דבר אברהם - א רנד

במזוזה ורבנן פטרי רק משום שהיא דירת קדש. ואע"פ שהרמב"ם (פ"ו ה"א) בי' תנאים שיתחייב הבית במזוזה כתב שיהי' הבית חול צריך לדחוק ולומר דהכוונה היא שהדירה שבבית תהא חול. ומשו"ה בדאית בה בית דירה לחזן או שהאורחין לנין שם וכן בלשכת פרהדריא דהויא דירת חול חייבין במזוזה אף אליבא דרבנן. וקאמר הש"ס דברייתא דבית הכנסת אינה מיטמאה בנגעים אתיא כרבנן דס"ל דבמזוזה בעינן דירת חול דוקא וה"נ בנגעים בעינן בית העשוי לדירת חול ומשו"ה ביהכ"נ אינו מטמא שעשוי רק לדירת קדש. ואף דתני בברייתא בטעמא דאינו מטמא ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו חלו שאינן מיוחדין לו, ס"ד דש"ס דהכי פירושא דברייתא מי שמיוחד לו מילת לו דייקא דהיינו שהדירה לצורכו יצאו אלו שאינם לו אלא לצרך קדש. ואל תתמה על זה שהרי לשון זה ממש נשנה בברייתא דלעיל (דף י"א ע"א) לפטור בית התבן דתניא ביתך ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן לבית הבקר כו' והתם הרי לא מיירי כלל בבית התבן של שותפין ואפ"ה קרי לי' אינו מיוחד לך לפי שאין הדירה לצרכך אלא לצורך התבן ולא תידוק מלת מיוחד אלא מלת לך דייקא וה"נ דכוותה. וקאמר הש"ס איבע"א הא דאית בה בית דירה הא דלית בה בית דירה, משום דבאית בה בית דירה כבר יש בה גם דירה לצורך חול, ואיבע"א הא בכרכים הא בכפרים, פירוש עפימ"ש הטור דסתם בית הכנסת של כפרים אורחין לנין שם והויא בי' דירת חול. [ואם את נפשנו לומר דדוחק לפרש דברי הרמב"ם באמרו שיהי' הבית חול דר"ל שהדירה שבבית תהא חול, אלא דכוונתו פשוטה שגוף הבית קדש וכמו"כ לשון האשכול נוטה יותר לכוונה זו שהבית עצמו קדש, צ"ל דפירוש המיוחד לך הוא של חולין יצאו אלו שאינן מיוחדין לך אלא של קדש הם ובאית בה בית דירה לחזן הרי היא חול, והא דמשני דשל כפרים שאני הוא משום דבציר קדושתייהו כיון שהאורחים לנין שם, וכזה ראיתי. ועיי' במגילה (דף כ"ו ע"א) ובתוס' שם (ד"ה ואמאי)]. וע"ז פריך הש"ס ובכפרים מי מטמא בנגעים, פי' מי מצית אמרת דהא דתני בברייתא יצאו אלו שאינן מיוחדין הוא משום קדש כמו לרבנן במזוזה והתניא לאחוזה כו' חלקוה לשבטים ולא חלקוה לבית אבות חלקוה לבית אבות ואין כל אחד מכיר את שלו מנין ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין, הרי דלאו משום קדש נגעו בה כבמזוזה אלא משום שאינו מכיר חלקי. ומסיק אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, פי' הא דקתני דמטמא בדאית בה בית דירה לחזן והוי מיוחד לו במובן שמכיר את חלקו והא דלא מטמא בדלית בה בית דירה ולא הוי ביתך המיוחד. נמצא דלפי המסקנא בעינן בנגעים ביתך המיוחד במובן הכרת חלקו ומשו"ה בתי כנסיות אינן מטמאין. וזהו דוקא בנגעים דתני בברייתא להדיא הכי אבל במזוזה דלא איתמר נשאר כדס"ד מעיקרא דטעמא דרבנן דפטרי הוא משום מה ביתך חול יצאו אלו שהן קדש אבל ביתך מיוחד לא בעינן. והשתא לא צריכינן תו למימר דאתיא כרבנן אלא דכו"ע היא דר"מ נמי מודי דבעינן בנגעים מיוחד. נמצא דאע"פ שדין מזוזה וטומאת נגעים שוים זל"ז דבלית בהו בית דירה אינן מטמאין בנגעים ופטורין ממזוזה ובדאית בהו בית דירה מטמאין בנגעים וחייבין במזוזה, מ"מ בטעמיהם חלוקים הם ונ"מ טובא בינייהו, דבנגעים בעינן בית דירה כי היכי דליהוי ביתך המיוחד ג"כ ובמזוזה לא בעינן בית דירה אלא כי היכי דתיהוי דירת חול. וא"כ בבית הכנסת של כפרים שאורחין לנין שם תדיר אנא שאין דירתם מיוחדת להם כמש"ל שהיא נעשית לכל אורחין שבעולם מיקרי דירה לענין מזוזה שהרי משתמשין בה לצורך חול אבל לענין נגעים לא מקרי בית דירה דלאו מיוחדת היא. ומעתה פסקי הרמב"ם ז"ל יוצאים כמין חומר, דבמזוזה דלא בעינן ביתך המיוחד פסק דבית הכנסת של כפרים חייב מפני שהאורחין לנים שם ואע"פ שאין דירתם מיוחדת, אבל בנגעים לא הזכיר לינת אורחים בשל כפרים שהרי אין זה בית מיוחד כנ"ל והצריך בית דירה דוקא כי היכי דליהוי בה בית דירה מיוחד. ומיושב כל מה שהקשינו למעלה, והדברים מזהירים בעז"ה

מעכשיו זכינו לדין דכל הני רבוותא, הרי"ף והרמב"ם והראב"ד, הוא בעל האשכול, והרא"ש והחינוך והמרדכי בסוף הלכות מזוזה והטור ושו"ע שכתבו כולם דביהכ"נ של כפרים חייב במזוזה משום לינת האורחין, וכן כל הני רבוותא מסקנת התוס' במנחות והרמב"ן והרשב"א והריטב"א בשם ר"י והמרדכי ורבינו אביגדור ומהר"ם חלוואה דכולהו ס"ל דשוכר פטור מדאורייתא ובעינן ביתך דוקא ויקשה אליבייהו מלשכת פרהדריא ובע"כ יתורץ כמש"ל, כולהו ס"ל דלא כרש"י ולא בעינן במזוזה לא ביתך המיוחד ולא ביאתך המיוחדת, וא"כ בנפול עוזר ונפל עזור דכיון דבמזוזה לא בעינן ביתך המיוחד ה"נ במעקה נא בעינן גגך המיוחד כמו במזוזה

נמצא דפטור דבתי כנסיות ממעקה אינו משום גגך המיוחד אלא משום שאינן עשוין לדירה ולא שכיחא בהו היזקא דנפילה, וא"כ בנ"ד בחצר ביהכנ"ס דודאי להילוך רבים עביד ושייך ביה חשש נפילה חייב במ"ע דמעקה וכדאסיקנא: **(הגה"ה. וראיתי להזכיר כאן תשובה אחת לרבינו הב"י מובאת במבי"ט לח"א סי' ק"י) שיש לה נגיעה ושייכות למקצת מדברינו, וז"ל על מי שיש לו חזקת שימוש שטיחת בגדים וכיבוס וטיול בגג חברו נסתפק לי אם יהיה חיוב עשיית מעקה בגג זה או מי חייב לעשות המעקה ושאלתי את פי החכם ה"ר יוסף קארו יצ"ו מה דעתו בזה והשיב לו דבר ז"ל שאלת חכם חצי תשובה כי לפי האמת אין בזה דין מעקה כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות רוצח דכל שאינו בית דירה אינו חייב במעקה ואפילו את"ל דכיון שיש בית דירה למטה בביתו הגג חייב במעקה המשתמש על הגג צריך לעשותו ולא בעה"ב וכדתניא פרק השואל שהמעקה היא על השוכר עכ"ל התשובה. ולפי דרך האת"ל שכתב נראה לכאורה דבע"כ צריך לפרש דביהכנ"ס עצמו ג"כ אינו דירה ולא רק גגו. גם צ"ע נהי דמצד מ"ע דמעקה פטרוהו מ"מ ליחייב משום הסרת המכשולות ולמה לא הזכירי מזה. ועי' בס' מעין החכמה ובחת"ס (חיו"ד סי' ר"פ). ולא ברירין לי עתה הדברים והבאתים רק

להעיר

)** [ט] ולענין מי יהיה המברך יעוי' במחנה אפרים הלכות שלוחין (סי' י"א) דמסיק דכיון דלא בעינן שליחות בעשיית מעקה פועל הישראל שעושה המעקה מברך. ואם היה הפועל אחד מבני הכנסת מברך לעשות כעושה מצוה לו ולאחרים כאחד כמבואר ברמב"ם (פי"א מהלכות ברכות הי"ד). והדינים מבוארים ואין להאריך בזה. אך מאי דמסיק המח"א שם דאם נעשה המעקה ע"י פועל נכרי בעה"ג מברך כמו בעשאה בעצמו דאע"פ שאין שליחות לעכו"ם ולא דמי כמאן דעביד משלחו מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב כההיא דב"מ (דף י' ע"א), לענ"ד צ"ע טובא. ועיי' בשעה"מ הלכות תרומות (פ"א הי"א) שעמד עליו ודחה את דבריו. והרבה יש לישא וליתן בזה ואכ"מ

ענף

ג'

[י] אולם אף דאסיקנא דבור בחצר בית הכנסת אין לפטור ממעקה משום פטורא דבתי כנסיות דשאני בור מגגין כמ"ש, מ"מ נראה דמטעמא אחרינא עדיין במחלוקת