דבר אברהם - א נד

שבחוץ לא שייך אלא בהני מילי דמעטינהו מקראי דלפני ה' ומזבח ה' ואהל מועד וכו' דלא נאמרו קראי להיתר לבמה בפרט אלא לכל שאינו לפני ה' ואהל מועד וכו' וה"נ כל עבודות שבחוץ נתמעטו מזה, אבל הכשר לילה בבמה לא מנינו דילפי לה מקרא דלא נאמר יום אלא במזבח אלא מדברי קבלה שמעינן דכשרה בבמה וי"ל שהיתר הוא בבמה בפרט ואין למדין מינה עבודות שבחוץ. [ועפי"ז יש מקום לומר דמ"ש רש"י ז"ל דקדשים שהוקדשו ליקרב בבמה גדולה כדיני במה גדולה נוהגין בהם אפילו כשנקרבין בבמה קטנה הוא רק לענין לילה ולא לשאר דיני במה כגון כיהון וכלי שרת וכוי, דכל אלו שנתמעטו מקראי שאינן נוהגין אלא במזבח ובאוהל מועד וכו' אין נוהגין בבמה קטנה אפילו כשמקריבין בה קדשי במה גדולה, דלאו בקדשים תליא מילתא אלא במה שאינו לפני ה' ואה"מ, ורק בלילה הדין כן משום דסבר האי מ"ד דין הכשר לילה נאמר מעיקרו רק על קדשי במה קטנה ולכן כשהוא מקריב בה קדשי במה גדולה פסולין בלילה. ועי' בס' קרן אורה מ"ש מפלוגתא דרמב"ח ור"מ וצ"ע]

אמנם קשה ממתני' דפרה (פ"ד מ"א) ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה, וכתב הרמב"ם בפיה"מ משום דחטאת קרייה רחמנא, ולדברינו קשה הא בחטאת גופה בעבודות שבחוץ נמי אין ריחוץ ידים ורגלים כמו בבמה וכדאמרינן בזבחים (דף קי"ט פ"ב) דכתיב ובקרבתם אל המזבח ירחצו ושלא במזבח אין ריחוץ ידים. ומצאתי בס' משנה אחרונה למשניות שהרגיש כבר בזה דמאי מהניא הא דחטאת קרייה רחמנא מה"ט, וכתב דטעמא הוא כמו בבגדי לבן בסמוך דילפי ג"ש חקת עולם דגבי פרה מחקת עולם דגבי יוה"כ ה"נ ילפי הכא דבקידוש ידים כתיב נמי חק עולם, אבל זה לא יספיק לן, חדא מאי נעני להרמב"ם והרע"ב שפירשו משום חטאת קרייה רחמנא, ועוד מאן ספין לחדש דרשא ואין אדם דן ג"ש מעצמו, וכיון דמחטאת קרייה רחמנא מצרכינן לה קידוש ידים ורגלים כבפנים ה"נ תיבעי כהן מה"ט. וכן קשה ארש"י זבחים (דף י"ז ע"ב) שרפה אונן ומחו"כ כשרה ופירש"י דקדשי בה"ב היא ואין אונן אסור בה, ואמאי לא יפסול אונן מחטאת היא כלא רחוץ ידים ורגלים. והתוס' שם כתבו דטעמא דכשרה משום דאתי אונן ומחו"כ בק"ו מטבול יום דכשר בפרה. ולחידודא דשמעתתא לא אמנע מלכתוב פרפרת חדא ליישב דברי רש"י ע"ד פלפולא ויתיישב עם זה גם מה דתמוה עוד, דביבמות (דף ע"ד ע"א) כתב רש"י ז"ל שני הטעמים דידי' ודתוס' וז"ל אונן מותר בפרה דקדשי בה"ב היא ולא קדשי מזבח ומצינו טבול יום מותר בה וכל שכן אונן עכ"ל וארכבה לה כאתרי ריכשי. דהנה אמרינן בזבחים (דף כ' ע"ב) איבעיא להו יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים כו' ת"ש פרה רחב"י אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ר' יוחנן אמר אפילו בחוץ ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס אמר ר"פ שאני פרה הואיל וכל מעשיה בחוץ לא פסלה בה יציאה אי הכי למה לי דמקדש כעין עבודה פנים (נ"א בעינן). ופירושה דאין הקידוש כשאר קידוש דחטאת ואפ"ה לא פסלה בפרה הואיל וכל מעשיה בחוץ, ופריך הואיל ואין הקידוש כשאר קידוש למה לי דמקדש (כמו שפירש"י בריש דף כ"א), ומשני משום דכעין עבודה בעינן וצריך קידוש ואע"פ שאינו דומה לשאר סגי בהכי דכעין מיהא הוי, והאי כעין עבודה בעינן מדאורייתא הוא כמו שמתבאר מהסוגיא וביותר מרמב"ם (פ"ד מהלכות פ"א הט"ו). ויש להסתפק אם רק הכא בקידוש ידים ורגלים סגי בכעין עבודה משום דאי אפשר לעשות קידוש כבחטאת ממש דע"כ הוא צריך לצאת לחוץ אבל בשאר דברים הצריכים בה כחטאת לא סגי בכעין עבודה אי דבאידך מילי נמי הוה סגי בכעין עבודה (אלו הוה משכחת בהו כעין עבודה). ונראה דממקומו הוא מוכרע. דהנה הסוגיא צריכה ביאור, מהו עניינו של כעין עבודה בעינן ומנא לן הא, והרי לא נאמר בהדיא בקרא שצריכה קידוש ידים ורגלים כי היכי דתימא דכיון דא"א לעשותו כשאר קידוש כדינו תסגי בהכי ורחמנא בכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה, אלא כל עיקרו של קידוש אנו באין להצריך משום חטאת קרייה רחמנא וחטאת בעלמא בעיא קידוש וכיון שאי אפשר לעשותו כדינו בחטאת כמ"ש רש"י לא ליבעי קידוש כלל, דע"כ אתה צ"ל שלא נכלל גם חיוב הקידוש בקרא דחטאת היא כיון דא"א לקיימו, ואמאי בעינן למיעבד קידוש כי האי שלא כדין קידוש דחטאת כי היכי דליהוי מיהא כעין עבודה האי כעין עבודה היכא כתיבא. וכן צריך ביאור מ"ט דר' יוחנן דכשר אף בכלי חרם הא קידוש דעלמא בעי כלי שרת ואם יציאה לא פסלה משום שכל מעשיה בחוץ וא"א כלי שרת מיהא אפשר. ולכן נראה דפסיקא להו לחז"ל דאף דכתיב חטאת היא אין עבודותיה עבודות ממש דהא קדשי בה"ב היא ולא שייך בה עבודות אלא רק כעין עבודות נינהו, ורחמנא רק קרייה חטאת אבל אינה חטאת, וכל הדברים הצריכים בה כחטאת הוא רק כי היכי דליהוי כעין עבודת חטאת, וכל אופיה של פרה הוא כעין חטאת ואופיין של עבודותיה כעין עבודת חטאת, וכשהיא נשחטת שלא לשמה וכשהיא נשרפת בבעל מום ושאר פסולין אין כאן לפנינו פסולים אלו מפורדים אלא כולן משום פסול אחד הן בה והיינו שלא היה כעין עבודה דחטאת. ובזה מבואר הכל יפה. דפריך הש"ס הא נפסל הקידוש ביציאה לחוץ ואין זה כקידוש דחטאת, ומשני דלא נפסל הקידוש דהואיל וכל מעשיה בחוץ הרי לא הצריכה בה תורה ענין הפנים כחטאת וכל ענין היציאה הוא לחוץ ממחיצות העבודה וזו אין לה מחיצות אלו לעבודתה. ופריך א"ה למה לי דמקדש כמ"ש כיון דא"א לקיימו כשאר קידוש בע"כ לא נכלל ענין הקידוש בחטאת היא, ומשני כעין עבודה בעינן וסגי בהכי להיות כעין עבודה וממילא נכלל בחטאת היא. ומה"ט סבר ר' יוחנן דכלי חרס נמי כשר דכיון דלא הצריכה בה תורה ענין הפנים כחטאת אין מעלה בכלי שרת דאין כ"ש מקדשין אלא בפנים. (ואפשר דבשחיטתה נמי לא בעי סכין דכ"ש). ורחב"י סבר דמקדשין בפנים בכ"ש דכל כמה דאפשר למיעבד טפי כעין עבודה עבדינן. ומבואר דלאו בקידוש לחוד כעין עבודה בעינן אלא כל עניני הפרה הם משום כעין עבודה כמ"ש. והנה דין האונן בבמה מבואר בזבחים (דף ט"ז ע"א) דפריך מה להצד השוה שבהן (בע"מ ואונן) שכן לא הותרו בבמה ורב סמא בריה דרבא מותיב ומאן לימא לן דאונן אסור ורב משרשיא אמר אתיא ק"ו מיושב שהותר בבמה ונראה דסבר נמי אונן אסור בבמה (ועיי' ברש"י שם). והא מילתא דפשיטא לי שאם אונן אסור בבמה גם כהן גדול אונן אסור דלא נאמר היתר לכהן גדול אלא במקדש כדכתיב ומן המקדש לא יצא הא בבמה אין היתר לכהן גדול יותר מלאחרים. (ואפילו למ"ד אונן כשר בבמה משכחת לה נ"מ מזה דכהן גדול בחוץ אינו מותר כבמקדש לענין קדשי במה גדולה שהקריבן בבמה קטנה אם נימא דלכל מילי דיני במה גדולה עלייהו, כמו שהזכרנו למעלה, דהשתא כהן גדול אונן נמי אסור בהו). וביומא (דף מ"ב ע"ב) אמרינן דפרה לדורות איכא דאמרי בכהן גדול ואיכא דאמרי בכהן הדיוט ופלוגתא דתנאי היא בתוספתא פרה (פ"ד). ומעתה נאמר שבא רש"י לפרש הברייתא דשרפה אונן כשרה אליבא דכו"ע. דאי אתיא כמ"ד לדורות בכהן גדול ושרפה אונן בכהן גדול מיירי הנה אף דכהן גדול בעבודה שבחוץ אין לו יתרון לענין אונן על אחרים מ"מ כשרה מטעמא דקבה"ב היא לחוד ולא בעינן לק"ו דטבול יום, דלמ"ד אונן מותר בבמה (ובכלל בחוץ כמש"ל) אין שאלה מצד הפרה עצמה שמעשיה בחוץ אלא מצד חטאת היא דהיינו דכעין עבודה בפנים בעינן. ולמ"ד אונן אסור בבמה תהא שאלה גם מצד הפרה עצמה בחוץ, וע"ז קאמר דמצד הפרה עצמה אין לפסול אונן דקדשי בה"ב היא ולאו קדשי מזבח כלל, ואי משום חטאת קרייה רחמנא ובחטאת אונן פסול הרי בעינן בה רק כפין עבודה שבפנים ובפנים הרי זו עבודה כשרה דהא בפנים כהן גדול עובד אונן, דאי אתה יכול להטיל חובת כעין עבודת פנים ע"פ חומר דין שבחוץ כמובן. ואי אתיא כמ"ד לדורות בכהן הדיוט ובכהן הדיוט מיירי ומשום חטאת קרייה רחמנא