דבר אברהם - א לט

מיירי כגון שאין שם ברד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו עכ"ל. ולא זכיתי להבין כוונתם במש"כ דהכא מיירי כשאין בכל העיירות הסמוכות ב"ד, מה בכך שאין בעיירות הסמוכות כיון שמניחין אותן ומודדין לרחוקות הרי בע"כ יפגוש בעיר שיש בה ב"ד ואפילו רחוקה שברחוקות, שהרי אין שיעור לדבר וכל כמה שלא ימצא ב"ד ימדוד הלאה. ודוחק לומר דמיירי שאין ב"ד בכל א"י דמ"ע היא למנות שופטים, ותו דלפי"ז לא הוה להו למימר שאין ב"ד בעיירות הסמוכות אלא שאין ב"ד כלל והני סמוכות מאי עבידתייהו. אח"ז מצאתי שכבר עמד בזה בספר באר שבע לסוטה (דף מ"ד ע"ב). ואין לומר דבאמת מהאי טעמא גופי' דחיקא להו להתוס' לומר שאין ב"ד בכל א"י והלכך אוקמי לה שאין ב"ד בעיירות הסמוכות ואפ"ה אין מודדין לרחוקות שיש בהן ב"ד דמיירי ביושבות בין ההרים שאין באין מעיירות רחוקות לשם, כדמשני הש"ס בב"ב, ועד כאן לא אמרינן דמודדין לעיר שיש בה ב"ד ואפילו רחוקה אלא כשאפשר מיהא שההורג בא משם דאע"ג דקורבא מוכיחה דמסתמא מהקרובה שאין בה ב"ד הוא בא מ"מ מיעוטא מיהא איכא דאזלי נמי מן הרחוקה ואפשר מיהא שההורג בא משם. אבל ביושבות בין ההרים שאין באין לשם מן הרחוקות כלל לא, דז"א דאף ביושבת בין ההרים דבר פשוט הוא שיש שבאין לשם מן הרחוקות אלא שמעט הם ולכן הוו קרובים רובא לגבייהו, וכיון שבאין לשם קצת שפיר חייבין להביא ע"ע גם אלו שמחוץ להרים כמו רחוקה לגבי קרובה

ולכאורה היה נראה דכוונתם היא דלהאי מ"ד לעולם אין מבטלין דין דקרובה ואין מודדין לרחוקה בשביל חסרון ב"ד, ולדידיה מיירי מתני' דוקא בדאיכא עיירות טובא קרובות כחדא דהיינו שנמצא ההרוג מכוון ביניהן, ולכן מודדין מעיר שיש בם ב"ד כיון דאפשר לאוקמי קרא דמקיימי ביה והיה העור הקרובה ומקיימי ביה נמי זקני העיר, אבל כשאין ב"ד בקרובות ממש אין הולכין לעולם בתר רחוקה דלא מקיימא קרא והיה העיר הקרובה. אבל הא נמי לא סליק שפיר. שהרי רבנן דר"א ס"ל דאי אפשר לצמצם כמבואר בבכורות (דף י"ח ע"א) וא"כ אפשר דאותה העיר שאין בה ב"ד היא הקרובה יותר ואם מביאין מעיר שיש בה ב"ד הרי מביאין באמת מן הרחוקה ולא מקיימא קרא דוהיה העיר הקרובה, אע"כ דבכה"ג שאין בה ב"ד לא קפדינן אוהיה העיר הקרובה לפי שאינה נכנסת כלל בענין המדידה והויא ההיא אחריתא שיש בה ב"ד העיר הקרובה חוץ ממנה, דהיינו הקרובה יותר משאר עיירות שיש בהן ב"ד. וליכא למימר דדוקא בכה"ג בספקא דא"א לצמצם הוא דגלי קרא דלא חיישינן לספק רחוקה כיון דאפשר מיהא שהיא קרובה אבל בודאי רחוקה לא, דז"א דלא אתי קרא לספיקא כפין דאמרינן בחולין (דף כ"ב ע"ב), ואפילו לפימ"ש כתוס' שם דבספק שאינו שוה תמיד אתי קרא למעוטי ולרבויי מ"מ הרי כתבו מהא דרב חסדא בבכורות (דף מ"ב) דהיכא דאפשר לאוקמי קרא בודאי אף בכה"ג לא מיקמינן אספיקא וה"נ וכוותה נוקמי' אודאי רחוקה. ויש לדחות אבל אין להאריך בזה, דבר מן דין הרי בברייתא בסוטה שם תני להדיא שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לאחרת, ומשמע דסמוך רק לעיר שאין בה ב"ד ואלו ה בה ב"ד לא היו מודדין לאותה אחרת ואי דהך אחרת נמי מכוונת הרי היו מודדין לה בכל גווני. דהא נמצא מכוון בין שתי עיירות מודדין לשתיהן ושתיהן מביאות עגלה אחת או שתים ובפלוגתא דר"א וחכמים. ודוחק לומר דסבר האי תנא דברייתא כהני תנאי בבכורות י"ח דאם נמצא מכוון בין שתי עיירות לא היו עורפין כלל דקרובה ולא קרובות אלא דמשום שאין בה ב"ד מניחין אותה וממילא מודדין לאחרת דהשתא אין כאן קרובות אלא קרובה, או דסבר כחכמים דשתיהן מביאות עגלה אחת ובאין בה ב"ד מניחין אותה ממדידה ומהשתתפות בעגלה ומודדין לאחרת לחודא, דכ"ז אין הלשון סובלו, ואין להאריך בזה ועוד דרק בסיפא דמתניתין תנינן נמצא מכוון בין שתי עיירות ומשמע ודאי דעד עכשיו ברישא לאו בנמצא מכוון קא עסקינן. הרי מבואר דאפילו כשהיתה האחרת רחוקה מזו שאין בה ב"ד נמי מודדין אליה ודו"ק

[ג] ולפי הנ"ל הסוגיא מבוארת היטב ברווחא. ואולי יש לצמצם זה גם בדברי התוס'. דהא דגלי קרא דמודדין לרחוקה שיש בה ב"ד אע"ג דקורבא מוכיחה שאין ההורג ממנה הוא רק בבירור הקל אבל ברובא שהוא בירור עדיף לא, והלכך הא דאמרינן בסוטה שמודדין לעיר שיש בה ב"ד שפיר מיירי אפילו ברחוקה אבל דוקא באופן אם אותה הקרובה שאין בה ב"ד לא נפישא מזו שיש בה ב"ד דבהכי הוא דאיירי קרא דע"ע בשוות כמ"ש וא"כ איכא נגדה כלומר נגד הרחוקה שיש בה ב"ד רק הוכחת הקורבא דבהא גלי קרא, אבל אם חוץ ממנה איכא עיירות טובא שאין בהן ב"ד והן קרובות ממנה אע"ג דכל אחת ואחת מהן בפ"ע לא נפישא מזו שיש בה ב"ד מ"מ אין מודדין אליה לפי שאותן עיירות הקרובות בין כולן יחד הן רובא נגד העיר הרחוקה שיש בה ב"ד וא"כ הרוב מוכיח שאין ההורג ממנה ולמה תביא ע"ע כנ"ל. ובכה"ג דלא היו מביאין ע"ע כלל, הרחוקה לפי שהקרובות נפישין מינה והקרובות לפי שאין בהן ב"ד ולא מקיימי לקרא דע"ע כלל בהא הוא דאיפלגו ר"א ור"א דחד אמר אינה מביאה ע"ע ובטלה לגמרי וחד אמר מביאין מעיר שאין בה ב"ד וזקני העיר למצוה היכא דאפשר לקיומי בכה"ג שכתבנו. ואולי יש לכוון זה גם בדברי התוס', והא דנקטו כשלא היה ב"ד בכל העיירות הסמוכות ולא קאמרי בפשוטו כשהיתה הקרובה שאין בה ב"ד גדולה מאותה הרחוקה שיש בה ב"ד, אולי י"ל דניחא להו לומר דמה שאין בה ב"ד מסתמא מפני קטנותה הוא שאין בה שיעור שנתנו חכמים בספ"ק דסנהדרין לעיר שיהא בה ב"ד, וכ"כ בספר באר שבע לסוטה במשנה ד"ה או לעיר שאין בה ב"ד עיי"ש. ולכן ציירו בהרבה עיירות קטנות אבל מטעם רובא קאתו עלה. ואעפ"י שאין לשון התוס' מדוקדק לפי"ז הענין מחוור יפה. ולפי"ז בנ"ד הרחוקה הקטנה שיש בה ב"ד בודאי אינה מביאה פ"פ לפי שרובא מנגדתה

[ד] ולענין אם העיר הקרובה שאין בה ב"ד מביאה או לא באנו למחלוקת דר' אמי ור' אסי. והנה הרמב"ם השמיט להך פלוגתא ותמה ע"ז המל"מ (פ"ט ה"ד). ולענין הלכה כתב דנראה דבאין ב"ד אין מביאין ע"ע כלל שהרי גבי ערי מקלט נמי נחלקו בסוגיין ר"א ור' אסי בעיר שאין בה זקנים אם קולטת אם לאו ופסק הרמב"ם (פ"ז מהלכות רוצח ה"ו) דאינה קולטת שנאמר זקני העיר לעיכובא, עכ"ד המל"מ. וביותר נראה כן ממ"ש הריטב"א בחי' למכות דטעמא דפלוגתייהו דר"א ור' אסי בכל אלו הוא אם בעינן קרא כדכתיב עיי' בהלכות עכו"ם (פ"ב ה"ז) ובהלכות מחוסרי כפרה (פ"ה ה"ב וה"ג) ובהלכות סנהדרין (פי"ד הי"ח) ועוד, ועי' בתוס' י"ט (פי"ד דנגעים מ"ט) ובשו"ת חוות יאיר (סי' קס"ז), ועיי' בס' ארצות החיים (סי' כ"ז) שהעמיק הרחיב בזה והדברים עתיקים, וא"כ הכא נמי בעינן קרא כדכתיב זקנים דוקא ואינה מביאה ע"ע

ולכאורה היה מקום עוד לפקפק בזה, דאע"ג דבעיר מקלט ודוכתי אחריני פסק הרמב"ם דבעינן קרא כדכתיב מ"מ אפשר דהכא שאני, דהא אמרינן בכ"ד עגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים ובקדשים בעינן שנה עליו הכרוב לעכב ונראה דזה תליא בפלוגתא דרב המנונא ורבא בכריתות (דף כ"ד ע"ב) דרב המנונא ס"ל ירידתה לנחל איתן אוסרתה ורבא ס"ל עריפתה אוסרתה. והנה טעמא דרב המנונא פשוט דכיון דהויא כקדשים נאסרה מחיים, אבל לרבא יקשה כיון דכל עיקר איסור הנאה שבה ילפינן בקידושין (דף נ"ז.) משום דכפרה כתיב בה כקדשים אמאי לא נאסרה מהאי טעמא גם מחיים, דאע"ג דהתוס' שם כתבו דתרי דרשות דמצינו בע"ע לאוסרה בהנאה חדא דכפרה כתיב בה כקדשים דהכא ודאמרינן בכריתות (דף ו') וערפו שם שם תהא קבורתה תרווייהו צריכי דאי משום כפרה הו"א דוקא מחיים אסורה בהנאה כמו קדשים אבל לאחר