דבר אברהם - א נח

שיצאו לחולין ור"ש ס"ל דבקדשי מזבח אין מועלין באפרן חוץ מתה"ד ועני הקדש שלא מעל המסיק והלכך לרמב"ח ניחא בפרה שהיו מועלין באפרה ולר"ש קשה, דז"א דהלכה רווחת היא דכל שנעשית מצותו אין מועלין בו וא"כ לא שייך הא דרמב"ח לכאן. ונהי דבגוף הסוגיא דתמורה שלא נזכר שם מעילה אלא איסור עדיין היה אפשר לדחוק דס"ל לרמב"ח דאע"פ שאין מעילה בנעשית מצותו מכל מקום איסורא מיהא איכא, כמ"ש התוס' בתמורה (דף ג' ע"א ד"ה נהנין) דבשלמים אע"ג שאין בהם מעילה איכא איסור דאורייתא, או דמאי דאפר הקדש אסור לרמב"ח הוא רק מדרבנן ועיי' בשעה"מ (הלכות חמץ ומצה פ"ג) דלשי' הרשב"א בחי' לקידושין (דף נ"ו ע"ב) מוכח הכי ע"ש שהאריך בזה, אבל בדברי התוס' הכא דמיירי לענין מעילה דאורייתא א"א לומר כן. ולכן נראה דביאור דבריהם הוא להיפוך, דבאמת בש"ס תמורה אין הטעם מבואר למה נשרפין אפרם מותר אלא דבתוס' שם (דף ל"ג ע"ב ד"ה הנשרפין) כתבו בשם הרמ"ר משום דנעשית מצותן, וכן היא גם מסקנת התוס' כאן בטעם אפר הקדש דמותר בתי' בתרא שכתבו ועוד נראה דטעם דהתם כו', אבל בקושייתם ובתי' קמא לא נחחו לזר וסברי דטעמא דאפר הקדש מותר הוא משום דכיון שנשרף פקע מיניה הקדש ופנים חדשות באו לכאן ואין זה אותו הקדש עצמו שהיה קודם, ועי' ברשב"א קידושין שם שכ' דמה"ט המקדש בערלה וכלאי הכרם אינה מקודשת אפי' כשיש פרוטה באפרן אע"פ שהם מהנשרפין שאפרם מותר משום דפנים חדשות באו לכאן והוי לי' גופא אחרינא ולאו זה הוא שקדשה בו, [ונקברין דאפרן אסור באמת הוא רק מדרבנן לפי"ז] ולכן ס"ל לר"ש דבכל הקדשים וגם בה"ב בכלל אפרן מותר מה"ט אע"פ שלא מעל המסיק, חוץ מאפר תה"ד דמפורש בקרא דטעון גניזה, ורמב"ח פליג ע"ז וס"ל דלעולם האפר אסור משום שהוא אותו הקדש עצמו כשהיה ותליא רק במה שיצא לחולין או בקה"ג שנעשית כבר מצותו דלא הוי תו קדשי ה' כיון שאין בו עוד צורך גבוה. והלכך לרמב"ח אפר הפרה היה אסור דעדיין הוא כקודם שריפה ולריש מותר שאין זה אותו הקדש. אבל לפי מסקנתם דלר"ש מה שאפר הקדש מותר הוא משום דנעשית מצותו שוב ליכא למימר דרמב"ח ור"ש פליגי בעצי הקדש שלא מעל המסיק דבכה"ג בודאי ר"ש נמי מודי דמועלין בו דלא שייך לומר שנעשה מצותו וממילא גם בפרה היו מועלין באפר דעדיין לא נעשית מצותו. ודוק בזה כי קשה להאריך

ומעתה י"ל דהתוס' שכ' דאיכא מעילה בפרה גם משום קבה"ב וקרא דחטאת אתי רק למועל אחר מועל קיימי בשיטתא קמייתא דאפר הקדש מותר לר"ש משום דגוף אחר הוא וגם בקבה"ב אפילו כשלא מעלו בו נמי מותר, והא דאי לאו קרא דחטאת היא הו"א דמועלין באפרה הוא משום דהוי כתרומת הדשן דעדיין אית ביה מצות אסיפה והזאה וכיון דאית ביה עוד צורך גבוה עדיין כקדשי ה' הוא. אבל טעם זה לא מהני אלא לענין שיהא עוד באפרה מעילה מעין קה"ג כחטאת ולא לענין מעילה דבה"ב. דבאמת עבודות שבפרה לא הוויין כעבודות גבוה דקדשי מזבח, שבחוץ הן וההזאה לצורך הדיוט, אלא דמשום דחטאת קרייה רחמנא הוויין עבודותיה כעין ק"מ, ולכן הו"א דאפר נמי קרוי חטאת וכיון דאית בי' עדיין אסיפה והזאה יש בו עוד צורך גבוה כחטאת ושפיר היו מועלין בו כמו בתה"ד, ולהכי מיעסט' קרא דהיא חטאת ואין אפרה חטאת, וכיון שכן שאין אפרה חטאת אין אסיפה והזאה חשובין כצורך גבוה כמ"ש ועיקר המעילה שנשאר בה הוא רק משום קבה"ב והרי ס"ל לרב שמעיר דאפר קבה"ב אע"פ שלא מעל המסיק מותר משום דהוי גופא אחרינא. והלכך אפשר לומר דסוגיין דמקשה שלא יהו מועלין באפרה דאורייתא הוא אזדא אליבא דר"ש דאפר בה"ב מותר לגמרי ושפיר כתבו התוס' דגוף הפרה בחייה יש בה מעילה גם משום בה"ב אבל מאפרה פקעה מעילת בה"ב ונשאר רק משום חטאת קרייה רחמנא וכיון דאפר אימעט מהיא לית ביה מעילה כלל ובע"כ צ"ל דתרי תחנות הואי. אבל לרמב"ח דס"ל דאפר בה"ב שלא מעל המסיק מועלין בו לא צריכינן כלל לומר דתרי תקנות הואי, דשפיר הויא רק תקנה אחת כמ"ש דמדאורייתא אין באפר מעילה דחטאת אבל יש בו מעילה דבה"ב וחזו דקא פרשי מספק הזאות תקנו שלא תהא בה מעילה כלל אפילו זו של בה"ב. והא דכתבו התוס' דלמאן דמוקי הא דתניא אסור בנפלה דליקה מאליה ניחא, לאו משום דסוגיין מצי' למיקם אליביה אלא דברייתא דאצטריך לה קרא דאין מועלין באפרה ניחא אליביה. [ועפי"ז היה מקום לתרץ גם מה שעמדנו בדברי הרמב"ם למעלה (אות ה') שכ' שמתנאי ב"ד הוא שאין מועלין באפרה ולאו מדינא, דאם נתפוס דס"ל כשיטת התוס' בקושייתם דר"ש פליג ארמבר"ח ע"כ צ"ל דפסק בזה כרמב"ח והלכך לא היה לו צורך להזכיר מזה לפי שנכלל במ"ש (פ"ו מהלכות מעילה ה"ג) דמועלין בבה"ב עד שיתחלל ע"י מעילת הראשון בשוגג, אבל אם פסק כר"ש דאפילו כשלא מעל המסיק אין מועלין באפר הו"ל להביא חידוש זה, וא"כ כיון דס"ל כרמב"ח לא אצטריך כלל לשינויא דתרי תקנות ומדינא איכא מעילה באפר פרה למועל ראשון כבה"ב ולכן כתב שמתנאי ב"ד הוא שאין מועלין בו כלל אפילו מועל ראשון. ולפי"מ שהראינו פנים (באות ו') לומר דהא דממעטינן אפר ממעילה אינו מקרא דהיא חטאת ואין אפרה חטאת אלא משום דנעשית מצותו ודלא כתוס' (בד"ה אין מועלין) י"ל שהתוס' בדיבורם הראשון שכתבו דאיכא בפרה גם מעילת בה"ב הכי ס"ל ופליגי דברי התוס' אהדדי ולא מרועה אחד יצאו, ומש"ה אין בו מעילה אפילו דבה"ב לר"ש או גם לרמב"ח, ונצלנו בזה מלדחוקי נפשין למימר דהזאה דרביצא מהניא למעילת חטאת שבה ולא לבה"ב כמש"ל, ואין להאריך עוד

ולתירוץ השני שבתוס' דטעמא דר"ש דאפר הקדש מותר הוא משום שנעשית מצותו ולפי"ז לא פליג ארמב"ח ומודי דבעצי הקדש שלא מעל המסיק מועלין באפרן וצריך שתהא גם באפר פרה מעילה דבה"ב, י"ל דפליגי אתוס' קמא וס"ל דפרה אין בה אלא מעילה דחטאת בלחוד אבל משום בה"ב לא היה בה מעילה כלל, שכן נראה גם דעת הרמב"ם (פ"ב מהלכות מעילה הלכה ה') שכ' וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אע"פ שהיא כקדשי בה"ב הרי נאמר בה חטאת היא עכ"ל ותמוה טובא אטו קדשי בה"ב לית בהו מעילה, וכבר עמד בזה הכ"מ וכתב ז"ל ואפשר דה"ק אע"פ שאינה קדשי מזבח וגם אינה קדשי בה"ב אלא דומה לקדשי בה"ב וכיון שאינה קדשים ממש לא היה מן הדין שימעלו בה אלא דקרייה רחמנא חטאת עכ"ל. ולפי"ז מיושב שפיר קושיותינו דמשום בה"ב אין בה מעילה אלא משום חטאת הוא דאית בה וכיון דאפר אימעט מהיא אין בו מעילה כל עיקר ועבדי מיניה למכתן ובע"כ תרי תקנות הואי. אבל לענד"נ שדברי הכ"מ רחוקים דבכל דוכתי קאמר הש"ס דפרה קדשי בה"ב היא ולא דומה לקדשי בה"ב, והרי מתרומת הלשכה היא באה כדתנן בשקלים (פ"ב מ"ב) ואמאי לא ימעלו בה, ועוד דבבכורות (דף כ"ה ע"א) אמרינן דמותרת בגיזה משום דקדשי בה"ב היא ופרכינן והאר"א קדשי בה"ב אסורין בגיזה ועבודה ולהכ"מ מאי פירכא היא שאני פרה דגריעא אף מבה"ב וכשם שאין מועלין בה מצד בה"ב ה"נ מותרת בגיזה, אלא ודאי דהויא כקדושת בה"ב מיהא לכל דיניה ומועלין בה נמי כבקבה"ב. והא דכתב הרמב"ם אע"פ שהיא הקדשי בה"ב הרי נאמר בה חטאת היא צ"ל דכוונתו נמי כהברייתא ע"פ פירוש התוס' דבפרה מועלין לעולם אפילו מועל אחר מועל, וזה מבואר ומקומו מוכיח עליו שקבע את הפרה בין מעילות קדשי מזבח, וע"ז שפיר קאמר אע"פ שהיא כקבה"ב ולא היה ראוי להיות בה מועל אחר מועל הרי נאמר בה חטאת היא. והא דכתב שהיא כקדשי בה"ב בכ"ף הדמיון לאו משום דגריעא מקבה"ב אלא אדרבא משום דעדיפא מינייהו שהרי גופה קרב