דבר אברהם - א נו

תורה באמת מועלין גם באפר כמ"ש. אך בפיה"מ דלא מיירי לדינא הביא בביאורו כאוקימתת הש"ס

[ו] כך היה נראה לכאורה בביאור, הספרי והתוספתא בדרשא דלמשמרת דאתי קרא להכשיר את האפר בלונה ומינה שמעינן גם לקודם שריפה, אבל לקושטא דמילתא אינו נכון. ותחלה נאמר דדחיקא לן לומר דהו"א שיהא האפר נפסל בלינה ואצטריך קרא להכשירו אחרי שנעשו כבר כל העבודות בפרה, דהזאה לאו מעבודות הפרה היא אלא מדיני טהרת הטמא. וכ"ת דלעולם אתי קרא דלמשמרת לאחר שריפה ולא להכשיר לינת האפר להזאה אלא לאסיפת האפר שאם שרפה היום ואסף אפרה למחר אינו נפסל בלינה, ואע"ג דאיכא למימר דאסיפת האפר נמי לאו מעבודות הפרה גופה הוא דהא כשרה בזר מ"מ י"ל דהו"א דעבודה שבפרה היא והא דכשרה בזר גזה"כ היא דה"נ כתב רש"י דלפסול טמא לאסיפה לא איצטריך קרא דהוה ידעינן לה מדחטאת קרייה רחמנא, ועי' תוס' מנחות (דף נ"ב ע"א ד"ה ואין מועלין ועיי' מזבחים (דף כ') לענין לינת מי כיור וכ"פ הרמב"ם (פ"ה מביאת מקדש הלי"ד). אבל ז"א דכיון דכל עיקר יסודנו דקרא דלמשמרת לא אתי להכשר לינה קודם שריפה משום דלבתר שריפה הוא דכתיב, א"כ מה"ט גופי' ליכא נמי למימר דאתי להכשר הלינה באסיפה דבתר אסיפה נמי הוא דכתיב וא"כ אם באנו לדייק מכח זה כדברינו בע"כ דאתי רק להכשיר לינת האפר אחר אסיפה וקידם הזאה ושוב יקשה כמ"ש דהיכי הו"א שתפסול לינה אחר שנגמרו כבר כל עבודות שבפרה, והזאה מדיני טהרת הטמא הוא. איברא דהא איכא למידחי פורתא. דמ"מ הו"א כיון דאפר נמי קרוי חטאת תהא לינה פוסלתו מלהזות דה"נ איצטריך קרא להכשיר טבו"י להזאה וגמרינן נמי שאר עבודות מינה יעו"ש בתוס' יומא מ"ש בזה, וא"כ עקרת לגמרי דין פרה דא"א להשתמש בזה דבכל יום ויום צריך לפרה אחרת כי היכי דלא ליפסל האפר בלינה, וע"כ אתה צ"ל שאין דין הפרה כחטאת כלל וה"נ לא יהו בה כל פסילי חטאת דחשיב הספרי לעיל מינה, וע"ז קאמר דלעולם דינה כחטאת אלא דקרא דלמשמרת ממעט בהדיא את האפר מפסול לינה ומינה שמעינן גם לקודם שריפה כיון דהשתא נמי אפר חטאת הוא כגוף הפרה קודם שריפה. אבל אין זה נכון, דא"כ היכי ילפינן מינה שחטה היום ושרפה למחר כשרה דילמא אפר שאני דכבר נגמרו כל עבודותיה ואין לינה פוסלת עוד. וכ"ת דא"כ אמאי איצטריך קרא להכי, י"ל דהיינו הוא דגלי קרא, ועוד דקר דלמשמרת לאי יתורא הוא ואיצטריך להיסח הדעת כמש"ל ואו ללינת האפר ל"ל קרא אה"נ דלא נדרוש ליה כלל להכי. והעיקר הוא דיסוד דברינו מה שהנחנו דע"כ מקרא דלמשמרת ליכא למישמע הכשר לינה קודם שריפה מדכתיב רק לבתר שריפה נטול מעיקרו, שהרי ה"נ קרא דחטאת היא לבתר שריפה ואסיפה הוא דכתיב ואפ"ה דרשינן ליה לפרה גופה וברייתא דמנחות ס"ל דרק היא חטאת ולא אפרה אלמא דליכא למישמע ולא מידי ממאי דבתר שריפה כתוב קרא, וא"כ נפל כל היסוד, ולכן המחוור הוא דאע"ג דקרא דלמשמרת לבתר שריפה ואסיפה הוא דכתוב מ"מ דריש ליה הספרי להכשר לינה קודם שריפה, דכמו דקרא דחטאת הוא דכתיב נמי לבתר דנעשית אפר דרשינן ליה לגוף הפרה משום שנאמר היא בלשון נקבה כמש"ל באות א' ה"נ מדכתוב והיתה למשמרת בלשון נקבה משמע דקאי על גוף הפרה קודם שריפה ולא אאפר שהוא לשון זכר. ושפיר מוכח דקודם שריפה נמי אינה נפסלת בלינה, וא"כ תו לא מוכח מידי דהספרי פליג אברייתא דמנחות וס"ל דאפר נמי הוי כחטאת, ושוב יקשה על רש"י יומא במ"ש דלמעט טמא לאסיפת האפר לא אצטריך קרא דחטאת קרייה רחמנא והרי מבואר בסוגיא דמנחות דהיא חטאת ואין אפרה חטאת: **(הגה"ה. ואגב אעיר בדברי הרמב"ם ז"ל (ס"ד מהלכות פרה הי"ג) שלענין הכשר הלינה הוסיף על לשון התוספתא הפרה אינה נפסלת בלינה לפיכך אם נשחטה היום והזה דמה כהלכתו ונשרפה למחר כשרה עכ"ל, ומזה מבואר דרק לענין שריפה אין לינה פוסלת אבל דם ראתה נפסל בשקיעת החמה כבכל חטאות. וק"ק אמאי מפסקינן לקרא דלמשמרת להכשיר לינה בשריפתה ולא בדם הזאתה, כי היכי דדרשינן לענין גוף הפרה למשמרת מגיד שמשתמרת ימים על ימים שנים על שנים ואינה נפסלת בלינה לשריפתה ה"נ נימא שבכלל זה גם הדם שישתמר ימים על ימים ולא יפסל להזאה אח"כ. ולכאורה היה עולה על הדעת לומר לפלפולא דלאו משום דם ששקעה עליו חמה פסיל לה להזאה למחר אלא שהכריחו לומר כן משום דא"א להלין את הדם בין שחיטה להזאה דבין כך יקרש ויפסל להזאה כמבואר במנחות (דף כ"א ע"א) דלאו בר טבילה והזאה הוא. והלכך הוסיף לומר שהזה דמה בו ביום. [ומן התימא הוא שהרמב"ם לא הביא ההיא דמנחות מדם שקרש והחילוק שבין חטאות הפנימיות לחיצוניות יעו"ש, ועיי' ברמב"ם פ"א מק"פ ה"ד ויהיה אחר ממרם כו' ובפ"ד מיוה"כ ה"א ומקבל את דמו ונותנו למי שהוא מנדנדו שלא יקרש, ומ"מ לענין פסול לא נתפרש בדבריו, וכבר עמד ע"ז בס' קרן אורה למנחות שם]. אבל אין זה נכון ובודאי לינה פוסלת בדם הזאתה. וכבר העירני ידי"נ הגאון הגדול מוהר"ר יצחק יעקב ראבינאוויץ (נ"י) זצ"ל אבד"ק פאניוועז דהכי מבואר גם בר"ש פרה (פ"ד מ"ג) דלת"ק דמתני' דהתם אם שחט ע"מ להזות דמה למחר פסולה הרי דלינה פסלה בה. ולפמ"ש לעיל (אות ג') לתרץ הא דפרה מותרת מה"ת בגיזה ולא אמרינן חטאת קרייה רחמנא משום דאין דין חטאת אלא על מה שנעשה אח"כ מי נדה והני שערות הגזוזות לא יהיו לעולם למי נדה ה"נ י"ל דמאי דאמר קרא למשמרת למי נדה לא קאי אלא על גוף הפרה שנעשית אח"כ למי נדה שבזו אין פסול לינה ואין בכלל זה דם ההזאה שאינו נשרף עמה אח"כ לאפר ולא יהא לעולם למי נדה וממילא לא מצינו בו הכשר. וכ"ת א"כ דין חטאת נמי לא יהא על הדם המוזה מה"ט כמו על שערות הגזוזות ולמה יפסל בשקיעת החמה י"ל דאה"נ דאין על דם זה גופיה דין חטאת מה"ט ומ"מ נפסל להזאה דכיון דפרה עצמה הויא חטאת אין דם ששקעה עליו חמה מכשיר אותה דביום הקריבו כתוב גבי שאר קרבנות. אבל כ"ז הוא רק לחידודא דשמעתתא, ובפשוטו י"ל ע"פ הדרך שכתבנו דע"כ אין לומר דלמשמרת קאי גם על דמה שישתמר ימים על ימים שנים על שנים שהרי יקרש ויפסל להזאה, ומכיון דלא קאי עליה קרא דלמשמרת ממילא יפסל בשקיעת החמה אפילו לא נקרש כבכל חטאות

)** ע"כ נראה לומר דרש"י ז"ל לא מפרש לההיא דמנחות דאין מועלין באפרה משום דרשא דהוא חטאת ואין אפרה חטאת כמ"ש, ובאמת בירושלמי שקלים (פ"ז ה"ג) לא גרסינן בברייתא היא בה מועלין באפרה אין מועלין כמו ששנויה בבבלי אלא גרסינן חטאת מלמד שמועלין בה בה מועלין ואין מועלין באפרה, ובקה"ע הגיה היא בה מועלין כו' וכונתו משום דהכי גרסינן בבבלי, אבל אפ"ל דלפני רש"י ז"ל גם בש"ם דילן לא היתה הגירסא היא בה מועלין כו', ובאמת אפרה נמי יש לו דין חטאת, והא דאין מועלין בו י"ל דמשום טעמא אחרינא הוא דכיון שנשרפה כבר נעשית מצותה. ואף שהתוס' שם וד"ה ואין מועלין) כתבו דהוי כלא נעשית מצותה, אפשר דרש"י ס"ל דמעשה הפרה ועבודותיה נגמרו עם שריפתה, ואסיפת האפר ונתינת מים חיים רק מדיני הזאה הן ולאו מעבודות הפרה. זכר לדבר שכל מעשי הפרה צריכין כהן בבגדיו עד שתעשה אפר ומשנעשית אפר לא בעיא כהן כדתנן במס' פרה (פ"ד מ"ד), ויעוי' במעילה (דף ט' ע"א) ור' יוחנן אמר כיון דכתיב ולבש הכהן מדו בד וגו' כיון דצריך לבגדי כהונה בקדושתיה