דבר אברהם - א רפז

נימא דה"נ בהקדישו לבדה"ב אלא דבזה ימכר לאחר הצריך לקרבן כזה והדמים יפלו לבדה"ב, ז"א דע"כ רק בהקדישו לדמיו הוא דאמרינן מגו דנחתא ליה קדושת דמים כו' משום דהקדישו לדמיו של אותו הקרבן אבל בהקדישו לבדה"ב אף שראוי למזבח לא אמרינן האי מיגו דליתול עליו ממילא קדושת הגוף אלא דימכר לצרכי עולה [או שלמים] היינו שיקדישנה הלוקח לזה, וכמבואר מהא דאיתא במנחות דק"א ע"א אמר ר"פ אי שמיעא ליה לשמואל הא דתניא המתפיס תמימים לבדה"ב אין פודין אותן אלא למזבח כו' ואף ע"ג דקדושת דמים נינהו כו', ועיין בתוספות זבחים דקי"ג ע"ב בסד"ה יצאו קדשי בדה"ב שכתבו על מה שהקשו שם בהך דמתפיס תמימים לבדה"ב] וי"ל כיון דעדיין לאו קדשי מזבח נינהו כו' ע"ש. וצ"ע ליישב דברי התוס' בבכורות די"ד ע"ב בסד"ה הקדיש זכר לדמיו ע"ש. [ועיין עוד בתוס' ערכין ד"כ ע"ב בד"ה אמר כו' שכתבו וז"ל ולא דמי להקדיש זכר לדמיו כו' דהתם מיירי כדאמר יקדש שור זה לדמיו וה"נ איתא בסמוך בשמעתין דכי אמר יקדש השור לדמיו דגוף השור קדוש, וע"ש פרש"י בד"ה ה"נ דקאמר דמי שכתב דבכה"ג הכי קאמר שור זה יהא קדוש עד שימכרנו ואביא דמיו, וזה ודאי לא שייך במתפיס תמימים לבדה"ב, [וצ"ע דלפי"ז ל"ל למימר מגו כלל ועיין בתמורה די"א ע"ב הקדיש אבר לדמיו כו'], אך יעו"ש להלן בתוד"ה והא מדסיפא כו' שחזרו בהם התוס' מזה]. ולכאורה עלה על לבי דאולי יש לדחות מה שהבאתי מהך דמנחות ומהתוס' דזבחים הנ"ל די"ל דזה תליא בפלוגתא דרבנן ור"ש במתני' דתמורה די"ט ע"ב במפריש נקבה לאשם דרבנן סברי תרעה עד שתסתאב כו' ור"ש אומר תמכר שלא במום, דלר"ש דמפרש הש"ס טעמיה דל"א מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף רק היכא דחזי ליה לגופיה, והיינו דחזי לאותו הקרבן שהקדישו לדמיו דאז נחחא עליו קדוה"ג של הקרבן ההוא משא"כ בדלא חזי ליה לגופיה לי"א דנחתא ליה קדוה"ג דשארי קדשי מזבח פד שימכרנו, א"כ ודאי דלא אמרינן האי מגו רק משום דהקדישו לדמיו של הקרבן ההוא לא במתפיס תמימים לבדה"ב: אבל לרבנן דסברו דגם בדלא חזי ליה אמרינן ליה [ואע"ג דהתם חל עליה קדוה"ג רק לענין דלא יפדה בלא מום מ"מ הרי הש"ס מדמי ליה להקדיש זכר לדמיו] שיחול קדוה"ג דשאר קדשי מזבח עד שימכרנו אולי גם במתפיס תמימים לבדה"ב אמרינן ליה, ולפ"ז לא יהיה ראיה מהנ"ל די"ל דהא דפריך התם במנחות דקדושת דמים נינהו הוא משום דר"ש ס"ל ג"כ כהך ברייתא דהמתפים תמימים לבדה"ב אינו יוצא מידי מזבח לעולם דהא הש"ס בתמורה דל"ג ע"ב מתרץ דברי ר"ש בברייתא שם עם הך ברייתא ע"ש. ולדידיה ודאי מוכרח דלא שייך בזה מנו כו' ולהכי פריך דקדושת דמים נינהו. וכזה י"ל ג"כ לכאורה ע"ד התו"ס בזבחים הנ"ל משום דקושייתם שם הוא על הברייתא דאי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדה"ב שנקראו קרבן ממעט ליה מקרא דאל פתח אוה"מ לא הביאו והאי ברייתא מוקי לה הש"ס בתמורה די"ג ע"א כר"ש דס"ל התם דקדשי בדה"ב איקרי קרבן, אבל למאי דקי"ל כרבנן דר"ש בתמורה די"ט הנ"ל אפשר דגם במתפיס תמימים לבדה"ב אמרינן האי מגו ולכן לר"א נימא דס"ל כרבנן דר"ש ושוב י"ל דבהך דהמקדיש נכסיו חל הקדוה"ג על גופה מיד שהקדיש נכסיו, אך נראה דקשה מאד לומר כן בפי' הגמ' במנחות שם אחרי דלא נזכר שם כלל מהא דר"ש ס"ל ג"כ כהך ברייתא, וגם בדברי התוס' דזבחים הנ"ל רחוק מאד להעמיס זה בכוונתם. ותו דאי שייך לומר גם במתפיס תמימים לבדה"ב מגו דנחתא קדושת דמים נחתא ליה קדוה"ג לרבנן א"כ גם לר"ש י"ל דאמרינן ליה והא דבמפריש נקבה לאשם ס"ל לר"ש דלא. נחתא ליה קדוה"ג משום דלא חזי ליה לגופיה י"ל דהתם הטעם משום דע"י שיחול הקדוה"ג עליה יהיה מעוכב לקנות אשם בדמיו עד שיפול בה מום משא"כ במתפיס תמימים לבדה"ב דלא יתעכבו הדמים לבדה"ב ע"י שתחול עליה תיכף קדוה"ג, א"ו דלא שייך כלל מגו במתפיס תמימים לבדה"ב ומהא דהוצרך רבא לאשמועינן דינא דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג משום מגו כו' אף דהך דהמתפיס תמימים לבדה"ב אינן נפדין אלא למזבח כו' ברייתא מפורשת היא מבואר ג"כ ממתני' דפ"ד דשקלים המקדיש נכסיו כו' פלוגתא דר"א ור"י הנזכר לעיל, אין להביא בפשיטות דבהך דהמתפיס תמימים לבדה"ב אין הפירוש דחל עליה קדוה"ג דקדשי מזבח מיד [ולשון נפדין היינו רק מהקדושה דבה"ב דאיכא ג"כ עלה] משום הך מגו, די"ל דמשום דהתם במתני' וברייתא הנ"ל יש מקום לפרש ג"כ דלא חל עליה קדוה"ג מיד אלא דהלוקח וקדישנה לכן הוצרך רבא לאשמועינן דינא דהקדים זכר לדמיו אבל לא מוכח מזה דבאמת הוי התם הפירוש כן], וכיון דלא יתכן לר"א שיהיה על העור גם הקדש עולה א"א לאוקמי בהכי הך דפרט לעולת הקדש דח"כ גם בלאו מיעוטא דעולת הקדש א"צ ליתן העור לכהנים משום דהעור עצמה אינה הקדש עולה כלל כנ"ל, ומשו"ה א"ש ג"כ דלא מוקי לה במציאות יותר פשוטה בלא מקדיש נכסיו רק שהקדיש תחלה העור לבדה"ב ואח"כ הקדיש גופה לעולה, אלא דלא יתכן רק כשבאו כאחת כנ"ל, וזהו רק לר' יהושע. ולפמ"ש התוס' בזבחים דנ"ט ע"ב דהא דמתפיס תמימים לבדה"ב אינן יוצאין מידי מזבח לעולם הוא מדרבנן ע"ש, והאי דינא דר"א דזכרים ימכרו לצורכי עולות ונקבות לצורכי זבחי שלמים הרי הוא משום הך דהמתפיס תמימים לבדה"ב כו' כדפרש"י, וא"כ בלאו כל הנ"ל לא יתכן כלל לאוקמי המיעוט דפרט לעולת הקדש על זה לר"א כיון דמדרבנן הוא. ולפי"ז נמצא דרש"י ז"ל בזבחים שהבאתי לעיל שפירש דאוקימתא דרב המנונא היא דוקא לר' יהושע הוא לטעמיה בחולין הנ"ל. וצ"ע בביאור דעת הרמב"ם ז"ל בסוגיא זו דזבחים. ונחזור לדברינו, דלפי הנ"ל דאוקימתא דרב המנונא היא רק לר' יהושע מוכח לכאורה דפליג על ר' ינאי בדין התפסה על העור מדלא מוקי כוותיה דיהיה לכו"ע, אך מ"מ י"ל דלא מוכרח דלא ס"ל כהיסוד הנ"ל דנשאר להמקדיש זכות בעלים במה שאינו נוגע להקדש, דמלבד דאולי לא ס"ל כנ"ל דזה נקרא אינו נוגע להקדש דקדשי מזבח, [וא"נ כמש"כ לעיל עפ"ד התוספות בתמורה דל"ב ע"א עיון שם, י"ל עוד דרב המנונא יסבור דהעדיפות בסברא לגבי אחר ע"י זכות בעלים שנשאר לו כנ"ל לא מהניא שיוכל להתפיסו לבדה"ב], הנה י"ל דרב המנונא יסבור דבלאו טעמא דאינו שלו נמי לא מצי להתפיס קדושה על קדושה ומשו"ה גם בעור לא תפיס. ומש"כ רש"י י"ל הטעם בבשר משום דאינו שלו נאמר דהוא רק לר' ינאי דמחלק בין עור לבשר, גם אולי י"ל דרב המנונא נמי ס"ל דבעור תפיס רק פליג על ר' ינאי במה דס"ל דגם בהיתה מתחלה עולת איש ואח"כ נעשתה עולת הקדש ג"כ נתמעט ורב המנונא ס"ל דבשהיתה מתחלת הקדישו עולת איש (היינו דהעור לא היה גם דבדה"ב] אלא דאח"כ נתפס עליה גם קדושת בדה"ב לא נתמעט, ומשו"ה מוקי לה במקדיש נכסיו דהוי העור דבדה"ב מתחלת הקדישו. [ועלה על לבי להוכיח עוד ממקומו דגם רב המנונא ס"ל דבעור תפיס, אך לא נתבררו עוד הדברים אצלי, ויש לעיין בזה]

אחר כתבי כ"ז מצאתי בס' נחל יצחק להגאון אבד"ק קאוונא זצלה"ה, ד' ל"א שהעיר בקצת כעין עיקר קושיתי הראשונה בהך דזבחים, אך בסגנון אחר לגמרי ע"ש, וגם התי' שם לא שייך לקושיתי. ובמה שהשיב שם הגאון ז"ל מקודם על קושית רב א' ע"ד התוס' דחולין דקי"ז מהאי סוגיא דזבחים יעוי"ש במש"כ בתי' הראשון, לא הבנתי לכאורה דהרי לפום ריהטא ע"כ הקושיא לא היה עמש"כ התוס' דבעור ליכא מעילה מה"ת, חדא דבתוס' לא נזכר כלל דלא נתפס ההקדש על העור מה"ת אלא דלית ביה מעילה מה"ת [וכבר הבאתי לעיל בראיות נכוחות דההקדש דקדשי מזבח חל גם על העור מדאורייתא אי משום דבסתם היה כוונתו להקדיש גם העור אי משום דפשטה