דבר אברהם - א מב

רובא דעלמא קשה טובא דא"כ שום עיר שבעולם ואפילו גדולה שבגדולות לא תביא ע"ע דלעולם איכא רובא דעלמא כנגדה שכל העיירות הקטנות ביחד יהו תמיד רובא נגדה. [ובזה נסתרו דברי הכ"מ שהבאנו לעיל שכ' דאי הוה אזלינן בתר רובא דעלמא לעולם היו מודדין לעיר הגדולה שבעולם, ח"א דכל שאר העיירות הוו רובא נגדה]. וצ"ל דלפי"ז באמת אי אפשר לשום עיר שבעולם להביא ע"ע, ור' זירא לא פריך דזו דנפישא תביא אלא דקרובה נמי לא תביא ומדאמר רחמנא דקרובה תביא ש"מ דלא כר"ח אלא דרוב וקרוב קרוב עדיף. אבל א"כ שוב יקשה כיון דשום עיר שבעולם לא תביא ע"ע ותיבטל לגמרי הרי הוו כל העיירות לענין זה כעיר שאין בה ב"ד כלומר שאינן יכולות להביא ע"ע כעיר שאין בה ב"ד והוו לענין זה כמאן דליתנייהו כמש"ל וממילא צריכה הקרובה להביא, דכשם כשאין קרובה יכולה להביא ויתבטל לגמרי דין ע"ע גלי קרא דלא אזלינן בתר הוכחה דקורבא ורואין אותה כמאן דליתא והרחוקה ממנה מביאה ה"נ בהוכחה דרובא דעלמא כיון דכולן אינן יכולות להביא ליהוו כמאן דליתנייהו והקרובה תביא. וכ"ת דא"כ מאי אולמא דקרובה להביא יותר משאר עיירות, ז"א דכל עיירות שבעולם איכא רובא וקורבא כנגדן וזו הקרובה רק רובא בלחוד מנגדת לה וקורבא מסייעתה והלכך ראוי שתביא. ואין לומר דהא דגלי קרא דולקחו זקני העיר דהיכא דיתבטל דין ע"ע אזלינן בתר אחריתא הוא רק באין בה ב"ד בקרובה אבל אם יש בה ב"ד אלא שאינה מביאה מטעם אחר לא מבטלינן הוכחת הקורבא ואפילו אם יתבטל עי"ז לגמרי דין ע"ע, והלכך בכל עיירות דעלמא שאינן יכולות להביא מטעם אחר לא שייך למידן הכי, דז"א שהרי בנמצא סמוך לירושלים שאינה מביאה ע"ע לפי שלא נתחלקה לשבטים נמי מודדין לאחרת כמ"ש לעיל (אות א') בשם הראשונים וכן מפורש בתוספתא רפ"ט דסוטה. ובודאי הוא משום דבקרא לא כתיבא ב"ד כלל אלא ולקחו זקני העיר מכל מקום וזה כולל הכל שבכל אופן יקיימו ולקחו, וא"כ ה"נ דכוותה. ומאי פריך ר' זירא. אמנם לפימ"ש לעיל אתי שפיר. דממאי דגלי קרא דהיכא שיתבטל דין ע"ע לא אזלינן בתר הוכחה דקרוב אין ראיה דה"נ לא אזלינן בכה"ג בתר הוכחה דרוב, דהא רוב עדיף מקרוב וליכא למילף מיניה. וכיון דליכא ע"ז גילויא דקרא הדרינן לסברא דכיון דרובא מוכיח שאין ההורג מן הקרובה אמאי תביא ע"ע, ושפיר פריך ר' זירא דלא יביאו ע"ע כלל כה"ג, ומדמביאין ש"מ דרובא לא עדיף מקרוב ודלא כר"ח. ואולם עכשיו לישוב דברי הרמב"ם ז"ל נוסיף לומר דלא כדברינו הנ"ל אלא דהרמב"ם ס"ל דאע"ג דרובא עדיף מקרוב מ"מ בגילויא דקרא זה אין לחלק בין קרוב לרוב לטעם שיבואר. דהנה במה שכתבנו דבליכא ב"ד בקרובה גלי קרא דולקחו זקני העיר דלא אזלינן בתרה צריך תוספת ביאורו אמאי לא נלמוד מזה דאין ענין הקורבא מטעם הוכחה שההורג בא משם דאל"כ אמאי רחוקה מביאה והלא מתוך הקורבא נראה שאין ההורג ממנה, כמו שהקשו התוס'. ונראה לומר דענין הבירור דקרוב הוא שע"פ הרוב העוברים ושבים מצויים ממקום הקרוב ותולין בו אבל מיעוטא מיהא שבאים מן הרחוקה בודאי נמי איכא, שהרי אפילו רובא דהוי בירור עדיף מקרוב נמי אית ליה מיעוט היוצא מכללו וכש"כ קרוב דגרע מיניה. והלכך אמרינן דגלי קרא דולקחו זקני העיר מכל מקום דעד כאן לא אזלינן הכא בתר הוכחה דקורבא אלא אם לא יתבטל בשבילה דין ע"ע, אבל באופן שיתבטל דין ע"ע אי ניזול בתר קורבא לא אזלינן בתרה אלא חיישינן גם למיעוט הבאים ממקום רחוק ורחוקה מביאה כיון דעכ"פ ע"פ המיעוט מיהא אפשר שההורג בא ממנה ורואין לקרובה כמאן דליתא כמ"ש. ומעתה נראה דקרוב אינו מין בירור אחר פונה מבירור הרוב אלא דקרוב נמי באמת מענין רוב הוא. דהיינו שע"פ הרוב העוברים והשבים מצויים ממקום הקרוב. והא דאמרינן רוב וקרוב רובא עדיף אין פירושו דרוב וקרוב שני מיני בירורים שונים הם בעיקרם וקרוב לאו מעין רוב הוא, אלא דזהו רק ביתוסם זל"ז, ר"ל כשיפגשו יחד שני הבירורים רוב וקרוב ויתנגדו זל"ז אז רובא עדיף, ולאו משום דהוי בירור ממין אחר דעדיף ממין הבירור דקרוב ביסודו אלא משום דמיעוט המתנגד לרוב בציר ממיעוטו של קרוב המתנגד לו דרך משל כאלו היה מיעוטו של רוב במובן ושיעור ההתנגדות להבירור כ' למאה ומיעוטו של קרוב במובן זה ל', ונמצא שהרוב גדול ומרובה במובן שיעורו יותר מן הקרוב והוי רובא גם נגדו והקרוב כמועט נגדו ובודאי אזלינן בתריה דרובא ולא בתר קרוב דהיינו דינא דרובא ממש. אבל כשאנו דנים על הרוב ועל הקרוב בפני עצמם אין נ"מ ביניהם לפי שהקרוב נמי הוי מענין רוב במובנו והרוב נמי מיעוט המנגדו אית ליה. והלכך כיון דגלי קרא דולקחו דלא ניזול בתר בירור דקורבא היכא שיתבטל עי"ז דין ע"ע ועיר הרחוקה ממנה שיש בה ב"ד תביא ע"ע בשביל מיעוט האפשרי שההורג בא ממנה וכי היכי דתיהוי כפרה) הוא הדין והוא הטעם גם בבירור הרוב הבא לבטל הבאת ע"ע לגמרי דלא ניזול בתריה, דאע"ג דלפי הרוב אין ההורג בא מאותה העיר שיש בה ב"ד מ"מ תביא ע"ע בשביל המיעוט האפשרי שהוא בא ממנה ואין לחלק כלל בין מיעוטא דקרוב דמצוי יותר ובין מיעוטא דרוב שאינו מצוי כ"כ דמ"מ תרווייהו מיהא מיעוטי נינהו

והשתא הכי הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך ר' זירא מרובא דעלמא הרי לפי"ז שום עיר שבעולם לא תביא ע"ע והוו כולן כמי שאין בהן ב"ד דלא אזלינן כה"ג גם בתר רובא וממילא תביא הקרובה, וצ"ל דר' זירא פריך רק מעיקר דינא דט"ע אי לאו גילויא דקרא דולקחו זקני העיר מכל מקום. דלאו ממשמעותו דקרא דרשינן לה אלא משום דיתורא הוא כמ"ש רש"י בסוטה, ומשמע ודאי דבלאו גילויא דהאי קרא נמי משכחת ליה לעיקר דינא דע"ע אלא דלא הוה ידעינו שמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין לאחרת שיש בה ב"ד, ואי אמרת רובא עדיף לא משכחת לי' לעולם לדין ע"ע דניזול תמיד בתר רובא דעלמא ולא תביא לא קרובה ולא אחרת, ותו דקרא דולקחו דיתורא הוא למ"ל הרי מגופה דע"ע מוכח הכי דאל"כ לא משכחת לה לע"ע לעולם. וע"ז משני הש"ס דאי לאו יתורא דקרא דולקחו הוה מוקמינן לדין ע"ע ביושבת בין ההרים דליכא רובא דעלמא כנגדה, אבל בדאיכא רובא דעלמא כנגדה באמת אין קרובה מביאה ולא שום עיר שבעולם. ונמצא דעד כאן לא בעינן לתירוצא דיושבת בין ההרים אלא אי לאו קרא דולקחו אבל לבתר דגלי קרא דכשאין קרובה יכולה להביא מביאה רחוקה ולא אזלינן בזה בתר קורבא תו לא איכפת לן אף אם אינה יושבת בין ההרים ואיכא רובא דעלמא נגדה דמ"מ כיון דאין שום עיר דעלמא מביאה ע"ע ממילא קרובה מביאה, משא"כ בדאיכא אחת דנפישא מינה שפיר לא אזלינן בתר קורבא אלא בתר רובא שהרי לא יתבטל עי"ז דין ע"ע שהגדולה תביא, ולכן הביא הרמב"ם רק תירוצא דליכא דנפישא מינה ולא דיושבת בין ההרים. והוא דבר נחמד בעז"ה

[ז] ועפי"ז נתברר דזו שיש בה ב"ד מביאה ע"ע אע"כ שהקרובה שאין בה ב"ד גדולה ממנה. והשתא ההיא דמכות (דף י') א"א לפרש כמש"ל (אות ג') שהרי אפילו אם כל העיירות הקרובות שאין בהן ב"ד הוו רובא נגד זו שיש בה ב"ד מ"מ מביאין ממנה כנ"ל, וע"כ צ"ל דמיירי שאין ב"ד בכל א"י. ולפי שהמל"מ נשאר בתימא למה השמיט הרמב"ם ז"ל פלוגתא זו, לכן ליישב שניהם כאחד יותר נכון לומר דלא ניחא ליה להרמב"ם לפרש פלוגתא דר"א ור"א כשאין ב"ד בכל א"י דדבר שאי אפשר הוא [כשיש ב"ד הגדול בירושלים], אלא ס"ל דפליגי בעיקר דינא דמתני' דאין מודדין לעיר שאין בה ב"ד אי דהלכתא היא או לא, דח"א אין מודדין כמתני' דזקני העיר לעיכובא וח"א זקני העיר למצוה דאי איכא זקנים יתעסקו הם אבל אי ליכא זקנים לא מעכבא ודלא