דבר אברהם - א רפב

דמים כו' וכן בב"ק ס"ח ע"ב ד"ה הוא דאמר כצנועין ע"ש בקושייתם דמשמע דגם לענין חלות הפדיון יסיבו דבריהם כמו בכרם רבעי. [וממש"כ שם התוס' בתירוצם דהקדש לא חשיב ברשות הבעלים יותר משאר כל אדם אין סתירה לעיקר סברתי בביאור דברי התוס' דתמורה, דהתם לענין פדיון בשויה לא שייך כלל לומר דלענין פדיון נשאר עוד בעלים כיון דפדיון בשוי' אין בו שום ענין זכות וריוח להפודה לא שייך לענין זה לומר דנשאר להבעלים, ורק לענין פדיון דפחות משוי' שייך לומר דהזכות והריוח הזה נשאר להבעלים ושוב גם זכות עצם החילול כזה שייך להבעלים כנ"ל]. ואף דגם הבעלים אינם רשאים לכתחילה לחללו בפחות משוי' [שכבר העיר בזה המהריט"א בבכורות דף י"א על קושית התוס' חיצונית שם ע"ש] מ"מ אית להו זכות פדיון כזה לענין דיעבד, ולכתחילה דאסור הרי הוא משום פסידא דהקדש ולכן כשחילל גם האחר בפחות משוי' ויש גם עכשיו פסידא להקדש שפיר שייך לומר דנשאר הזכות דעצם חילול כזה [נענין דיעבד] להבעלים

ויש מקום להעיר לפי"ז דבזמה"ז יתכן יותר האי דינא דחילול דאחר לא מהני בפחות משויה, דכיון דהשתא שרי גם לכתחילה לחלל בפחות משויה כמבואר בערכין כ"ט יתכן ברווחא טפי לומר דזכות דחילול כזה שייך להבעלים, דבזמן דגם להבעלים אסור לכתחילה לחלל בפחות משויה נצטרך לומר כנ"ל דמ"מ כיון דגם האחר מחלל בפחות משוי' נשאר זכות הזה [לענין חלות החילול דיעבד] להבעלים, ובזמה"ז אין אנו צריכים לזה. ולכן י"ל בדעת התוס' במנחות דע"א ע"ב דרק בזמה"ז לא מהני חילול דאחר בפחות משוי', ומשום דקושית התוס' התם קאי על בזמה"ז לכן לא הוצרכו להזכיר זה בפירוש בתירוצם, ויתישבו לפי"ז דברי התוס' במנחות דף צ"ה ע"א בד"ה שלא יבואו לידי מעילה ע"ש דלא יהיה סתירה לדבריהם בדף ע"א, [ולמ"ד בב"מ דף נ"ז ותמורה דף כ"ז דהא דשמואל דחיללו על ש"פ מחולל הוא אפילו לכתחילה לא [להראשונים דמפרשי הוראת לכתחילה ודיעבד כפשוטן בכ"מ ולא כפירוש התוס' שם] מהני חילול דאחר בפחות משוי' אפילו בזמן הבית, אלא דלא קי"ל הכי רק דהא דשמואל הוא רק בדיעבד, ולפמש"כ השמ"ק בב"מ שם בשם הריטב"א ז"ל בטעמא דמ"ד דהא דשמואל אפילו לכתחילה ולא חיישינן ביה משום פסידא דהקדש הוא דמיירי בעוד ההקדש ביד הבעלים ולא מטא ליד הגזבר ומשום דיכול לישאל על הקדישו, יבואר לפי הנ"ל דלהך מ"ד בדמטא ליד גזבר גם בחיללו אחר בפחות משוי' מחולל בדיעבד כיון דאז אינם רשאים הבעלים לפדותו לכתחילה בפחות משום, והוא להיפוך ממש"כ הטו"א במגילה לפי טעמו בהא דחיללו אחר בפחות משוי' אינו מחולל דהוא משום דרק בחיללו הבעלים בפחות מחולל מטעמא דיכול לישאל עליו וכתב דלפי"ז במטא ליד גזבר גם בחיללו הבעלים בפחות משויה אינו מחולל, ולפי הנ"ל יבואר [למ"ד הנ"ל] אדרבה דאז גם בחיללו אחר בפחות משוי' מחולל, וקודם דמטא ליד גזבר אינו מחולל באחר], אך התוס' בתמורה הנ"ל ודאי לא קאי על בזמה"ז לחוד [וכן קאי גם למאי דקי"ל דהא דשמואל רק בדיעבד] וצ"ל כנ"ל

ואין להעיר דבזמה"ז נימא דגם בשוי' לא יהיה רשות לאחר לחלל ולא יחול החילול, משום דעכ"פ ע"י החילול דהאחר הא נמנעו הבעלים לחללו על פחות משוי', דהיו רשאים בזה גם לכתחלה בזמה"ז דאין בו משום פסידא דהקדש, [וכן למ"ד בב"מ ובתמורה שם דהא דשמואל הוא אפילו לכתחלה [להני דמפרשי לכתחלה כמשמעו כנ"ל] יקשה כן אפילו בזמן הבית] ז"א דבחיללו האחר בשוי' הא לא נגרע מהבעלים דבר ע"י החילול הזה דהרי גם עכשיו יוכלו הבעלים לחלל את דמי החילול [שנעשה הקדש, והוא באותו השיווי ממש של ההקדש הקדום] על פחות משוי', משא"כ בחיללו האחר על פחות משוי'

ובעיקר סברתי דבכל הקדש הא דאחרי שהקדישו אינו שלו זהו רק לענין מה דשייך ונוגע להקדש ולא יותר, נלע"ד כפת להביא ראיה לזה מהא דאיתא בזבחים דף ק"ג ע"א על הברייתא שם עולת איש [עורה לכהנים] פרט לעולת הקדש, ר' אייבו א"ר ינאי סרט למתפיס עולה לבדק הבית לא מיבעיא למ"ד קדשי בדה"ב תפסי מדאורייתא אלא אפילו למ"ד לא תפסי הנ"מ בשר חבל עור תפיס, ופירש"י בד"ה אלא אפילו למ"ד מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא לא הנ"מ דמדאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה על דבר שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו ביה תפוס. והנה אין להקשות מהא דאי' בירושלמי פ"ג דפסחים הל' ג' על מתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט, ויקדישנה [פי' יקרא עליה שם חלה] וישליכנה לאשפה [שיהיה הפקר] ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו, בתמיה, הרי דאע"ג דאכתי לא זכה הכהן דלא מטא לידיה מ"מ הוי כבר אינו של בעלים משקרא עליה שם חלה לענין דאינו יכול להפקיר וא"כ ה"נ אע"ג דאכתי לא זכו הכהנים נימא דא"י להתפיסו לבדה, דזה אינו דהכא אין כוונת רש"י ז"ל במש"כ וכהנים אכתי לא זכו ביה על שלא בא עדיין ליד הכהנים רק הכוונה דלית להו עדיין הזכות עליה כלל לפני שחיטה וזריקה, [וכל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה, וגם בשאר קדשי קדשים לית להו זכות על העור לפני שו"ז], משא"כ בחלה דגם קודם דמטא ליד כהן ולא הוי עדיין קנין ממונו של כהן מ"מ כבר אית להו לכהנים הזכות על החלה שתנתן להם מיד שנקרא עליה שם חלה ולכן גם קודם דמטא לידא דכהן כבר נפקע בזה מהבעלים שאינו עוד ממונו של בעלים מיד שקרא עליה שם חלה. אך בלאו הירושלמי הנ"ל יקשה לכאורה בהך דזבחים דאף ע"ג דאכתי און לכהנים זכיה ביה מקמי שחיטה וזריקה ולכן מצד הכהנים ל"ל דהוי אינו של בעלים מ"מ מצד ההקדש הוי אינו שלו מיד שהקדישו ולא יוכל להתפיסו לבדה"ב נמי שאינו יכול להתפיס על הבשר [מדאורייתא] להך מ"ד, דהרי ההקדש עולה ודאי חל גם על העור מיד שהקדיש העולה ואע"ג דהעור אינו למזבח מ"מ חל גם עליה ההקדש לשיתקיים בו אח"כ דין חלוקה לכהנים שהוא מדיני קדשי מזבח [דקדשי קדשים] ואם נפסלה לפני זריקה או קודם הפשט] תנן בזבחים שם ע"ב דהעור ג"כ בשריפה. וברור הוא דגם מועלין בעור [של כשירה] דקדשי קדשים לפני זריקה. ע' במתני' דמעילה ד"ט ע"א העולה מועלין בה משהוקדשה כו' נזרק דמה כו' ואין מועלין בעורות, ובודאי משמע דרק אחר שנזרק דמה אין מועלין בעורה ורישא מועלין בה משהוקדשה קאי גם על העור, וכדתנן התם כהאי גוונא גבי חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור' בבשר ה"נ בעולה [וה"ה באינך קדשי קדשים] בעור, וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מעילה ה"ב וג' ע"ש, [ומה שלא הזכיר שם דמשנזרק הדם אין מועלין בעור היינו משום דמבואר הוא ממש"כ בהל' ב' משנזרק הדם מוטלין בהם בדבר שכולו לאישים וכן בהני ג' גבי עולה ממש"כ עד שיצאו אחר שריפתן לבית הדשן, הרי פרט רק הנקטרים]. וכן מבואר להדיא מדברי התוספות במעילה ד"ח ע"א בד"ה אין מועלין בעורות כו' שכתבו וז"ל דמאחר שזרק דמה זכה המזבח בבשר כו' והכהנים בעורות ונפקי להו מכלל קדשי ה' וכן מתבאר מדברי התוספות בבכורות דכ"ו ע"א בד"ה התולש צמר מעולה תמימה ע"ש. [ומהא דמבואר בפסחים דל"ג ע"א דמועלין בגיזי עולה אין להביא דכ"ש בעור, פ' עירובין דכ"ז ע"ב דהא גיזה [שגיזז מחיים או לפני זריקה] אינה לכהנים ובעור אנו דנין משום דתנתן אחר זריקה לכהנים ואי דמ"ש [לענין טעם זה] מבשרקדשי קדשים הנאכלין לכהנים דמועלין בהם לסגי זריקה, יש מקום גדול לחלק ביניהם דהבשר מגופא ועיקרא דקרבן הוא, וגם דבאכילת כהנים לבשר תליא קצת כפרה וכדאמרינן בכ"ד מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין, ותו דבקדושין דנ"ב ע"ב תנן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים כו' אינה מקודשת ובגמ' שם תניא רי"א מקודשת ור' יוסי אומר אינה מקודשת אר"י שניהם מקרא אחד דרשו וזה יהיה לך מקה"ק מן האש כו' ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה, וז"ל הרמב"ם בפ"ה מה' אישות ה"ה כהן שקידש בחלקו כ' אינה מקודשת מפני שלא הותרו אלא לאכילה בלבד, והוא ע"פ הסוגיא הנ"ל ומבואר לכאו' מזה דעיר