דבר אברהם - א מג

כמתני'. ואל תתמה דפליג אמורא אמתני' כקושיית התוס' דכבר הזכרנו שהריטב"א כתב דפלוגתא דר"א ור"א היא אי בעינן קרא כדכתיב ובסנהדרין (מ"ה:) מבואר דפליגי בה תנאי ואתיא מתני' כמ"ד בעינן קרא כדכתיב ואיהו סבר כמ"ד לא בעינן. וכ"ת למ"ד מביאין ע"ע מעיר שאין בה ב"ד קרא דולקחו זקני העיר דיתורא הוא ובא ללמד שאם אין ב"ד בקרובה מודדין לרחוקה מאי עביד ליה, י"ל דאתי להיתה עיר הקרובה ירושלים שאינה מביאה ע"ע משום דלא נתחלקה לשבטים שמניחין אותה ומודדין לאחרת. וסרה קושיית המל"מ מהשמטת הרמב"ם לזה, דלפמ"ש אינה פלוגתא חדשה אלא בדינא דמתני' פליגי וכבר הביא הרמב"ם ז"ל מתני' להלכה ואשה"ט

אח"ז ראיתי בספר מנ"ח (מצוה תק"ל) שהעיר דמה שמניחין ירושלים ימודדין לאחרת צריך שתהא העיר גדולה כירושלים דאל"ה ת"ל דאינה מביאה דהא באם יש רחוקה ונפישי אין הקרובה מביאה מכש"כ כאן דהיא קרובה ונפישא. וזהו כמו שחשבנו לומר בראש דברינו, אבל לפי מאי דאסיקנא איו הדבר כן ולעולם אפילו קטנה מירושלים מביאה, דאין ראיה מרחוקה ונפישא דהתם איהי מיהא תביא משא"כ ירושלים דלא תביא כמ"ש דלעולם אין בירור הרוב מבטל ע"ע לגמרי כמו שאין בירור הקרוב מבטלה

[ח] עוד ראיתי שם שתמה על מש"כ הרמב"ם שאם היתה עיר הרחוקה מרובה באוכלוסין מהקרובה שהרחוקה מביאה ע"ע, דלדעתו אין קושיית ר' זירא ואפילו איכא דנפישא מינה אלא שלא תביא הקרובה אבל הרחוקה ודאי מיהא שלא תביא דקרובה אמר רחמנא. ולמה שכתבנו אנחנו דברי הרמב"ם ז"ל מוכרחין ומבוארין. דאחרי שאין הקרובה מביאה הרי היא נדונית כעיר שאין בה ב"ד וכירושלים וממילא הרחוקה דנפישא מביאה מקרא דולקחו זקני העיר מכל מקום. ואדרבא מכח זה אני תמה על מה שהביא המנ"ח שכ"כ התוס' רי"ד לב"ב שאין הרחוקה מביאה אע"ג דנפישא אלא דבכה"ג אין הקרובה מביאה ג"כ, אמאי לא תיהוי כעיר שאין בה ב"ד דמודדין לאחרת כמ"ש. (ואין הס' תח"י לעיין בו). ולחומר הנושא צ"ל להתורי"ד דהא דמודדין לעיר שיש בה ב"ד היינו דוקא היכא דהיא נמי קרובה כאותה שאין בה ב"ד דהיינו שנמצא ההרוג מכוון בין שתי עיירות אחת שיש בה ב"ד ואחת שאין בה ב"ד, והא דמשמע בברייתא שאם היו ב"ד באותה עיר לא היו מודדין לזו האחרת שיש בה ב"ד ואי בשתיהן קרובות אמאי לא, צ"ל לדידיה דברייתא אתיא כהאי תנא דס"ל אפשר לצמצם וקרובה ולא קרובות כמש"ל אות ב', והלכך אלו היו ב"ד גם בשניה לא היו מודדין לשום אחת מהן ואתי קרא יתירא לגלויי דמ"מ כשאין ב"ד באחת מודדין לאחרת, משום דעד כאן לא מיקרו קרובות אלא כששתיהן ישנן בדין ע"ע ואלו אמרת דמודדין היו שתיהן צריכות להביא אבל כשאחת מהן אינה בדין ע"ע לפי שאין בה ב"ד או משום חסרון אחר הויא לענין ע"ע כמי שאינה ויש כאן רק אחת קרובה ולא קרובות נינהו ולהכי מודדין לזו שיש בה ב"ד. ודחוק הוא מאד ולעיל הראינו סתירתו. ואולי י"ל להתורי"ד דיש לחלק בין אין בה ב"ד לדהכא, דשאני אין בה ב"ד שהיה כאן דין ע"ע שהרי יש כאן קרובה שהיה חל עליה חיוב זה אלא שאינה יכולה לקיימו לפי שאין בה ב"ד, בהא הוא דגלי קרא דאותו חיוב נזקף על הסמוכה לה שיש בה ב"ד, אבל בגוונא דאיכא נפישא מקרובה שלא חל מעולם שום חיוב ע"ע לא על הקרובה ולא על זו דנפישא אין החיוב נזקף על הרחוקה כיון שאין חיוב בעולם כלל. וגם זה אינו מרווח וצ"ע

[ט] נתבאר מזה דלדעת התוס' רי"ד בנ"ד אפשר שאין על הרחוקה חיוב ע"ע כלל אפילו בשוות. ואולם בתוס' ב"ב שם (ד"ה דליכא) מבואר דבאין בה ב"ד הרחוקה מביאה וזהו כדעת הרמב"ם אלא שבדבריו מפורש יותר דאפילו כשיש בה ב"ד אלא דרחוקה נפישא ג"כ החיוב על הרחוקה, וכדבריו כתב הסמ"ג (עשין ע"ח) והמאירי לסוטה בפירושו למשנה שם. וכן במה שלא הביא הא דיושבת בין ההרים לא הביאו ג"כ הסמ"ג וכן משמע להדיא במאירי סוטה שם (דף מ"ד ע"ב ד"ה נמצא אותו חלל) ואליבייהו קם דינא כדמסקינן דרחוקה מביאה אעפ"י שקרובה נפישא מינה וכמו שנתבאר

[י] ואחר שנסדרו הדברים בהוצאה הראשונה שלח אלי שארי ידידי הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל ראבינאוויץ נ"י מלעכאוויץ [ועתה הגאבד"ק שצוצין] את ספרו היקר אפיקי ים ומצאתי בו בסי' כ"ו שהתעורר כבר לחקור דלא משכח לי' לדינא דע"ע לקרובה אלא ביושבת בין ההרים רק עם עוד עיר אחת כמותה שרחוקה יותר ממנה, דאל"כ יקשה דניזול בתר רוב עיירות, והביא לדברי הר"י מיגש שהזכרנו לעיל אות ו'. אמנם הקשה ע"ז קושיא חמורה דנראה מסברא דרוב ערים לא הוי רוב כלל, דבלא הקורבא הוי ספק השקול על כל אחת מהעיירות מאיזו מהן בא הרוצח, דודאי לא בא אלא מאחת רק לא ידעינן איזו היא והרוב אינו מסייע לא לזו ולא לזו. דנגד כל אחת מהן איכא נ' עיירות וכל אחת הויא בכלל הרוב, וממילא הוי ספק השקול על כל אחת והרוב אינו מסייע ואינו מתנגד לא לזו ולא לזו, וא"כ עלינו להכריע את הספק מצד הקורבא שמסייעה לאחת מהן ואין הרוב מתנגד לזה כלל דעיר הקרובה נמי בכלל הרוב היא. דהיאך נימא בזה שהרוב מכריע שלא בא מהקרובה אלא מתשע ערים האחרות והרי לא בא אלא מאחת מהן ולא מכולן יחד א"כ נגד כל אחת איכא רובא, וממילא נמצא שאין הרוב מתנגד להן. וא"כ קשה טובא מאי פריך ר' זירא לחול בתר רובא דעלמא הרי אין הרוב מסייע לשום עיר וממילא אינו מתנגד גם להקרובה. אח"ז הביא שהתוס' רי"ד לב"ב מפרש לה דלא כהר"י מיג"ש אלא בדאיכא עמה בין ההרים עוד עיירות שוות לה והקשה דליהוי כט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבילה שבנמצא הלך אחר הרוב ומתרץ לה כנ"ל ומחלק מתשע חנויות ע"ש. עכת"ד ידידי הרה"ג הנ"ל

והנה קושיא זו לא תפול ביחוד על דברינו, דבלא"ה נמי תיקשי על הא דפריך ר"ז וניזול בתר רובא דעלמא וקרובה לא תביא ואמאי הרי אין הרוב סותר דהרובה נמי בכלל רובא דעלמא היא כנ"ל. מיהו בהא איכא לשנויי דמאי דפריך וניזול בתר רובא דעלמא אין פירושו דניזול בתר רוב העיירות דעלמא שהן רובא ביחד אלא דניזול בתר עיר הגדולה בעלמא דנפישא מהקרובה והויא רובא, שהרי כמו"כ קאמר הש"ס בתר הכי גבי נמצא בין שני שובכות ולחול בתר רובא דעלמא ופירשו התם הראשונים ז"ל דר"ל דניזול בתר שובך אחד דעלמא דנפיש מינייהו, עיי' בשמ"ק, ורוב זה מתנגד כבר להקורבא כמובן, ובאמת כן פירש לה התורי"ד בדבריו הנ"ל גם הכא דר"ז פריך מעיר אחת גדולה בעלמא שהיא תביא עגלה ערופה, אבל לדברינו שאמרנו דרוב עיירות קטנות יהו כרובא נגד הקרובה שלא תביא ע"ע ושכן משמע גם מהר"י מיגש יקשה כנ"ל

אולם לפי דברינו לעיל במהות הבירור של קרוב אתי שפיר דענין הבירור של קרוב מעין רובא הוא דמסתמא רוב העוברים ממקום הקרוב הם ורובא עדיף מיניה משום דהוי רוב גם כנגדו כמש"ל באות ו', ולפי"ז מיושב היטב דבאיכא עיירות קטנות שבין כולן יחד הוויין רובא נגד הקרובה לא היתה קרובה צריכה להביא עגלה ערופה, דאע"ג דאין רוב כזה יכול להכריע שאין הרוצח מן הקרובה כקושיא הנ"ל דקרובה נמי בכלל הרוב היא ואינו סותרה דבע"כ לא בא אלא מעיר אחת, מ"מ סברא זו מהניא רק שלא יוכל הרוב לברר ולהכריע שההורג אינו מן הקרובה אלא נשאר בספק אבל הא מיהא ודאי דלהיפוך נמי אי אפשר כבר לומר שהקורבא תברר שההורג בא ממנה ולא מרוב העיירות, דמעלה זו של קרובה בודאי כבר נפלה בשביל הרוב ואין לדון בזה משום בירור הקרוב. דהיאך תאמר שהקורבא מוכיחה דרוב העוברים ושבים מן הקרובה הם ולא מרוב העיירות והרי אדרבא רוב העוברים צריכין להיות מרוב העיירות