דבר אברהם - א רנו

אין זה שייך אלא כשיש חיוב על המשכיר וכדי שלא יתרשל הטילוהו על השוכר אבל כשאין חיוב על המשכיר אין שום מקום לחייב את השוכר דמאי שלא יתרשל איכא הכא

[יב] אבל עדיין מילתא דא לא ברירא. דהן אמנם דלפימ"ש התוס' שהבעלים פטורין מן המזוזה לפי שאינו דר בה בודאי היתה תקנת חז"ל מעיקרה לחייב את השוכר במקום שהבית פטור לגמרי, והטעם הוא בע"כ לפי שהיא נראית כשלו, דלא שייך לומר בזה כטעמא דהסמ"ג במעקה כדי שלא יתרשל כיון שהמשכיר פטור ממזוזה כנ"ל, אבל לכאורה נראה דדבר זה במחלוקת הוא שנוי ולקצת מן הראשונים אינו כן. דהנה האשכול בהלכות מזוזה (סי' כ"ה) כתב בשם גאון דבית חדש כיון שגמרו מיד חייב במזוזה עכ"ל, וכן משמע מספר החינוך (מצוה תכ"ג) וז"ל ובנה בית חדש ונתן עליו תקרה ולא הניח בה מזוזה כו' מיד ביטל עשה זה עכ"ל, ומדלא הזכיר ודר בה משמע דמיד בגמר בניינו חייב במזוזה. והריטב"א יומא (דף י"א ע"ב) כתב דביתו שאינו משתמש בו פטור ממזוזה אע"פ שעשוי לדירה כדאמרינן בהשואל מזוזה חובת הדר היא והא דאמרינן בפר"א מזוזה וציצית הואיל ובידו להפקירן הוי מצי לומר שבידו שלא לדור בו, זהו שיטת ר"י בעל תוס' בסוף ימיו והיא הנכונה עכ"ל. משמע מזה שמתחלה היתה דעת הר"י דאע"פ שאינו דר בבית חייב. וכ"מ בנימוק"י סוף הלכות מזוזה גבי משכיר בית לחברו על השוכר להביא מזוזה וז"ל על השוכר שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה ואע"ג שאם לא היה שוכרה הי' חייב המשכיר לעשות לה מזוזה מידי דהוי אבית התבן ובית העצים אפ"ה כיון שהשוכר לא מצא בה מזוזה חייב לעשות לה מזוזה עכ"ל. [וראייתו מבית התבן קשה להלום דמאי דומיא היא, הרי מאן דמחייב בית התבן הוא משום דסבר דאף זו הויא דירה קצת והרי הבעלים משתמשים בה ומאי סייעתא היא לחייב את המשכיר כשאינו משתמש בבית כלל, ואטו ס"ל דבית התבן לא הוי דירה כלל והרי הלכה רווחת היא דבית דירה בעינן. וכ"ת דס"ל דבית התבן חייב אפילו בשעה שאינו משתמש בו שאינו דירה כלל ומשו"ה מסתייע מזה, דאכתי הא גופא מנא ליה הרי בזה אנו דנין והאיך תלי לא תניא בדלא תניא וערבך ערבא צריך. ולהלן יבואר אי"ה קצת יישוב לזה]. הרי לנו דכל הני רבוותא בשיטת הגאון קיימי דבית חדש כיון שגמרו מיד חייב במזוזה. ונ"ל דיסודו של הגאון ז"ל הוא מספרי (פ' תצא) כי תבנה בית חדש חדש רבי אומר משעת חדשתו עשה לו מעקה, ע"כ, הרי דאע"ג דבמעקה נמי בית דירה בעינן מ"מ חייב מיד אע"פ שעדיין לא דר בו דלא בעינן אלא שהבית יהא עשוי לדירה ויליף לה הגאון גם למזוזה דלא בעינן אלא בית העשוי לדירה. ומכאן פירכא להשמ"ק ב"מ שהזכרנו לעיל (אות י') דאינו חייב במעקה אלא כשדר בבית, וממילא נסתרה גם ראייתנו שהבאנו שם מרבנו ירוחם שבפוטרו בית השותפין ממעקה לא הזכיר שהדר בו חייב מיהא מדרבנן די"ל דמיירי כשעדיין אין דרין בו ואין חיוב מצד דירתם מתקנת חז"ל וכ"מ אי לאו דהוי של שותפין הוה חייב במעקה מיד מדאורייתא כנ"ל. ועיי' במג"א (סי' י"ט סק"א) שכ' נמי דכל זמן שאינו דר בתוך הבית אינו חייב במזוזה ואם אירע שקבע מזוזה קודם שדר נסתפק לומר דכשנכנס בו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה עיי"ש. ונקטו לה כמילתא דפשיטא כאילו אין חולק בדבר ולפמ"ש נסתר הוא מראשונים אלו ומהספרי. אולם ממה שיבוא לפנינו אי"ה יבואר שדברי השמ"ק א"ש וגם דברי המג"א מיושבים

היוצא לנו לפי"ז שבעל הבית חייב במזוזה אע"פ שאינו דר בו. ולכאורה פשוט דאף כשהשכירה לאחר חייב בעה"ב מדאורייתא, דבמאי גרע מה שאחר דר בבית מאלו לא הי' דר בו שום אדם כלל. (ולפ"ז אפ"ל דבחי כנסיות של כפרים שהאורחים לנין שם וכן בלשכת פרהדר"א הצבור חייבין במזוזה לפי שהם הבעלים כמו שהערנו לעיל (אות ז)]. וכ"ז הוא מדאורייתא אבל רבנן תיקנו חיוב מזוזה על השוכר. ולפי"ז הויא תקנת שוכר במזוזה דומיא ממש דתקנת שוכר במעקה, דבמזוזה נמי לא היתה התקנה לחייב את השוכר בחיוב חדש במקום שהבית פטור ממזוזה אלא שהפקיעו את החיוב מן המשכיר והטילוהו על השוכר. והשתא גם בטעמא דהך תקנתא דמזוזה י"ל שהוא בכדי שלא יתרשל המשכיר כמ"ש הסמ"ג בטעמא דתקנתא דמעקה. ומעתה נתבאר דשפיר נסתייענו באות הקודם ממזוזה למעקה דכי היכי דשוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה ה"נ חייב במעקה ואין לדחות כמו שדחינו דשאני מזוזה דמעיקרא הוטל על השוכר חיוב חדש, דלפי מה שנתבאר במזוזה נמי לא הטילו חז"ל חיוב מחדש אלא שהפקיעו את החיוב מעל המשכיר והטילוהו על השוכר, וא"כ מהאי טעמא גופי' שכתבנו לעיל לפטור את השוכר בית עכו"ם ממעקה משום דהיכא דהבית מצד עצמו פטור ממעקה לא שייך לחייב את השוכר איכא למיפטריה נמי ממזוזה, שהרי אין שום חילוק ביניהם דבמזוזה. נמי לא חייבו חכמים מחדש אלא שהטילו עליו חיוב המשכיר ובשוכר בית מעכו"ם לא שייך למימר הכי, וא"כ שפיר הוי סייעתא ממזוזה למעקה דכי היכי דאשכחן במזוזה שהשוכר בית מעכו"ם חייב בה ה"ל חייב במעקה דמכיון שתיקנו חכמים שהשוכר חייב לא שני לן כלל בין כשהבית חייב או פטור מצד הבעלים דבכל מקום חייב השוכר ולא פליג בהכי וא"כ בנ"ד בשוכרים מן השותפים יש מקום לספקנו דשמא הפקיעו חכמים לגמרי דין דגגך ושותפין השוכרין נמי חייבין, ויהא חיוב מעקה בבור שבחצר ביהכ"נ מדרבנן מצד הדירה למאן דפטר בית השותפין מדאורייתא

[יג] אך אם נכונה וצודקת הבנתנו בדברי הני רבוותא לחייב מדאורייתא את המשכיר במזוזה יש לפקפק טובא מסוגיין דב"מ (דף ק"א) בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא כו' ופי' ופשיטא שהשוכר חייב או שהמשכיר פטור], הרי נראה דחיוב המזוזה תלוי בדירה, אי בדירה גרידא למאן דס"ל אי בביתך ודירתך יחד למאן דס"ל, אבל דירה מיהא בעינן. והנה פירכא זו יכולנו עוד ליישב בדוחק דהא דאמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא לאו לענין עיקר חיובא דאורייתא קאמר לה דתליא בדר בה אלא לענין דינא איתמר דלבתר דתיקנו חכמים שהשוכר חייב במזוזה מעכשיו היא חובת הדר בבית ולא חובת בעל הבית. וכ"ת דא"כ מאי קמ"ל רב משרשיא מתנייתא נינהו במנחות (דף מ"ד) השוכר בית בחו"ל כל ל' יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב ובב"מ (ק"ב) המשכיר בית לחברו על השוכר לעשות לו מזוזה, י"ל דההיא דמנחות הו"א דמיירי דוקא בשוכר מעכו"ם דלא שייך למרמי חיובא אמשכיר תיקנו רבנן מזוזה לשוכר אבל בשוכר מישראל חייב המשכיר כדין תורה ואין בזה תקנת חכמים כלל. וההיא דב"מ דמיירי להדיא בשוכר מישראל אפ"ל דלא איתנייא במזוזה לענין מצותה דזוהי באמת מצוה המוטלת על המשכיר ע"פ דין תורה לקבוע מזוזה בביתו אפילו כשהוא מושכר לאחרים והו"א דאין על השוכר שום מצוה כלל אפילו מדרבנן, אלא דלענין ממון בלחוד הוא דאיתמר שאם אין המשכיר מקיים המצוה אין זכות להשוכר לתבוע ממנו לקבוע מזוזה מדיני השכירות לפי שאין זה נכנס לתוך תנאי השכירות, אלא אם ירצה השוכר לעשות מזוזה לשמירתו יעשה משלו, אבל חיובי אה"נ הו"א דלא מיחייב השוכר אפילו מדרבנן. ובנוגע לענין לכוף את המשכיר על קיום המצוה עצמה נ"ל דאין ב"ד כופין על מצות מזוזה דקיי"ל בחולין (דף ק"י ע"ב) כל מנוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה וה"נ מזוזה מתן שכרה בצדה למען ירבו ימיכם. וכן מצאתי בס' בית הלל ליו"ד (סי' רפ"ה). [עיי' ביו"ד (סי' ר"מ ס"א) ובחו"מ (סי' נ"ז סט"ז) ובסמ"ע (ס' ק"ז סק"ב ועוד]. [ומפסחים (דף ד') יש ליישב דשאני בדיקה דחמצו של משכיר גרם לבדיקה והכא הטילו חכמים חיוב