דבר אברהם - א רסג

בסם מהר"י כ"ץ ז"ל מדר' נתן כו' אע"ג דהך דר"נ לא מיירי בהיזק כי הך דשמעתין אלא בסכנת נפשות כדמוכח קרא דלא תשים דמים בביתך עכ"ל. ובאמת ק"ק לפי"ז האיך מסתייע הש"ס מדר' נתן לענין כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכלה לתרנגולא דמשמתינן ליה עד דמסלק היזקא ועיי' ברא"ש. ובשמ"ק כתובות ס"פ אלו נערות הביא קושיית מהריב"ן זו ומתרץ לה ואין הדברים מבוררין שם, ויעו"ש בחי' הריטב"א ובב"ק (דף מ"ו ע"א). וצ"ל דרק דרך דמיון הביא הש"ס להא דר"נ ומדרבנן הוא. והעירותי על כ"ז לפי שראיתי בס' החינוך (מצוה תקמ"ז) שכתב ז"ל שלא להניח המוקשים המוכשלים בארצנו ובבתינו כדי שלא ימותו ולא יזוקו בם בני אדם ועז"נ ולא תשים דמים בביתך לא תעשה עכ"ל הרי שכלל שלא ימותו ולא יזוקו ומשמע דעל חשש היזק נמי איכא ל"ת דלא תשים דמים, וכן גם במ"ע דמעקה (מצוה תקמ"ו) לא הזכיר כלל מסכנת מיתה. ונראה לכאורה דפלוגתא דרבוותא היא ולא ראיתי למי שהרגיש בזה. אך קשה טובא על החינוך מסוגיא דב"ק הנ"ל דמבואר דבעינן דוקא גובה עשרה כשיעור מיתה. ואולי קושיית השמ"ק בב"ק ט"ו שהזכרנו הכריחתו דמדמי הש"ס האי כלבא כו' לדר"נ ולכן ס"ל דהל"ת קאי גם על נזקין ובדף נ"א מיירי לענין מ"ע דמעקה ובזה בעינן דוקא שיעור מיתה. אבל קשה האין אפשר למיפסק בסכינא חריפא ולחלק בין העשה והלאו שנאמרו יחד בחד קרא ואולי רק בדרך העברה ושלוח הזכיר החינוך שלא חוקו וצע"ג

וצריך להעיר דאף דבעינן במעקה גובה עשרה מ"מ כדאמר ר"נ התם בב"ק מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעה אריתא דדלאי כמה הוי שיתא אשתכח דכי קא מחבט מעשרה הוא דקא מחבט ה"נ במעקה תיסגי בפחות מעשרה. ומצאתי שעמד בזה בשמ"ק וז"ל וא"ת גבי מעקה למה לי עשרה בשיתא סגי ושמא משום דאין רגילות לעמוד על הגג כ"כ אלא לישב עליו תמיד שהרי כל תשמישן היה על הגג עכ"ל ומ"מ צ"ע דאכתי פורתא מיהא הוי בציר מעשרה אפילו כשיושבין דדוקא באיגנדר בעינן י', ויש ליישב

והיה שלום וברכה מרובה למעכ"ת כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

אחר ערכי את הדברים נדפס מחדש ספר היראים מכת"י אשר כמעט פנים חדשות הוא וממנו נראה עד כמה לקה ספר יראים הישן בחסר וביתר, וכינותי שם בסי' רל"ד היא מצות מעקה שביראים הישן הוא סי' מ"ה] ושאבתי ממנו איזה דברים הנוגעים לענייננו. א) נוכחתי לדעת דמה שנתלבטנו באות י' בהבנת דבריו אך בלבול הנוסחא דין גרמא וב"ה דרכנו במסלת האמת בפתרנו את החדה דרק לבית שותפין פטר לגמרי ממעקה אפילו מדרבנן אבל לעומד בבית עכו"ם לא פטר אלא מדאורייתא ומדרבנן מיהא חיוב יעו"ש. ועיי' מ"ש שם ידידי הרה"ג מוהרא"א שיף נ"י בביאורי תועפות ראם. ב) מה שכתבנו בביאור דברי הסמ"ג דשלא יתרשל שהפקיעו חכמים את המצוה מן המשכיר והטילוה על השוכר מפורש נמי הכי ביראים. ובביאור תוע"ר רצה ליתן ריוח בין הדבקים ולחדש פלוגתא בין הר"א והסמ"ג ואין די יסוד לזה. ג) במה שהקשינו עליו באות ב' הנה ביראים החדש מתרץ הר"א גופיה קרוב לדברינו. ד) ראיתי בתוע"ק שהביא בשם ס' שד"ח דדעת כל הראשונים לברך על מצות מעקה דלא כהרוקח שהוא יחיד ממש. אבל אנחנו הראינו לעיל ואות כ"ג) שכ"כ הראב"ד בתמים דעים בשם העיטור וכ"ה במאירי מגילה דאין מברכין על עשיית מעקה, וכמדומני שראיתי עוד לחד מקמאי שכ"כ ואיני זוכר מקומו לע"ע

סימן לח

שלום וברכה מרובה ישפות ד' לכבוד ידי"נ הרב הגאון הנעלה מוהר"ר אהרן משה קיסילאוו נ"י רב כק"ק באריסאוו. [ועתה הגאבד"ק חארבין]

אחד"ש ידידי כתר"ה באהבה רבה. הגיעני מכתבו היקר והתענגתי על דבריו הנחמדים, ובמאי דסליק כת"ר בסוף מכתבו בקושיא יש לי ב"ה איזה דברים נכונים ובזה אפתח להודיעם לכתר"ה

במנחות (דף נ"א ע"ב) וסבר ר"ש משל ציבור דאורייתא והתנן אר"ש שבעה דברים התקינו ב"ד כו' ועל פרה שלא יהא מועלין באפרה [היינו סיפא דמתני' דשבעה דברים התקינו וזו אחת מהן] דאורייתא הוא דתניא חטאת היא מלמד שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין, וכתבו התוס' (ד"ה חטאת) וז"ל חטאת מלמד שמועלין בה תימא תיפוק ליה דקדשי בדק הבית היא וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד עכ"ל. וע"ז הקשה ידידי מעכת"ה דמשמע מדבריהם דאף דפרה קדשי בה"ב יש בה מועל אחר מועל כמו בקדשי מזבח מקרא דחטאת היא, והוא תמוה דבמעילה (דף י"ט ע"ב) מבואר דעיקר החילוק שבין קדשי מזבח שיש בהם מועל אחר מועל ובין קדשי בה"ב שאין בהם מועל אחר מועל הוא משום דקדשי מזבח אין להם פדיון וע"כ אינן יוצאין לחולין ע"י מעילה וממילא יש בהם מועל אחר מועל אבל קדשי בה"ב דיש להם פדיון ויוצאין לחולין ע"י מעילה לא שייך בהם מועל אחר מועל דממעילה הראשונה יוצאין לחולין, יכוי' ברש"י ותוס' קידושיו לדף נ"ה), וא"כ בפרה דקיי"ל דיש לה פדיון כמבואר בשבועות (דף י"א ע"ב), ור"ש גופיה דאליביה אזלא הסוגיא במנחות סובר התם דפרה נפדית אך ע"ג מערכתה וכ"ש מחיים, וא"כ ממעילה הראשונה יצאה לחולין ותוב לא שייך מעילה שניה, דבשלמא לשאר דברים שנותנין לה חומר דקדשי מזבח אע"פ שהיא קבה"ב ניחא דאין זה סתירה משא"כ מעילה שהם דברים סותרים והפכים דאם יש לה פדייה כקבה"ב לא שייך בה מועל אחר מועל, ולומר דגזה"כ הוא בפרה שלא תצא לחולין ע"י מעילה אף במכוין להוציא מרשות הקדש [יעוי' בתוס' קידושין שם] הוא דבר זר ורחוק שלא מצינו בכל הקדשים כן, ע"כ דברי ידידי כתר"ה. והיא קושיא נחמדה

[ב] ולענ"ד נראה שהיא מתיישבת בפשיטות דהתוס' חולין (דף י"א ע"ב) הקשו דבכל דוכתין דמשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא אמאי לא חשיב ליה כקדשי מזבח משום דחטאת קרייה רחמנא כמו שפוסל בה טריפות ושחטה שלא לשמה פסולה ומועלין בה וכו' והכל מהאי טעמא דחטאת קרי' רחמנא, ותירצו דבכל דוכתין מסיק לה בקושיא אחריתי, [פי' וה"ה דהו"מ נמי למיפרך והא חטאת קרייה רחמנא], וכ"כ הר"ש פרה (פ"ב מ"ג). וא"כ למסקנא באמת מן הדין אין פדיון לפרה בלא מום משום דחטאת קרייה רחמנא ומה שנפדית הוא רק משום דלב ב"ד מתנה עליה כדאמרינן התם בסוגיא דשבועות, וזה לא שייך אלא בפדיון ממש לצורך אבל לענין שתצא לחולין ע"י מעילה לא שייך לב ב"ד מתנה כמובן אלא נשאר הוא בשורת הדין