דבר אברהם - א רפח

קדושה בכולה]. וגם דלפ"מ דמוכח מתירוצי הגאון ז"ל דהקושיא הי' מהא דמבואר בסוגיא זו דההתפסה לבדה"ב חל על העור מדאורייתא [ולא מהא דמוכח משם דההקדש עולה חל על העור מדאורייתא וכמש"כ לעיל] הרי התוס' בתולין שם כתבו זה דליכא מעילה בעור מה"ת על ההקדש עולה עש"ה, אשר לזאת המובן של הקושיא לכאורה על מה דמבואר בתוס' הנ"ל דהסוגיא דתמורה שם מיירי גם מעור והא בתמורה שם קאי לתרץ למ"ד דלא מצי להתפיס עולה לבדה"ב ולפי המבואר בזבחים זהו רק בבשר אבל בעור תפיס לכו"ע מדאורייתא, וא"כ איפוא לא ידעתי איך יתורץ זה במש"כ שם דלר"י בר"י גם במתפיס עולה לבדה"ב הוי העור לכהנים ולית ביה מעילה מה"ת, דאין לומר דלפ"ז נימא דלהמסקנא לפמש"כ התוס' דקאי אעור יהיה הדרבנן [עיין בתוס' חולין שם שכ' ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מני' ותקינו רבנן מעילה, ומובן דסיים דבריהם ותקינו רבנן כו קאי על המעילה השניה מצד דבדה"ב] לא מצד דההתפסה לא חלה מדאורייתא אלא משום הא דבעור ליכא מעילה מה"ת. ז"א דהא מצד ההקדש דבדה"ב ודאי דאיכא מעילה מה"ת אם רק ההתפסה חלה מדאורייתא דאף אם הדין בזה דעורה לכהנים הרי מצד הקדש דבדה"ב צריך לפדותו, ועיין בתוספות זבחים שם ד"ה לא מיבעיא כו'], ולא שייך ט"ז כלל דמשום דהיא לכהנים לא יהיה בה מעילה מה"ת אך נראה דהקושיא היה מסתמא על עיקר מש"כ התוס' דבעור ליכא מעילה מה"ת [דקאי על ההקדש עולה] ומעיקר הדין דפרט לעולת הקדש דאין העור לכהנים [והביא גם הא דאמרינן דבעור תפיס משום דאך מזה ידעינן דמיירי שם בהתפיס העור לבד]. ומשום דהא שכ' התוס' דליכא בעור [דהקדש עולה] מעילה מה"ת ע"כ טעמם הוא משום דניתנת אח"כ לכהנים, [וכמש"כ לעיל לחלק בין עור לבשר דקדשי קדשים הנאכלין דמועלין בו לפני זריקה אף דהבשר ג"כ לכהנים], והרי כיון דהתפיסה לבדה"ב אין עוד עורה לכהנים וא"כ יהיה בה מעילה דאורייתא מצד ההקדש עולה, ושוב לא יהי' צורך לתקן מעילה דרבנן מצד דבדה"ב, דהרי חלות ההתפסה לבדה"ב והמעילה מצד בדה"ב הם שני דברים נפרדים וכיון דחלה ההתפסה [אפילו אי מדרבנן] ואין הפור לכהנים שוב יהיה מצד ההקדש עולה מעילה דאורייתא [ויש לעיין בזה אם חלות ההדפסה רק מדרבנן] ואין צורך בזה לתקן מעילה דרבנן מצד בדה"ב, ואף דלשונו של השואל כפ"מ שמובא בס' נח"י לא משמע על מובן זה ע"ש אך מסתמא בגוף שאלתו ביאר דבריו על כוונה זו], וע"ז שפיר תירץ גם בתירוץ הראשון הנ"ל. אולם איך שיהי' בכוונת השואל הרי עכ"פ יקשה על התוספות גם כנ"ל מקודם, והפשוט דהתוספות מפרשים דהסוגיא דתמורה סברה כרב המנונא בזבחים שם דמוקי הך דפרט לעולת הקדש דלא כרבי ינאי וס"ל להתוס' דהוא משום דס"ל דגם בעור לא תפיס מדאורייתא אי לא תפיס בבשר, וא"ש הכל. וזהו דלא כמו שצדדתי לעיל לומר דרב המנונא לא פליג על ר' ינאי בהא דס"ל דבעור תפיס לכו"ע מדאורייתא

ולענין קושית הטו"א במגילה בראייתו לדברי התוס' דתמורה דכ"ז הנ"ל מבכורות די"א, אשר הכריח מזה דטעמם של התוס' משום עדיפות שיש להבעלים שיכולים לשאול עליו, ולכן בהקדש דממילא הדומה בזה לפטר חמור דלא שייך שאלה לית ביה כלל האי דינא דחיללו בפחות משויה מחולל, שכתבת לתרץ קושיתי משום דבפ"ח הפדיון שייך לכהן. גם זה אמרתי מכבר. אך אמרתי עוד תירוץ יותר מרווח על קושיא זו וגם אם נאמר דגם כשהפדיון אינו חוזר להקדש יש מקום להאי דינא דחיללו בפחות משויה מחולל כיון דהדבר שפודה אותו הוי הקדש], דהרי הטעם דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל מבואר בב"מ דנ"ז משום דאין אונאה להקדש, וא"כ לא שייך על זה כלל לומר הא דלא יהא חמור מן ההקדש דאדרבה משום דפ"ח אינו הקדש [וקיל אפילו מקדושת דמים כמש"כ הרא"ש בפ"א דבכורות סי' י"א] לכן לא אמרינן ביה הא דאין אונאה להקדש, ורק לענין שלא יועיל פדיון בשויה [אם לא בשה] הוא דקאמר שפיר לא יהא חמור מהקדש, והוא נכון מאד בעז"ה: