דבר אברהם - א רסב

טמאה דלא שייך לומר שאסרוהו מדרבנן משום בב"ח שאין ענין לאסרו מדבריהם שכבר היה אסור ועומד מן התורה משום בשר טמא או משום חלב טמא ועיי' בש"ך, וכה"ג כתבו התוס' חולין (דף קי"ז ע"א ד"ה הוא) וז"ל וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו עכ"ל, וה"נ לפימ"ש לעיל (אות ט"ו) דבשוכר מעכו"ם שהמשכיר לא יעשה מעקה וישאר מכשול חייב כשוכר להסיר אא המכשול מה"ת משום מ"ע דהשמר לך ושמור את נפשך שלא נאמר בה ביתך וגגך ממילא אין ענין לחייבו עוד במצות מעקה מדרבנן כיון שכבר הוא מוזהר ועומד מן התורה משום מ"ע דהשמר וכיון שכן השוכר בית מעכו"ם ועושה בו מעקה לא יברך כיון דאין עליו מצות מעקה כלל ואפילו מדרבנן ועל מ"ע דהשמר אין מברכין כמש"ל. [ועפיד"ז גם בשוכר בית מישראל יש לפקפק קצת דלא הוה להו להטיל מצות מעקה מדרבנן על השוכר דסגי לן במה שמפקיעים מעל המשכיר חיוב המ"ע דמעקה ודהשמר וממילא יתחייב השוכר במ"ע דהשמר כנ"ל. ואפשר דחדא תקנתא היא ודו"ק]

וצריך אני למודעה שדברי הסמ"ג דפן יבוא להתרשל בדבר חתומים וסתומים הם ויש לפרשם בדרכים אחרים, אבל מה שפירשתי בהם נלע"ד לנכון

[כג] הדרן לדידן בעובדא דקמן בהא נחתינן ובהא סלקינן דבור בחצר ביהכ"נ חייב במ"ע דמעקה, ולדעת הרמב"ם והשו"ע מברכין עליה, אך לדעת רבנו ירוחם והר"א ממיץ פטורין משום בית השותפין ולהסמ"ג משוה"ט ספקא הוי. וגם בעיקר חיוב הברכה למעקה מצאתי שהמאירי רפ"ג דמגילה (ד"ה כבר ביארנו) כתב שאינו מברך כלל על עשיית מעקה וכן ראיתי בתמים דפים להראב"ד (סי' קי"ט) שהביא בשם העיטור יעו"ש. ע"כ לחשוש לדעתם נראה לכאורה דאין לברך דספק ברכות להקל

ענף

[כד] ודע דהפוטרין בית השותפין מן המעקה אין פטורו שוה לפטור דבית השותפין ממזוזה לפי ההו"א שבסוגיא דחולין (דף קל"ה) דשותפין פטורין מן המזוזה, או בשותפות הגוי לדידן שפוטרת. דפטור דבית השותפין או שותפות הגוי ממזוזה הוא בין שהם שותפים בכל הבית ואין חלקיהם ניכרין ובין שחלקיהם ניכרין כגון לזה חצי בית לצד זה ולזה חצי בית לצד אחר כמו שיקרה תדיר בפרוזדרות שבין שני בתים, דאע"פ שהחלקים ניכרין מ"מ אין לזה שיעור. בית ולזה שיעור בית. ואפשר דבאופן האחרון עוד קיל יותר דאפילו לדידן דקיי"ל דבית השותפין חייב במזוזה אולי אין זה אלא במשותפין בכל הבית אבל בכה"ג לא. דלאו בית שותפין הוא אלא שני חצאי בתים. ועיי' ביש"ש ר"פ ראשית הגז ובס' דעת קדושים יו"ד (סי' רפ"ו). אבל לענין מעקה הוא להיפוך, דבאין חלקיהם ניכרין דהוו שותפין בכולה פטורה משום דכל משהו ומשהו שבה פטור לפי שהוא של שותפות, אבל כשחלקיהם מבוררין כאו"א חייב במעקה על חלק שלו דלא פתיכא בי' שותפות חברו. ומה שאין שיעור בית בחלק שלו לחוד לא איכפת לן ולא מידי לפמ"ש לעיל דבמעקה לא בעינן בית כלל שהרי בור נמי חייב במעקה אע"פ שבודאי אין כאן בית, והא דבית שאין בו ד' על ד' פטור מן המעקה אין הטעם משום דמדינא לאו בית מיקרי אלא משום שאין משתמשין על גבו ואין בו חשש נפילה אבל אלו היו משתמשין גם בבית פחות מד' על ד' דהוה חייב במעקה אע"פ שאין דינו כבית אלא כעמוד בעלמא, עיי' בשמ"ק ב"ק (דף נ"א ע"א) מ"ש בשם המאירי, וא"כ הכא בודאי כאו"א חייב במעקה על חלקו אע"פ שאין בחלק שלו בית שלם דמ"מ הרי משתמשים עליו איידי דסמיך לחלק חברו ובשביל זה נייחא תשמישתיה. ואע"ג דחלק חברו הוא שגורם את התשמיש מ"מ אינו נידון בשביל זה כבית השותפין, דעד כאן לא שייך למידן הכא אלא כשחלק חברו גורם את החיוב משא"כ הכא שאין חלק חברו גורם. את החיוב אלא תשמיש בלחוד הוא דקא גרים ליה וחיובא מיניה וביה דחלק אחד הוא דקאתי. וכ"ז הוא במעקה דלא בעינן בית משא"כ במזוזה דבעינן בית דוקא וחלק אחד לאו בית הוא ונמצא שחלק חברו גורם את החיוב ע"כ הוא נידון כבית השותפין. ופשוט הוא.. איברא דבסוכה (דף ג') תנינן בית שאין בו ד' אמות על ד אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה כו' ואין מערבין בו ואין משתתפין בו כו', ואמרינן עלה פטור מן המזוזה ומן המעקה כו' מ"ט דבית כתוב בהו בכולהו ואין מערבין בו ואין משתתפין בו כו' מ"ט דלא חזי לדירה, ומשמע דקמייתא לאו משום דלא חזי לדירה הוא אלא משום גזיה"כ דאינו בית ומזוזה ומעקה שוין בו. אך לפמש"ל דבור נמי חייב במעקה בע"כ צ"ל דהיינו נמי טעמא דבית כיון דאין בו ד' על ד' לא חזי לדירה וממילא אין משתמשין בגגו, אלא דבעירוב ושיתוף דלא נאמר בו בית קאמר הש"ס להדיא דלא חזי לדירה ובמעקה נקט לישנא דקרא והיינו הך. כך צ"ל בע"כ אע"פ שאינו מדוקדק יפה. ועיי' בשמ"ק ב"ק (דף נ"א ע"א) מ"ש בשם המאירי. ודע שאם יש בבית ד' על ד' והוא ראוי כבר לדירה והגג אין בו די על ד' נראה דחייב במעקה לפמ"ש הרמ"ה בב"ב (דף ס"א ע"א סי' י"ג ד"ה וה"ה) דגג אע"ג דלא הוי ארבע אמות ופתוח לגו ביתא לא מהני בי' לישנא דעומקא ורומא נישום דגג חזי למילתי' למשטח בי' פירי ושאר תשמישין ואע"ג דלא הוי ארבע אמות וכי בעינן ארבע אמות במידי דלא עביד אלא לדירה כגון בית וכיון שכן ראוי שיהא חייב במעקה. ואין להעיר מדתנן בב"ב שם המוכר את הבית לא מכר כו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, דאז חשיב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית, ונראה דאין הפירוש דמשום דחסרה מעקה גרעה חשיבות הגג מצד עצמו. אלא נראה מוסבר יותר דביאורו הוא דכיון דאין בו מעקה הרי אסור להשתמש בו וממילא אין משתמשין בו וכיון שאין משתמשין בו אין לו חשיבות מצד חסרון ההשתמשות ובטיל אגב בית. ולהני דסברי דבית השותפין פטור ממעקה א"כ שותפין שמכרו בית שיש לו גג בלא מעקה לא יהא הגג מכור ומתני' סתמא קתני. אבל אין זה כלום, דאפי' גג של שותפין אסור להשתמש בו משום הסרת המכשולות דבזה אין נ"מ בין יחיד לשותפין

[כה] ומדי דברי בעניינו מעקה אסור בזה דמלשון הראשונים ז"ל נראה דאין מ"ע דמעקה אלא בדבר שאם יפול ממנו יש סכנת מיחה אבל אם אין סכנת מיתה אלא סכנת נזקין לחוד אינו במצות עשה דמעקה, שכן כתב הרמב"ם (פי"א מהלכות רוצח ה"ד) אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות כו' או לעשות לה כסוי שלא יפול בה אדם וימות, וכ"נ גם מלשון שאר הראשונים. וכן מוכח מסוגיא דב"ק (דף נ"א ע"א) דפריך על ר"נ דס"ל דיש חבטה של מיתה בפחות מי' מברייתא דכי יפול הנופל כו' כיצד היתה רה"ר גבוה ממנו י' טפחים כו' עמוקה ממנו י' טפחים ונופל מתוכו לתוכה חייב ואס"ד יש חבטה בפחות מי' למה לי עשרה כו', ולענין מעקה מיירי כדפירש"י, הרי דדוקא כשגבוה כשיעור מיתה חייב במעקה. וכן מבואר להדיא בשמ"ק שם בשם המאירי וז"ל ויראה מכאן שאין מצות מעקה לחשש נזקין אלא לחשש מיתה שא"כ אף בפחות מעשרה כן עכ"ל. ונראה שהוא נלמד מקרא דלא תשים דמים בביתך דמשמע מיתה דוקא. ולפי"ז צ"ל דהא דתניא בב"ק (דף ס"ו ע"ב) ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל לא תשים דמים בביתך מיירי נמי בכלב שיש בו סכנת נפשות דוקא ובסולם שגובהו עשרה ואל"ה אינו עובר בלא תשים דמים, וכ"כ שם בשמ"ק