, דמאיזה טעם תהא קדושה הרי לצרכי הדיוט היא באה. ואין לומר משום שבאה מתרומת הלשכה שהיא הקדש דאכתי הא גופא מנלן שצריכה לבוא מהקדש דתרהל"ש, דאף דכתיב בה ויקחו אליך ואמרינן ביומא (דף ג' ע"ב) דכל מקום שנאמר ויקחו אליך משל צבור מ"מ אין ללמוד מזה אלא שתהא ממעות כל הצבור ולא משל יחיד אבל שתבוא דוקא מהקדש דתרומת הלשכה מנלן. ואף דבספרי (חקת) דריש ויקחו מתרומת הלשכה צ"ל שהוא רק משום לתא דצבור ותרומת הלשכה לאו דוקא, וכ"כ בס' התוה"מ שהוא מטעם דויקחו משל צבור. ומפרשי המשנה שקלים (פ"ד) כתבו דבאה מתרהל"ש משום דחטאת קרייה רחמנא, ונראה כוונתם דחשיבא כקרבנות ציבור. אבל אין זה מספיק דבקרבנות ציבור נמי נראה שאם גבו מציבור ושלא מתרומת הלשכה נמי כשר, דמה שבאין מתרהל"ש ילפינן לה במנחות (דף ס"ה ע"א) מדכתיב תשמרו בלשון רבים ומזה ידעינן רק דמשל ציבור אבל לא מתרומת הלשכה דוקא, חלא שאין נ"מ בדבר דהיינו גמי כתרומת הלשכה שעיקרה לקרבנות ציבור ומשו"ה קדשה וכל כסף המופרש לקרבן קדיש כמבואר במעילה (דף י"א ע"א), וא"כ פרה נמי אפשר ליקחה מציבור מחולין וכיון שאין בה קדושה מצד עצמה המטות והיא חולין, ומנלן שתבוא מתרוהש"ל דוקא, והרי כיוצא בזה מצינו בחביתי כהן גדול שצריכין לבוא משל ציבור ואמרינן בירושלמי שקלים (פ"ז ה"ג) ד"ת הוא שתהא באה מן הציבור הייתי אומר יגבו לה התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה, ועיי"ש בהגהות הגר"א ז"ל, וכן פר העלם דבר ושעירי עכו"ם שבאין מצבור ואפ"ה מגבין מן החולין כמבואר במנחות (דף נ"ב ע"א), הרי דממה שצריך לבוא משל ציבור אין הכרח כלל שיהא מתרוהל"ש דוקא. ואדרבא התוס' בב"ק (דף ע"ז ע"ב ד"ה אומר) הקשו למה מותרת לבוא מתרומת הלשכה ותירצו משום דלב ב"ד מתנה, הרי דאינה צריכה מה"ת לבוא מתרוהל"ש. [ויפה אמר ידידי הרה"ג ר' מרדכי סלוצקי נ"י מסוויסלאץ שהמפרשים נתנו טעם רק למה שבאה מתרומה הלשכה ולא משיריה משום דחטאת קרייה רחמנא וקרבנות באים מתרומתה]

לכן נ"ל דמעיקר הדין באמת אינה צריכה לבוא מתרומת הלשכה וכשבאה משל צבור מחולין נמי סגי ואז באמת אין בה קדושת בה"ב אלא שהתקינו שתבוא מתרהל"ש כמו בחביתי כה"ג וס"ל להתוס' מנחות כההוא תירוצא שבתוס' ב"ק דמה שמותרת לבוא מתרומת הלשכה אינו משום לב ב"ד מתנה אלא משום דכצורך קרבנות הויא ולפי"ז לא נפקעה קדושה תרומת הלשכה מהמעות: ומשו"ה פסיקא ליה להש"ס דעכשיו שבאה מתרוהל"ש הויא עכ"פ קבה"ב כיון שניקחה ממעות הקדש, ואין הפירוש קדושת בה"ב דוקא אלא דדינה כקבה"ב דקדשה קדושת דמים ולא קדושת הגוף כקדשי מזבח כמ"ש התוס' ב"ק להדיא שם, וכ"כ רש"י יומא מ"ב שאני פרה דקדשי בה"ב היא כלומר אין בה קדושת המזבח אלא קדושת דמים בעלמא], אבל מעיקר הדין לא יוכרח שתיקדש בקדושה זו תמיד. וכן משמע מתוספתא פרה (פ"ב) נפדית על כל פסול פו' אם ויתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה, הרי דתני רק אם מתרוהל"ש היתה באה אבל מותרת לבוא גם שלא מתרוהל"ש. אמנם לפמ"ש הר"ש פרה (פ"ב מ"ג) אין ראי' מזה, דז"ל אם מתרומת בלשכה היתה באה עיקרה מתרומת הלשכה כדתנן בשקלים כו' ומיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לצבור ואם נפדית אין דמיה נופלין לתרהל"ש דאדעתא דהכי לא אקדשוה עכ"ל, והגר"א ז"ל הגיה בתוספתא ומתרומת הלשכה היתה באה ודמיה נופלין לתרהל"ש. ומ"מ להיפוך נמי אין להוכיח מדבריו שאינה יכולה לבוא מחולין מדלא פירש הכי, די"א דבכה"ג נמי דמיה נופלין לתרהל"ש דכשיקחו אחרת נמי ממנה יקחו דכסף צבור הוא ושאני מיחיד והוי כעין מותר, והא דכתב עיקרה מתרומת הלשכה היינו דלבתר דתיקנו שתבוא מתרהל"ש עיקרה ממנה היתה באה תמיד ולא שייך ע"ז הלשון אם אתרהל"ש היתה באה בלשון ספק ותנאי. אך בתוס' ב"ק שהזכרנו מבואר להדיא דאי"צ מה"ת לבוא מתרהל"ש דוקא וכמ"ש. וזהו כדברי הכ"מ במקצת דמעיקר הדין אינה אפילו כקבה"ב כמ"ש הוא ז"ל ורק לבתר דתיקנו שתבוא מתרהל"ש נעשית כקדשי בה"ב, אלא שהוא כתב כן בהחלט דלעולם ליכא בפרה קדושת בה"ב וע"ז קשה מהני סוגיות שהקשינו לעיל, ואנחנו לרגל דברינו ולצורך יישוב דברי הרמב"ם שעמד עליהם הכ"מ נאמר דרק מעיקר הדין אינה מוכרחת להיות כקדשי בה"ב שהרי אפשר להביאה מן החולין ואז לא תהא בה קדושה כלל כמ"ש אבל לבתר דתקינו שתהא ניקחת מתרוהל"ש בודאי הויא לכה"פ כקדשי בה"ב ושפיר פריך הש"ס דתיאסר בגיזה ועבודה ותיבעי העמדה והערכה. והשתא אשה"ט דברי הרמב"ם דפרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אע"פ שהיא כקדשי בה"ב הרי נאמר בה חטאת היא, דכוונתו דמועלין בה תמיד ר"ל אפילו כשבאה מן החולין כמו שהוא מעיקר הדין שאז אין בה קדושה ומעילה מצד ממון ההקדש שניקחה מהם מ"מ מועלין בה מצד קדושת עצמה, דאע"פ שהיא כקדשי בה"ב ר"ל דפשיט הוא בש"ם שהיא רק כקבה"ב ולא קדושת מזבח שאין בה קדושה מצד עצמה מ"מ מועלין בה לפי שנאמר חטאת היא, ובאמרו אע"פ שהיא כקדשי בה"ב אין כוונתו לומר דבהאי גיינא דמשתעי ביה אית בה קדושת בה"ב אלא כוונתו היא רק להוכיח שאינה כקדשי מזבח, וזה הוכיח מהש"ס דאמרינן דבכל גווני אינה אלא כקדשי בה"ב אבל בגווני דמיירי ביה הרמב"ם דהיינו אפילו כשבאה מן החולין לית בה קדושה כלל, ודברי הרמב"ם יוצאין מחוורין למבין ורגיל בלשונו הזהב ואשה"ט. (ועיי' בספרי חלק שני סי' כ"ד אות י"ג מה שהפיריני ע"ז ותשובתי)

והנה בהא דאמרינן דתקינו מעילה באפר כתבו התוס' יומא (דף נ"ט ע"ב ד"ה הוא) דליכא למימר שהוא מחמת שהיו מקדישין אותו דא"כ הוי הקדש גמור והאיך היו מזין ממנו. וקשה דא"כ אי לאו גילויא דקרא דבאפרה אין מועלין היאך היו מזין. וצ"ל דמצד קדושת חטאת שבה ליכא למיפרך מידי דמצותה בכך ואע"פ שקדשה שרי רחמנא דאל"ה בטלה תורת פרה, משא"כ בקדושה דאיירי בה התוס' שנתוספה עלי' מתקנת חז"ל ואינה מחויבת להיות מעיקר מצותה לא שייך לומר ע"ז מצותה בכך ובע"כ צ"ל שלא הקדישוה ממש. והשתא לפי"מ שכתבנו דמעיקר הדין אינה צריכה לבוא מתרומת הלשכה וקשה דלבתר דתקינו שתבוא מתרוהל"ש האיך היו מזין ממנה דליכא למימר מצותה בכך כמ"ש. [ועוד דבספק הזאה מאי איכא למימר. מיהו בהא שמא י"ל כדאמרינן בקידושין (דף נ"ד ע"א) בכתנות כהונה שלא ניתנה תורה כו' דאל"ה יקשה גם מקדושת חטאת שבה אי לאו דגלי קרא דהיא חטאת ואין אפרה חטאת האיך היו עושין בספק הזאות, ויש להאריך בזה). ובע"כ צ"ל דכך התנו ב"ד שיהא הקדש תפוס רק עד שתיעשה אפר ואח"כ נפקע בכדי (עיי' נדרים דף כ"ט) ושפיר מזין, ומעתה יקשה לדברינו מאי מקשו התוס' מנחות למה לי קרא דחטאת קרייה רחמנא דמועלין בה תיפוק ליה דקדשי בה"ב היא והרי איצטריך קרא להיכא דבאה מן בחולין דאז אינה כקבה"ב. אמנם זה ניחא פשוט, דבלא"ה נמי ע"כ צ"ל דהתוס' לא הקשו אקרא גופיה למה נאמר דהרי איצטריך למילי אחריני שיהו בה מדינו חטאת, ובאמת מחמת טענה זו דחה התויו"ט (פרה פ"ד מ"ד) לדבריהם, אבל אין דבריו נכונים דברור הוא דהתוס' מקשו רק אתנא למה ליה למילף בה דין מעילה מקרא דחטאת קרייה רחמנא תיפוק ליה דאית בה מעילה דקבה"ב השתא