דבר אברהם - א נה

שאינה כעין עבודה דפנים היתה צריכה ליפסל הוצרך לטעמא דק"ו מטבו"י

עכ"פ מבואר דחטאת קרייה רחמנא ליתן לה תורת חטאת שבפנים ולא רק כחטאת בחוץ ונסתרו דברינו והדק"ל אמאי נפסל בה זר רק מאלעזר וחוקה ולא מדחטאת קרייה רחמנא אע"פ שזר כשר בחוץ. ובדוחק י"ל דדוקא לבתר דכתיב כהן לעיכובא מאלעזר וחוקה וחזינן שהוציאתה תורה מכלל דיני חוץ אמרינן דחטאת היא כדיני חטאת שבפנים הא אל"ה הו"א דאמנם כחטאת היא אבל כחטאת שמעשיה בחוץ ונתקיימו דברינו. אבל המחוור הוא דכיון דאין חטאת בבמה ולא משכחת לה חטאת אלא בפנים ממילא כיון דקרייה רחמנא חטאת ידעינן כבר דכחטאת שבפנים היא אע"פ שמעשיה בחוץ

[ה] ע"כ נ"ל לתרץ בדרך אחרת ויתיישבו בזה גם דברי רש"י ז"ל ביבמות שכתב לענין אונן שני טעמים דקבה"ב היא וק"ו מטבו"י. דהנה כבר כתבנו למעלה ואות א') דממנחות (דף נ"א ע"ב) דתניא חטאת היא מלמד שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין נראה דהדרשה היא דהיא חטאת ואין אפרה חטאת, אולם ברש"י יומא (דף מ"ג ע"א) לא משמע הכי, דאמרינן התם ואסף איש טהור את אפר הפרה כו' טהור להכשיר את האשה ופירש"י דאי למעוטי טמא פשיטא דחטאת קרייה רחמנא עכ"ל, הרי דס"ל דאחר שריפתה נקי הויא כחטאת ויש לתמוה עליו מסוגיא דמנחות הנ"ל

ולכאורה היה נ"ל ליישב דבריו, דתנינן בתוספתא פרה (ריש פ"ד) מובא בר"ש (פ"ד מ"ב) פרה אינה נפסלת בלינה ואם שחטה היום ושרפה למחר כשרה וכתב הר"ש פי' אינה נפסלת בלינה כדפרישית לעיל מדכתיב למשמרת כדדריש בספרי עכ"ל, והוא מספרי מובא בר"ש שם (מ"ב) חטאת היא מגיד שמועלין בה כו' יכול תהא נפסלת בלינה ת"ל למשמרת מגיד שמשתמרת ימים על ימים שנים על שנים. ולפי המבואר במנחות דהיא חטאת ואין אפרה חטאת קשה טובא היכי ילפינן מקרא דלמשמרת דשחטה היום ושרפה למחר כשרה והרי האי קרא לבתר דנעשית אפר הוא דכתוב ואז כבר אינה כחטאת ולא שייך כלל פסול לינה על האפר ומנלן למילף מזה לשחטה היום ושרפה למחר דעדיין קרויה חטאת ושייך בה פסול לינה. וכן קשה גם על הספרי, דאי אתי למילף מלמשמרת שלא תהא לינה פוסלת בה גם קודם שנעשית אפר כהתוספתא יקשה כנ"ל, ואי לא מיירי אלא מלאחר שנעשית אפר מאי קאמר יכול תהא נפסלת בלינה מהיכי תיתי לן למימר הכי הרי לאו חטאת היא עכשיו ולא שייך בה עוד פסול לינה כלל. ודוחק לומר דלמד שחטה היום ושרפה למחר באם אינו ענין לאחר שריפה דלא איצטריך קרא תנהו ענין לקודם שריפה, דכל כי האי הו"ל לתנא לפרושי מילתיה. וכדמות ראיה לדבר מתוס' יומא (דף מ"ג ע"ב ד"ה לימד) שהקשו היכי ילפינן דטבול יום כשר בפרה מדכתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא לימד על טבו"י שכשר בפרה דמה להזאה שכשרה בזר תאמר בשאר עבודות פרה שהן פסולות בזר ודחקו ליישב, ואמאי לא תירצו קושיא זו בירך חברתה דלעיל מינה הקשו ל"ל קרא להכשיר הזאת טבו"י מהיכא תיתי לפוסלו הא הזאה לאו עבודה היא כיון דזר כשר, ואמאי לא תירצנו חדא בחברתה דלעולם להזאה לא אצטריך קרא ואם אינו ענין להזאה תנהו ענין לשאר עבודות, אלא ודאי שנראה להם לדוחק דכל כי האי הו"ל לפרושי לדרשא אם אינו ענין כו' כבכל דיכתי, וה"נ בדידן דכוותה. ועוד דקרא דלמשמרת לאו יתורא הוא דדרשינן ליה התם ביומא להיסח הדעת וממשמעותי' בלחוד הוא דילפינן דאין לינה פוסלת וא"כ לא שייך למידרשי' באם אינו ענין כו'

לכן היה נ"ל לומר דדבר זה אם אפרה עדיין קרוי חטאת או לא פלוגתא דתנאי היא, וההיא דספרי ותוספתא דגמרי הכשר לינה בשריפתה מקרא דלמשמרת פליגא אברייתא דמנחות דהיא חטאת ואין אפרה חטאת וס"ל דאפר נמי עדיין חטאת הוא וכן יש בו גם מעילה מה"ת. ובאמת ברישא דספרי דמכשיר לינה מלמשמרת קתני חטאת היא מגיד שמועלין בה ולא מסיים כברייתא דמנחות שאין מועלין באפרה. [כ"ה הגירסא בספרי אך בילקוט (פ' חקת) מסיים בה כברייתא דמנחות היא בה מועלין באפרה אין מועלין, וכן הגיה בספרי הגאון מלבי"ם ז"ל. אבל חפשתי בכל ספרי הספרי המדוייקים שנדפסו מכ"י בזמננו ולא מצאתי אלא כגירסתנו. והלכך נ"ל עיקר דברייתא דמנחות לאו היינו דספרי היא אלא ברייתא אחריתא היא, ובספרי לא מיירי כלל מאפרה]. והא דאין מועלין הוא רק מתנאי ב"ד כדתנן בשקלים (פ"ז משנה ו' והא דפריך הש"ס במנחות על מתניתין ועל פרה שלא יהו מועלין באפרה דאורייתא היא ולא משני דאתיא מתני' כההוא תנא דספרי דלית ליה היא חטאת ואין אפרה חטאת ומה"ת מועלין גם באפר, הוא משום דתקנות ב"ד היתה ולא שייך לומר דתנא דברייתא דמנחות דסבר היא חטאת ואין אפרה חטאת יפלוג על מעשה שהיה ויאמר שלא היתה תקנת ב"ד ופריך לדידי' למה הוצרכו לתנאי ב"ד. אבל לתנא דספרי אה"נ דאין קושיא כלל דאפר נמי עדיין חטאת הוא ומועלין בו מה"ת. והשתא אשה"ט דברי רש"י ז"ל ביומא דלא אצטריך טהור באספת האפר דמחטאת ילפינן לה אליבא דתנא דלינה דקיי"ל כוותי'. ובזה תתיישב לי עוד קושיא אחריתא על רש"י ז"ל במ"ש דטהור לא אצטריך דחטאת קרייה רחמנא והרי בספרי (פ' חקת) תנינן ר' ישמעאל אומר טהור למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין אם המזה טהור האוסף לא יהיה טהור ואמאי הוצרך לזה נילף מדחטאת קרייה רחמנא, ולפמ"ש י"ל דר"י ס"ל כתנא דברייתא דמנחות דאפר לא הוי חטאת. והא דלא הביא רש"י דרשא דר"י משום דעדיפא ליה להביא טעמא דחטאת קרייה רחמנא השגור בש"ס

ובזה יתיישב נמי מאי דתמיה לי ברמב"ם (פ"ב מהלכות מעילה הלכה ה') וכן פרה אדומה מועלין בה משהוקדשה עד שתעשה אפר אע"פ שהיא כקדשי בה"ב הרי נאמר בה חטאת היא. ותנאי ב"ד הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה עכ"ל. ותמיה לי במאי דמסיק דתנאי ב"ד הוא שלא ימעול אדם באפר הפרה. דהנה מקור הדברים הוא במתניתין דשקלים אר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד כו' ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה, ובסוגיין דמנחות אמרינן ועל פרה שלא יהו מועלין באפרה דאורייתא היא דתניא חטאת היא מלמד שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין אמר רב אשי שתי תקנות הואי דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מינה למכתן גזרו ביה מעילה כיון דחזו דקא פרשו מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא, וכ"ה בירושלמי שקלים שם ופירשה גם הרמב"ם כן בפירוש המשנה עיי"ש. הרי מבואר דהא דאין מעילה באפרה אינו מן התקנה אלא מעיקר הדין דלבתר דבאה תקנה שניה ועקרה לראשונה הרי אוקמוה אדאורייתא, ולמה כתב הרמב"ם שתנאי ב"ד הוא שלא ימעול אדם באפרה הכי הו"ל למימר ואין מועלין באפרה שנאמר היא. ונהי דבמתניתין שפיר תנינן שתנאי ב"ד הוא משום שהיתה ידועה כבר תקנה ראשונה שתיקנו שימעלו גם באפרה וע"ז העיד ר"ש שחזרו ב"ד להפקיע תקנה ראשונה, אבל הרמב"ם דעסיק לדינא ולא הביא כלל תקנה ראשונה לפי שחזרו ובטלוה ולא נפקא לן מינה ולא מידי לא היה לו צורך להזכיר גם תנאי ב"ד השני כיון דלבתר תנאי אוקמוה אדאורייתא ומאי דהוה הוה. ונפלא בעיני מה שלא העירו נו"כ כלל בזה. ודוחק לומר שתפס בלשון המשנה. ולפמ"ש דתנא דלינה פליג אברייתא דמנחות וס"ל דאפר נמי הוי כחטאת ומועלין ביה מה"ת ולדידיה אין אנו צריכין לומר דשתי תקנות הואי ומתני' דשקלים אתיא כפשוטה שלא היה אלא תנאי ב"ד אחד אשה"ט. שהרי הרמב"ם (פ"ד מהלכות פרה אדומה הי"ג) פסק כההיא תוספתא דאין לינה בפרה ולכן שפיר כתב שמתנאי ב"ד הוא שאין מועלין אבל מדין