דבר אברהם - א לב

מיד שמלק סימן אחד הוכשרה וממילא לא איכפת לן בהפסק שלא תיעשה עוד מעתה טרפה, וראב"ש סבר סימן שני בעולה מעיקר במליקה הוא דהיינו דהכשר שחיטתה בשני סימנים כבהמה וכל זמן שלא נמלקו שני הסימנים עדיין לא נגמרה שחיטתה וכיון שהוא שוהה ונחלקה המליקה הרי הוא גומר שחיטתו בטרפה וקרבן פסול הוא. או דס"ל לראב"ש דיש טריפות כל זמן שלא הבדיל. ולפ"ז אין זה שייך כלל לשהייה במיעוט בתרא דמה לי דשחיטה אחת היא הא מ"מ אחר הכשירו אין טריפות

עוד היה אפשר לומר בישוב דברי הרשב"א דהא דקאמר דאין שהייה פוסלת במליקה היינו דוקא במליקת העורף שזה אינו מענין השחיטה אבל בחתיכת הסימנים שהם במקום שחיטה ה"נ דפסלה. אבל מלבד שהוא רחוק דלכאורה מעשה המליקה כולה במקום שחיטה היא, הנה בכללו את השהייה יחד עם דרסה וחלדה נראה דדין אחד להן ודרסה וחלדה אינן פוסלות במליקה אפילו בסימנים

[יג] ואחר שיצא ספרי בהוצאה ראשונה נדפס ספרו של אחי הגאון מוהר"ר יעקב (נ"י) ז"ל נאות יעקב וראיתי שנו"נ ג"כ בקושיא הנ"ל מזבחים דף ס"ה ותירץ נמי כמש"ל על יסוד דברי הרא"ה שבחי' הר"ן הנ"ל, והזכיר שמצא כמו"כ בספרי, אבל דחה תירוץ זה דאין כוונת הרא"ה כלל לחלק במהות פסול השהייה בין שחיטה למליקה, דזה לשונו ומיהו שהייה ודאי פסול במליקה אלא דלא אצטריך לי' לאשמועינן כו' הרי דבתחלה כתב ומיהו שהייה ודאי פסול במליקה דמשמעו שפסולה במליקה כמו בשחיטה וטעם אחד להם ואי דבשחיטה היא מוספת פסול ה"נ במליקה דדינן אחד, אלא דלבתר הכי כתב דבמליקה לא אצטריך לאשמועינן דבלא"ה כיון דשהייה מפסקת הרי הוי כמלק את הטריפה. והיינו דלדידן דפסקינן כר' יוסי אין מליקת טרפה מטהרתה מידי נבילה, ואין לנו צורך לדין השהייה שהוא בגדר פסול, הרי מפורש מדבריו ההיפוך דמה שכתב לפסול מטעם דכי מלק טריפה קא מלק הוא רק דבשביל זה לא אצטריך לאשמועינן פסול שהייה במליקה אבל באמת פסול השהייה במליקה דינו וטעמו כמו בשחיטה, וא"כ איז כל יסוד לתירוץ הנ"ל, עכ"ד. ואני תמיה על אחי הגאון (נ"י) ז"ל שכתב דאין כל יסוד לתירוץ זה, דאיך שיהי' ביאור דברי הרא"ה ולאיזה כוונה שנשיאם מ"מ עיקר התירוץ קיים ויסוד מוסד לו, שהרי אנכי הבאתי תחלה דברי הרשב"א וע"ז בניתי עיקר יסודי וסיימתי רק דכן משמע מתי' הר"ן, והעיקר נסתייעתי מזה להחידוש דבשהייה דמליקה מלבד ענין הפסול יש בו גם מענין הפסק דלאחר שנעשה הפסק טרפה קא מלק, ושפתי הרשב"א ז"ל ברור מללו דאין שהייה פוסלת במליקה וי"ל דהסמ"ק נמי ס"ל כהרשב"א, ובכן א"א לומר שאין יסוד לתירוץ זה ואטו סניא לן ההיא דהרשב"א ז"ל

ולא עוד אלא דגם בכוונת הרא"ה ז"ל קרוב יותר לומר כמו שכתבנו דהמעיין בדבריו ובדברי הרשב"א יראה שבכללן הם עולים לקנה אחד ומשמעות הלשון בלחוד איכא בינייהו, והיינו נמי טעמא דהרא"ה דלא אצטריך לאשמועינן כו' משום דכיון דעיקר פסול השהייה במליקה גם אליבא דאמת הוא רק משום הפסק לא אצטריך לן לאשמועינן פסולו מצד הדמיון לשחיטה דפשיטא היא דהוי כמולק את הטריפה, ובאמרו דלא אצטריך לאשמועינן כוונתו דלא אצטריך לדמות לשחיטה כיון שהפסול הוא משום הפסק. ויותר מזה אני מהרהר די"ל דמוכרח לפרש כן דעל מ"ש אחי הגאון (נ"י) ז"ל דכוונת הרא"ה היא דלדידן דפסקינן כר' יוסי אין מליקת טרפה מטהרתה מידי נבלה ואין לנו צורך לדין השהייה שהוא בגדר פסול, יש לדקדק לפמ"ש אחי הגאון (נ"י) ז"ל אח"ז בעצמו דהרא"ה ס"ל דנקובת הוושט טרפה ומהניא לה שחיטה להוציאה מידי נבלה אכתי משכחת נ"מ גם לר' יוסי במאי דשהייה פוסלת מתורת פסול ולא רק מתורת הפסק, כגון ששהה במיעוט קמא דעדיין נשאר הכשר שחיטה וגמר בשחיטה דאי אמרת דאין שהייה פוסלת ונעשית רק טריפה מצד ההפסק שחיטה שאח"כ מטהרתה מידי נבלה, כמבואר בזבחים (ס"ט.) דשחיטת קדשים בפנים מטהרת, [ולגבי השחיטה שלבסוף לא נחשבה השהייה שבתחלת המליקה כשהייה במיעוט קמא, משום דמליקה במחובר היא ואין שם שחיטה עלה כלל ודמי לגבי שחיטה שלבסוף כניקבה תחלה ע"י קוץ], ואי אמרת דשהייה פוסלת במליקה בגדר פסול כבר נתנבלה במיעוט קמא דמליקה ושוב אין שחיטה מטהרתה. ואפי' אי סבר הרא"ה דנקובת הוושט נבלה נמי משכחת נ"מ הנ"ל גם אליבא דר' יוסי, לפי"מ שכתבנו לעיל דלמאן דסבר שהייה פוסלת במליקה נראה דפוסלת גם במליקת הבשר והעורף דמעשה המליקה כולה במקום שחיטה היא ובזה לכו"ע אם אין שהייה פוסלת לא הוי ע"י ההפסק אלא טרפה ומהני שחיטה בתרה לטהרה מידי נבלה. וא"כ טובא איצטריך ר"י אמר שמואל לאשמועינן דשהייה פוסלת במליקה כה"ג אע"כ דכוונת הרא"ה כמו שכתבנו דגם אליבא דאמת לעולם אין פסול שהייה במליקה אלא מתורת הפסק כמ"ש הרשב"א והא לא איצטריך לאשמועינן בתורת דמיון לשחיטה כמו שכתבנו מיהו איכא למידחי דשהייה במיעוט קמא אינה פוסלת בתורת שהייה אלא כשגמר אח"כ כל הכשר שחיטה דאשתכח דהוה שם שחיטה גם על מיעוט קמא, אבל אם לא גמר כל הכשר שחיטה אין זו שהייה בשחיטה כלל, והלכך כי מלק ושהה במיעוט קמא וגמר בשחיטה אין כאן פסול שהייה מצד המליקה אפילו אי שהייה פוסלת בה, משום דלגבי מיעוט קמא דמליקה חשובה השחיטה שאחר כך כמאן דליתא ודמי כמלק רק מיעוט קמא והניחה כך, וממילא מהניא שחיטה שאחר כך לטהרה מידי נבילה למאן דסבר נקובת הוושט טרפה ובבשר ומפרקת לכו"ע. ויש להאריך בזה אלא שאינו נוגע לדברי דכבר כתבתי שבדברי הרשב"א מפורש הכי וע"ז תמכתי יסודי

ומצאתי להרדב"ז (ח"א סי' רנ"ד) שהבין ג"כ בכוונת הרא"ה כמו שכתבנו, שנשאל על דין השהייה במליקה והשיב דבר"ן מבואר להדיא דפוסלת ח"ל שוב ראיתי שכתב הר"ן ז"ל כן בהדיא וז"ל ומיהו שהיי' ודאי פסולה במליקה אלא דלא אצטריך ליה לאשמועינן דכיון דמלק חציו של סימן ואטרפה לה ושהה אח"כ כיון שהשהי' מחלקת כי קא מלק טרפה קא מלק והוי כאלו נטרף מעיקרו הרא"ה ז"ל, וה"ה והוא הטעם אם מלק שדרה ומפרקת ושהה טרפה קא מלק ואם מלק שדרה ומפרקת ורוב בשר ושהה מתה קא מלק עכ"ל הרדב"ז, הרי שתפס להדיא דגם אליבא דאמת להרא"ה אם שכה במליקת שדרה ומפרקת פסולה משום דאח"כ טרפה קא מלק ולאו מתורת פסול אע"ג דגם זה בכלל המליקה הוא כמש"ל, ולא עוד אלא שדן לה בה"ה והוא הטעם לסימנים ומבואר להדיא דגם שהיי' בסימנים רק משום טרפה קא מלק פוסלת. אולם באמת קשה להסתייע מדברי הרדב"ז דנראה שלא ירד לחלק כלל בין פסול השהייה שבגדר חידוש פסול בשחיטה ובין פסול שבגדר הפסק, דבתר הדברים הנ"ל הוסיף בזה"ל והכי מסתברא לי דכל היכא דלא אשכחן דמחלק' מליקה משחיטה מסתמא אית לן לשווינהו עכ"ל, הרי דפוסל במליקה מצד הפסק וקאמר דבזה היא שוה לשחיטה. וכן מקמי הכי כתב דבדין שהיי' במליקה פליגי בה דהרשב"א ז"ל מכשיר במליקה [ומביא דברי הרשב"א הנ"ל] אבל מדברי רש"י ז"ל משמע דשהיי' פוסלת במליקה שכ' באותה סוגיא וז"ל אא"ב טרפה בעלמא היא אי נשברה בלא מליקה אבל חיותא מיהא אית בה משום הכי הויא מליקת סימנים מליקה וטריפה ליכא למימר שזה דרך הכשרה דאם לא שהה והניחה לאחר שעשה בה מעשה אין כאן טרפות וכן בכל השוחטים משניקב הושט יש כאן מעשה טרפה וכי גמר שחיטתו מתכשרא אם לא שהה שיעור שהיי' ע"כ, הרי לך כי לענין שהיי' שחיטה ומליקה שוין הם עכ"ל. הרי דמשוה פסול שהיי' במליקה שהוא מטעם