דבר אברהם - א רפו

דזבחים מקור נאמן דעל העור שייך פשטה קדושה בכולה [ואפילו למ"ד דרק בהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו כנ"ל] אע"ג דאינו מגוף הקרבן כיון דמחובר בה, ושוב צ"ל כן גם בגיזה, וי"ל דזהו שהכריחו לרש"י ז"ל בחולין לפרש כן, [ולהלן יבואר דברי רש"י ז"ל בחולין באופן אחר], ואין להעיר ע"ז דגיזה לא דמי לענין סברא דמחובר בה משום דעומד ליגזז ויהא תלוי בפלוגתא דתנאי בגיטין דל"ט ובסנהדרין דט"ו לענין מעילה בשער עבד אי עומד ליגזז כגזוז דמי או לא ויקשה לכאורה לפרש"י דאמאי לא מוקי בחולין שם מתני' אפילו בקדשי מזבח וכמ"ד דעומד ליגזז כגזוז דמי, ואף דכתבו התוס' בב"ק ע"ז ובחולין פ"א דבע"ח דקדשים הוי בכלל עומד לישחט משום דמצוה לשוחטו וא"כ לכאורה שוב נקרא עורו גם מחיים עומד להפשט ושוב דמי לגיזה העומד לגזוז ושפיר יש סיוע מעור לגיזה, ז"א דמלבד דלפי"ז אכתי לא מוכרח מהך דזבחים דגם לרשב"ג דס"ל דעומד ליגזז כגזוז דמי [ה"ה בעומד להפשט] שייך ביה פשטה קדושה בכולה די"ל דר"י יהודה דזבחים שם ס"ל כרבנן דרשב"ג וא"כ אכתי יקשה דהו"מ לאוקמי בחולין שם מתני' אפילו בקדשי מזבח וכרשב"ג, הנה מלבד זה א"א לומר כנ"ל לפי דבמה שעומד להפשט אחר שחיטה וזריקה אף שעומד לזה מחיים לא שייך לאמר דחלוק מפני זה מעיקר הקרבן דהרי לאחר שחיטה יתחלקו גם הבשר והדם והאימורים מהדדי], ז"א דהא אמרינן התם בשער העמד לגזז קמיפלגי והיינו כשגדלו כבר וא"כ לא שייך זה בהך דחולין, דכיון דקודם שעמדו ליגזז ודאי הוי כמחובר שפיר פשטה קדושה בכולה, [וגם בלאו דברינו צ"ל כן לפירשי"י שם], מלבד די"ל דלא שייך הא דעומד ליגזז כגזוז דמי אלא היכא דאנו דנין שיקבל דינו של הדבר המחובר לו כמו התם דלא יהא בהשער דין מעילה כמו בהעבד וכן בסנהדרין שיהיה צריך עשרה לשומת השער כמו להעבד משא"כ בפשטה קדושה בכולה דלאו משום דמקבל דינו של המחובר לו להיות הקרש הוא אלא מטעם דפשטה קדושה בכל המחובר בה [ובקדשי בדה"ב לא אמרינן ליה כדמבואר התם ואם היה הענין שמקבל דינו של המחובר לו נא היה חילוק בזה בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב] וי"ל דלענין שלא יקרא כלל מחובר דלא ליפשוט קדושה עליה לא אמרינן ליה משום דהא עכ"פ השתא מיהא מחובר בה ורק במקום דדנין לענין לקבל דינו של המחובר הוא דאמרינן ליה

אך עיין בחולין שם להלן בפרש"י בד"ה רבא אמר שכתב וז"ל לא תטרח לאוקמי מתני' בי קדיש חוץ מגיזה וכחישתה כו', ומבואר מזה דלתירוץ הקודם מיירי להמסקנא בהקדיש חוץ מגיזתה וכחישתה, וזהו דלא כמו שכתבתי מקודם דרש"י ז"ל ס"ל דהש"ס הדר ביה ממאי דמוקי בחוץ מגיזתה וכחישתה רק מיירי בחוץ מגיזתה גרידא, אכן הרי בדברי רש"י ז"ל הקודמים [שהבאתי לעיל] מוכח לכאורה להיפוך שכתב בד"ה אפ"ה וז"ל דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה, ואי מיירי בחוץ מגיזתה וכחישתה הא לא מוכרח דפשטה קדושה בכולה שייך גם על הגיזה די"ל משום דפשטה טל הכחישה ושוב אסור לגוזזה משום דכחשי וכמש"כ לעיל, וגם דמלשון רש"י ז"ל משמע דאמר חוץ מגיזתה גרידא. וא"כ דברי רש"י ז"ל סותרים לכאורה זא"ז ולזאת נראה לכאורה מזה כמו שהעירותי מקודם דלמ"ד דדוקא בדבר שהנשמה תלויה בו אמרינן פשטה קדושה בכולה לא אמרינן ליה אלא לענין שאר הגוף משום דהאבר שהקדיש יש לו שייכות להחיות דשאר הגוף ולא לענין הגיזה, [א"נ דאין בהגיזה המחוברת חיות], דלפי"ז י"ל דמש"כ רש"י מקודם קאי רק על התחלת דברי הש"ס אפ"ה פשטה קדושה בכולה ולא על הא דמסיים הש"ס ואפילו לר"מ כו' הנ"מ כו' ומקודם הא קאי למ"ד אפילו בהקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אמרינן פשטה קדושה בכולה ולהך מ"ד שפיר פשטה קדושה גם על הגיזה מטעמא שכתב שם רש"י דפשטה על כל המחובר בה, אבל למאי דמסיק ואפילו לר"מ כו' לדידיה לא מהני טעמא דמחובר כי היכי דלא מהני בהקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו לשאר הגוף ומעליותא דדבר שהנשמה תלויה בו לא שייך אלא לשאר הגוף ולא להגיזה ושוב צריך לאוקמי בחוץ מגיזתה וכחישתה, ומשו"ה כתב רש"י הכי בד"ה רבא אמר משום דלמאי דקי"ל כר"מ צריך לאוקמי בהכי, ולפ"ז שוב יקשה בהך דזבחים דקאי אליבא דרבי יהודה דס"ל כר"מ בהא כנ"ל איך אפשר לומר דפשטה קדושה דהקדש עולה על העור, אם לא דנחלק בין עור לגיזה, אך נראה דלעולם נאמר כמש"כ מקודם דלכו"ע פשטה קדושה בכולה גם על העור והגיזה משום דהטעם בהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הוי משום חשיבות הדבר, ומש"כ רש"י בחולין שם בד"ר רבא אמר במקדיש חוץ מגיזתה וכחישתה אינו משום דלא פשטה קדושה על הגיזה רק על הכחישה אלא משום דאי לא אמר חוץ מכחישתה אפילו בבדה"ב נמי אסור משום דכחשי ונא נאמר כמש"כ לעיל דרש"י ס"ל דהדר ביה מטעמא דכחשי, [ובזה יסור ג"כ מה שהעירותי לעיל דאמאי לא מוקי לה אפילו בקדשי מזבח וכרשב"ג דעומד ליגזז כגזוז דמי, דאכתי הא פשטה קדושה על הכחישה], ומש"כ רש"י מקודם בד"ה אפ"ה דאמר חוץ מגיזתה י"ל דחדא מינייהו נקט ואין כוונתו דאמר חוץ מגיזתה גרידא והא דכתב קדשה ומי גיזתה אף דלא מוכרח מכאן, דלפי"ז דמיירי בע"כ בחוץ מגיזתה וכחישתה הרי י"ל דפשטה קדושה בכולה קאי רק על הכחישה, י"ל משום דהאמת הוא דגם על הגיזה שייך פשטה קדושה בכולה ולא רק על הכחישה לכן כתב רש"י כן, והמקור לזה מהך סוגיא דזבחים דמוכרח דפשטה קדושה על העור וה"ה על הגיזה, [וע"פ דברינו א"ש דלא יקשה גם להנ"ל דרב המנונא פליג על ר' ינאי וס"ל דלא מצי להתפיס גם העור דעולה לבדה"ב דמ"מ אמאי לא מוקי לה בהקדיש העולה חוץ מעורה ואח"כ הקדיש העור לבדה"ב, ולפי הנ"ל א"ש דגם בכה"ג הוי גם העור הקדש עולה משום דפשטה קדושה בכולה ותו לא מצי להתפיסה לבדה"ב, ומשו"ה מוקי נה במקדיש נכסיו דבאו ההקדש עולה על גופה וההקדש בדה"ב על העור כאחת]. ולפי"ז יבואר דלר"א דס"ל דהכל לבדה"ב רק הראויה למזבח ימכר לצורכי עולה ויהיה דמיה לבדה"ב לא יתכן כלל לאוקמי בזה הך דפרט לעולת הקדש דל"ל כמ"ש בספר הנ"ל דמוכרין לבד מעורה דא"כ הרי ההקדש דעור לבדה"ב הוי מיד כשמקדישה בכלל שאר נכסיו כיון דהעור אינה בכלל המכירה לצורכי עולה, וא"כ לא יוכל לחול על העור אח"כ הקדש עולה ע"י הלוקח שיקדיש גופה לעולה גם ע"י פשטה קדושה בכולה דכיון דכבר היא מקודם קדשי בדה"ב הרי לא יתכן גם להתפיסה בפירוש לקדשי מזבח כדתניא בתמורה דף ל"ב דעל קדשי בדה"ב א"י להתפיס קדושה אחרת וא"כ לא שייך דליפשוט קדושה בכולה דזה שייך רק היכא דיכול עתה להקדיש או להתפיס אלא שלא הקדיש ולא היכא דא"א גם להקדיש בפירוש, והרי זה דומה להא דאמרינן בקדושין ז' דבבהמה של ב' שותפין והקדיש א' חציה ל"א ביה פשטה קדושה בכולה והוא משום דכיון דלא מצי להקדיש של חבירו ה"נ לא פשטה קדושה עליה מכח הקדושה שהקדיש וה"נ כיון דלא אפשר להתפיס בפירוש העור להקדש עולה משום דכבר היא קדשי בדה"ב לא יתכן ג"כ דליפשוט קדושה דעולה על העור, ורק לר"י א"ש דחל גם ההקדש עולה על העור מטעם פשטה קדושה בכונה משום דלדידיה הרי באו ההקדש עולה על גופה והקדש בדה"ב על העור כאחת לכן אין ההקדש דבדה"ב דעור מעכב דלא ליפשוט קדושה דהקדש עולה עליה, משא"כ לר"א דקדם הקדש דבדה"ב על העור מקמי הקדש עולה על גופה שע"י הלוקח אח"כ [דאין לומר דבעת שהקדיש נכסיו אף דלר"א גם הגוף של הבהמות הראויות למזבח הקדיש לבדה"ב מ"מ חל על הגוף קדוה"ג דקדשי מזבח משום דנאמר דהא דמתפיס תמימים לבדה"ב אינו יוצא מידי מזבח לעולם היינו דחל עליהן ממילא קדושת הגוף דקדשי מזבח הראויה להן ע"י הקדישו כמו בהא דמבואר בכמה דוכתי דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף משום מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף,