דבר אברהם - א רנח

נפקע החיוב מן המשכיר, שהרי מכללן הוא ספר החינוך דסבר נמי דמיד שבנה ולא עשה מזוזה עובר בעשה ואיהו ס"ל התם (מצוה תכ"ג) דשוכר חייב במזוזה מדאורייתא וא"כ תרתי דסתרי נינהו. אלא ודאי דאפילו הני דמחייבי במזוזה לפני כניסתו נדור בו סברי נמי דהא דאמרינן חובת הדר היא פירושו דדוקא מי שדר בו חייב אבל כשמשכיר לאחרים בודאי המשכיר פטור, והא דמחייבי מיד הוא משום דכיון דדעתו ליכנס חשובה כבר כדירתו וחל עליו תיכף חיוב המזוזה, אבל במשכירה לאחרים הרי היא דירת השוכר ולא דירתו של משכיר. והלכך נראה דאפילו לדידהו אינו מתחייב מיד אלא בבונה ע"מ לדור בעצמו אבל בונה ע"מ להשכיר פטור ממזוזה אפילו קודם שהשכירה, [וכן כשסוגרה עכשיו לגמרי וחושב ליכנס בה לאחר זמן אולי ג"כ פטור]. ויותר נכון לומר דאפילו כשחושב ליכנס לדור בה אינו מתחייב במזוזה אא"כ ביני וביני הוא יוצא ונכנס לתוך הבית אבל אם עדיין אינו יוצא ונכנס בו כלל פטור ממזוזה, וחילא דידי ממ"ש הר"ר יהונתן ז"ל בשמ"ק ב"מ (דף ק"א ע"ב) וז"ל הא אמר רב מזוזה חובת הדר היא כלומר על השוכר לעשותה לפי שהיא עשויה לשמירת מי שהוא עומד בבית כו' אבל ליכא לפרושי חובת הדר לפי שאין בית חייב במזוזה אא"כ דר בה דהא קיי"ל אפינו יש לו י' בתים שאינו דר בהן דירה קבועה אלא שנכנס בהן פטם אחת בשנה חייבות כולן במזוזה עכ"ל, הרי דאע"פ שהוא מחייב במזוזה אפילו כשאינו דר בה מ"מ בעינן יוצא ונכנס שם. ועפי"ז ניחא גם דברי הנמוק"י שהבאנו לעיל (אות י"ב) שכתב שהמשכיר הי' חייב קודם שהשכירה אע"פ שלא דר בה מידי דהוי אבית התבן ועמדנו שם לתמוה בביאורו והשתא י"ל דכוונתו נמי כהר"ר יהונתן דחייב בשביל שהוא יוצא ונכנס ומסתייע דבכניסה וביאה סגי להתחייב במזוזה כמו בית התבן

ובזה ניחא נמי מ"ש השמ"ק ב"מ הבאנוהו לעיל (אות י') דמשו"ה חייב השוכר במעקה שאם לא הי' דר בו הי' המשכיר פטור ממעקה, וקשה עליו מהספרי דאמרינן חדש רבי אומר משעת חדשתו עשה לו מעקה אע"פ שעדיין לא דר בו כמש"ל, והשתא בין למש"כ שאינו חייב במזוזה אלא כשנכנס ויוצא ובין למ"ש מעיקרא דבחושב ליכנס לחוד סגי א"ש, דה"נ במעקה אע"פ שחייב משעת חדשתו אין זה אלא כשחושב ישראל מי שיהי' ליכנס בו אבל כשאין חושבין ליכנס בו לא, שהרי במזוזה גופה לא למדה הגאון ז"ל אלא ממעקה כמ"ש. ומיושב ומי מ"ש המג"א וסי' י"ט סק"א) הבאנוהו לעיל, די"ל דכוונתו נמי דפטור כשאינו דר בתוכו היינו באינו חושב עדיין ליכנס או שאינו יוצא ונכנס, ובכגון דא נסתפק בקבע בו מזוזה בשעת פטור זו אם יברך אקב"ו לדיר בבית שיש בו מזוזה: **(הגה"ה. וראיתי (בשו"ת רעק"א סוס"י ט') שרצה לומר דמי שהולך מביתו לעסקיו לשוק שעות הרבה ופעמים נוסע מעירו על איזה ימים יברך על מצות מזוזה כשחוזר לביתו דהא בינתים שלא היה בדירת ביתו לא היה עליו חובת מזוזה ומתחיל עתה חיוב חדש, ומדמי לה ליוצא מסיכתו לעסקיו וחוזר שמברך וכן לפושט טליתו ע"מ שלא להתעטף בו מיד שחוזר ומברך, והניח בצ"ע. ולענ"ד נראה פשוט מהני רבוותא ז"ל דאינו מברך שלא היה כאן הפסק כלל בחיוב המצוה דאע"פ שנוסע מביתו מ"מ כיון דדעתו לחזור ולדור שם חייב גם באותו זמן במזוזה כמו בית חדש קודם שנכנס בו, ושאני סוכה וציצית שהמצוה היא רק בישיבה ובעטיפה משא"כ הכא. ונראה שהגרעק"א ז"ל נסמך בזה על מ"ש המג"א בסי' י"ט שזכרנו בפנים ומפרש לי' כפשוטו דכל זמן שאינו דר בתוכו פטור ממזוזה בכל אופן, אבל לפי"ז נסתרו דברי המג"א מראשונים שהראנו ובע"כ צריך לצמצם את דבריו שיתאימו עם דברי הראשונים ז"ל כמ"ש בפנים וממילא אין מקום לספקו של הגרעק"א וז"ב. ומ"ש הגרעק"א ז"ל בסוגר דבשעה שאינו בביתו אינו מקיים מצות מזוזה אף שמחזיק ביתו לדור ורמז לעיין במג"א (סי' כ"א סק"ב), וכוונתו למ"ש שם המג"א דבשעה שנכנס דוד לבית המרחץ ואמר אוי לי שאני ערום ממצות היה ערום גם ממצות מזוזה ולפיכך בלילה לא אמר כן מפני שמצות מזוזה בידו ומזה משמע דבשעה שהוא במרחץ אין עליו חיוב מזוזה לביתו, אין זה מוכיח כלל, דודאי היו לו מצות גם בבית המרחץ שהרי במנות מעקה בודאי מחויב גם בשעה שאינו בביתו ובלבד שנמצאים אחרים שם ויש לחוש לנפילתם ומסתמא היו לו מקומות הצריכים מעקה וכן כיו"ב, ומ"מ אמר אוי לי שאני ערום משום דלא חשוב אלא מצות שסובבין את גוף האדם כלשון הברייתא במנחות (דף מ"ג ע"ב) ובתוספתא וירושלמי שלהי ברכות הגירסא מקיפות אותו ובמד' שוח"ט גרם מקיפות אותו מד' רוחותיו, ולכן ביקש מצוה המקפת את גופו וכשנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו שהיא מצוה שבגופו, אבל מזוזה אע"ג דודאי מקיים גם בשעה שאינו בביתו מ"מ בההוא שעתא אינה מקפת אותו משא"כ בשעה שהוא בביתו הוא מוקף ממנה. ופשוט הוא. שוב מצאתי בנחלת צבי (סי' רצ"א) שעמד ע"ז יעו"ש

)** נמצא לפי"ז דאף להני רבוותא מכיון שנכנס השוכר לבית פטור המשכיר ממזוזה, וכשחייבו חכמים את השוכר במזוזה תיקנו לחייבו חיוב חדש במקום שהבית פטור ממזוזה, וא"כ שפיר שייך לומר כמ"ש דמשו"ה שוכר בית מנכרי נמי חייב דמ"ל בית ישראל מ"ל בית נכרי הרי בשניהם הבית פטור מצד הבעלים ועיקר הטעם לחיוב השוכר הוא מפני שהיא נראית כשלו דמשום שלא יתרשל ליכא כמש"ל, אבל במעקה שלא הי' בעיקר התקנה חיוב חדש דאע"פ שהשכיר לאחרים מ"מ חייב המשכיר מדאורייתא במעקה אלא שהטילוהו רבנן על השוכר שוב אפ"ל דבבית נכרי פטור וכמש"ל

אך באמת נראה לומר דאפי' אי הוי טעמא דמזוזה כדאסקינן משום שהיא נראית כשלו ולכן חייב בבית נכרי מ"מ עדיין יש לדמות מעקה למזוזה. דהנה לקושטא דמילתא טעמא בעי למה לענין מזוזה חששו לחשדא מפני שנראות כשלו ולענין מעקה לא חשו עד שהוצרך הסמ"ג לטעמא דשלא יתרשל. ואין לומר דבאמת להתוס' במעקה נמי איכא טעמא דחשדא והא דהוצרך הסמ"ג לטעמא דשלא יתרשל הוא משום דפליג על התוס' ולית ליה כלל טעמא דנראית כשלו אפילו במזוזה, דא"כ לדידיה אמאי חייב השוכר במזוזה מדרבנן הרי לא שייך התם טעמא דשלא יתרשל כיון שאין המשכיר חיוב במזוזה לפי שאינו דר בה ומאי שלא יתרשל איכא. אע"כ דבמזוזה ס"ל להסמ"ג נמי כטעם התוס' מפני שהיא נראית כשלו, וא"כ קשה אמאי איצטריך הכא לטעמא דשלא יתרשל ולמה לא גזרו גם בזה מפני שהיא נראית כשלו. ואפילו תימא דס"ל להסמ"ג דשוכר חייב במזוזה מן התורה וא"כ אין הכרח לדידיה ממזוזה לטעמא דשהיא נראית כשלו ומשו"ה לא סבירא ליה להאי טעמא והוצרך במעקה לטעם אחר, מ"מ הרי טלית שאולה שחייבת בציצית לאחר ל' יום בודאי מדרבנן הוא וע"כ משום שהיא נראית כשלו כמ"ש התוס' שם וא"כ שוב יקשה אמאי לא גזרו גם במעקה מה"ט. ודוחק לחלק דבטלית גזרו משום דלית לה קלא של מי היא ויאמרו שהיא שלו אבל בית אית ליה קלא ולכן לא גזרו ביה. ע"כ נראה לומר דבמעקה נמי איכא טעמא דשהיא נראית כשלו, והא דאצטריך הסמ"ג לטעמא דשלא יתרשל הוא משום דהוקשה לי' דבמזוזה שפיר שייך טעמא דשהיא נראית כשלו משום דכשחייבו חכמים את השוכר הרי לא הפקיעו את המצוה מעל המשכיר דבלא"ה נמי הוא פטור מן המזוזה וכיון שכן שהמשכיר פטור הרי הי' נשאר הבית בלא