דבר אברהם - א רפה

שלו כנ"ל], ורק על הבשר שפיר כתב רש"י הטעם דלא תפיס משום דאינו שלו. אף דלא פקע בזה קדושת מזבח שמקודם אפ"ה כיון דע"י התפסת הקדושה דבדה"ב יהיה אסור לשוחטה עד שתפדה מקדושת בדה"ב נמצא דזה נוגע לעיקר הענין דקדשי מזבח דהקרבתה מעוכבת עד שתפדה מקדושה האחרת, וכיון דנוגע לההקדש דקדשי מזבח הויא שפיר אינו שלו להתפיסו לבדה"ב. משא"כ בעור כנ"ל, אבל אם נאמר דכל הקדש מיד שהקדישו אינו שלו ולא נשאר לו זכות בעלים אף לענין מה דאינו נוגע לההקדש הרי תשאר הקושיא דאיך יוכל להתפיס העור לבדה"ב דהא ודאי דההקדש עולה חל גם על העור מדאורייתא כמו שבארתי לעיל, והיא ראיה נכונה בעז"ה

והנה מזבחים שם דק"ג ע"א מוקי רב המנונא הך דפרט לעולת הקדש במקדיש נכסיו והיו בהן בהמות הראויות למזבח כו' ע"ש, ומדלא מוקי כרבי ינאי במתפיס עור העולה לבדה"ב דהוה אתיא אליבא דכו"ע ולפ"מ דמוקי לה במקדיש נכסיו כו' הוא לכאורה רק אליבא דרבי יהושע, וכ"ה בפירש"י שם עי"ש, והוא משום דלר"א דימכרו לצורכי עולות הרי אצל אותו שיקנה אותה לצורך עולה היא עולת איש ככל עולה דעלמא, ועיין בלח"מ פ"ה מה' מעה"ק הל' כ"א מה שהקשה על הרמב"ם ז"ל בזה. מוכח לכאורה דרב המנונא פליג על ר' ינאי וס"ל דא"י להתפיס גם העור דעולה לבדה"ב, ומשו"ה מוקי במקדיש נכסיו דהוי ההקדש עולה רק על הבשר וההקדש בדה"ב על העור וא"כ יבואר לכאורה דהיסוד הנ"ל דבכל מקדיש רק מה דשייך להקדש אינו שלו ועל זולת זה נשאר לו זכות בעלים שהבאתי לו ראיה מהך דרבי ינאי במחלוקת הוא שנוי. והנה ראיתי בס' אהל משה להגאון אבד"ק פינסק זצללה"ה שכתב לפרש דהא דקאמר רב המנונא אפי' לר' יהושע היינו דכש"כ לר"א א"ש, שמוכרין לצורך עולה לבד העור והעור תפול לבדה"ב כדי שירויח הקדש העור, שהקונה לא יפחות מהדמים בשביל העור כלום כי לכהן היא, וכ' זה בדעת הרמב"ם, אך לע"ד א"א לומר כדבריו, דהרי לכאורה יקשה לאוקימתא דרב המנונא דהוי העור לכאו' רק הקדש בדה"ב ולא הקדש עולה דלפי"ז מבואר דאי לאו מיעוטא דפרט לעולת הקדש הוה אמרי' דאף דהעור אינה כלל הקדש עולה מ"מ צריך ליתנה לכהנים משום שהיא עורה של קרבן עולה אף דהיא עצמה אינה הקדש עולה כלל וא"כ שוב איך שייך הפטור דמטעם מיעוטא דעולת איש ולא עולת הקדש כיון דעיקר העולה הוי עולת איש ואיננה הקדש דבה"ב, וממ"נ אי בתר עור עצמה אזלינן א"צ לטעמא דעולת איש ולא עולת הקדש רק דהיא אינה הקדש עולה כלל ואי בתר עיקר העולה אזלינן איך יתכן ע"ז המיעוט דעולת איש ולא עולת הקדש אחרי דעיקר העולה אינה הקדש דבדה"ב כלל ועולת איש היא. דכמו דבעור העולה דקרא הכוונה במלת עולה היא רק על הגוף ה"נ עולת איש קאי רק על הגוף וכמו שהעירותי לעיל להוכיח מזה באוקימתא דרבי ינאי דע"כ היה כאן גם העור הקדש עולה מדאורייתא] ומוכרח דגם הכא במקדיש נכסיו [לרבי יהושע] דהקדיש רק גוף העולה למזבח והעור לבדה"ב אפ"ה חל גם ההקדש עולה על העור מטעם פשטה קדושה בכולה ועיין בפרש"י חולין קל"ה ע"א דמפרש הא דאמרינן התם אפ"ה פשטה קדושה בכולה דקאי על הגיזה משום דמחובר בה ע"ש, וא"כ כש"כ בעור. [ואף דלכאורה סברת רש"י ז"ל משום דמחובר בה לא יתכן אלא למ"ד דגם באומר רגלה של זו עולה כולה עולה, אבל למ"ד דרק בהקדיש דבר שהנשמה תלוייה בו אמרינן פשטה קדושה בכולה לדידיה הרי חזינן בהקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו דלא אמרינן שתפשוט הקדושה בכל הגוף אף שבמחובר להמקצת שהקדיש, ומעליותא דדבר שהנשמה תלויה בו הרי לא שייך לכאורה רק למיפשט קדושה לשאר הגוף ששייך בו חיות משא"כ להעור לא שייך בו חיות [וגם החלק מהעור שמציל מגלודה, הלא הוא להיפוך שהעור נוגע לחיות הבהמה אבל חיות הבהמה אינו נוגע להעור] לא שייך לכאורה דליפשוט קדושה עליה משום שהקדיש מה שהנשמה תלויה בו או אפילו כל הגוף, ואף ע"ג דבהקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו ממעטינן ליה מקרא להך מ"ד דל"א ביה פשטה קדושה בכולה מ"מ נילף מיניה דלא מהני טעמא דמחובר למיפשט קדושה בכולה ולכן נם בהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו לא ליפשט קדושה להעור כנ"ל, [אך אולי נם העור והגיזה יש בהם חיות, ומה שהוצרך רש"י בגיזה לטעמא דמחובר בה ומשמע דמצד עצמו לא הוה אמרינן דליפשוט עלה קדושה הוא משום דאינו גוף הקרבן וגם יגזוז אח"כ ויחלק מחיים מהקרבן, ועיין בערכין ז' ע"ב דמשני רנב"י על מתני' דהאשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה זו מיחתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרתה ופרש"י וז"ל דאשה מיתתה אוסרתה ושיער לאו בר מיחה הוא שאין עשוי להשתנות, משמע לכאורה מזה דמחיים אין חיות בהשיער, דאם היה בו חיות היה שייך בו מיתה, ודוחק לומר דמשום הא שכ' אח"כ שאין עשוי להשתנות הוא דלא נקרא ביה מיתה, ויותר משמע דמש"כ שאין עשוי להשתנות הוא לראיה דאין בו חיות ומיתה, ומזה נשמע נמי לעור לפמש"כ התוס' בזבחים ע"א דעור המת שרי בהנאה מדאורייתא, [ולדעת התוספות בשארי דוכתי דהעור אסור בהנאה מדאורייתא אין להוכיח להיפוך די"ל דסברי דלא קי"ל כתירוצא דרבנ"י, או דסברי כמש"כ בתשובות הרשב"א ז"ל סימן ש"ל דמיירי בערכין בשיער שנחלש ממנה אחר גמ"ד לפני מיתתה, דלפי"ז לא נזכר שם כלל דרק במה דשייך ביה מיתה הוא דאסור, או כמש"כ התוספות בסנהדרין מ"ח ע"א הטעם משום דלא גרע מתכריכין דאסורים בהנאה], אך מ"מ אולי אין מדברי רש"י ז"ל הנ"ל הכרח לזה רש לעיין בזה, ומקושית התוספות בזבחים שם על הא דפטור בשור פסוהמ"ק שנפל לבור, מהעור, אין להוכיח דיש חיות בהעור דאל"כ ליהוי הפיר כמו כלים דמ"מ כיון דמחובר להבהמה הוי בכלל חמור דכתיב בקרא], וא"כ הא יקשה על דברינו הנ"ל דהרי בזבחים שם קאי לפרש דברי ר' יהודה דדריש עולת איש פרט לעולת הקדש ור"י ס"ל בברייתא דחולין ס"ט ותמורה י"א דל"א פשטה קדושה בכולה רק בהקדים דבר שהנשמה תלויה בו, וא"כ לא יהא שייך פשטה קדושה בכולה על העור מטעמא דמחובר בה] אך ז"א דהא בהדיא אמרינן ליה בחולין קל"ה שם אפילו למ"ד דרק בהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו ע"ש, וא"כ לפרש"י הנ"ל דקאי על הגיזה מבואר דגם להאי מ"ד שייך הטעם דגיזה מחובר בה, [ועיין מה שאכתוב אי"ה להלן בזה], וצ"ל דהמעליותא דדבר שהנשמה תלויה בו לא הוי משום דהמקצת שהקדיש יש לו שייכות להחיות דשאר הגוף ולכן אמרינן ביה לכו"ע דפשטה קדושה בכולה אלא דמשום דדבר שהנשמה תלויה בו חשוב ספי ולפיכך משום שהקדיש חלק חשוב ממנה אמרינן ביה טפי דפשטה קדושתיה בכולה, וא"כ שפיר פשטה קדושה גם לגיזה והעור, אבל אין לומר דהטעם משום דהגיזה העור טפלים להגוף שייך בהו מפי לומר דלפשוט קדושה עלייהו משום דמחובר בה אף דבהגוף עצמו לא מהני טעמא דמחובר בהקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו להך מ"ד, דזה נסתר מהא דאמרינן בתולין שם ואפילו לר"מ כו' הנ"מ כו' אבל בדבר שהנשמה תלויה בו קדשה ואם הטעם משום דהגיזה טפלה לגוף מה צורך בזה להא דבדבר שהנשמה תלויה בו מודה ר"מ דפשטה קדושה בכולה, ומה זה שיך להך, א"ו כנ"ל] ולכאורה דברי רש"י ז"ל שם צ"ע דהא משמע דהש"ס שם קאי על הא דקאמר דמקדיש חוץ מגיזה וכחישה וא"כ י"ל דפשטה קדושה בכולה קאי על הכחישה אלא דממילא שוב אסור לגוזזה משום דכחשי כדמתרץ מקמי הכי, ונתעוררתי לזה בראותי במהרי"ט אלגזי בפי"ג דבכורות שכתב שם בהביאו תמצית סוגיא זו בזה"ל ומשני חוץ מגיזותיה ופריך א"ה קדשי מזבח נמי ומשני כחשי וחוץ מגיזה וכחישה ל"ש בקדשי מזבח משום דפשטה קדושה בכולה, ולפלא שלא הזכיר שם דברי רש"י ז"ל דלא מפרש כן, ולפרש"י צ"ל לכאורה דהשתא הדר ביה משינויא דחוץ מגיזה וכחישה וסגי בחוץ מגיזה לחוד [ועיין ברמב"ם פ"י מבכורים ה"ב שכתב שם בדין זה במקדיש חוץ מגיזתה ולא הזכיר כחישתה וע"ש בכ"מ] וגם הדר ביה מטעמא דכחיש דאל"כ תשאר קושיית הש"ס בדה"ב נמי כחשי, אך צ"ע לכאורה מנ"ל לרש"י ז"ל דגם על גיזה שייך פשטה קדושה בכולה ולפרושי דהדר ביה, דמפשטות לשון הש"ס לא משמע לכאורה הכי, ולפי הנ"ל הרי יש לנו מהך סוגיא