דבר אברהם - א רנג

לא מיבעי לפי מש"כ לעיל בדרך אחת שגוף הדירה הוא של חזן עצמו דלא דמיא לדהכא שהלשכה של ציבור היא, אלא אפילו לפי דרך השני' שכתבנו שהבית דירה היא של ציבור אלא לפי שהיא מיוחדת לדירת חזן הרי היא כקנויה לו מצד הצבור מ"מ אין זה שייך אלא בבית הכנסת של כרכים שנתחלקה לשבטים ועיקר החסרון הוא רק לפי שהבית בהבנותו נשתתף לכל העולם משו"ה דירת החזן שהיא כקנויה לו מצד הציבור מתחלה מיקרי בית מיוחד משא"כ במקדש שלא נתחלק לשבטים לכו"ע לא שייך לומר כלל שהלשכה קנויה לכהן גדול דמאן מקני, כדאמרינן בב"ק (דף פ"ב ע"ב לענין ירושלים למ"ד לא נתחלקה לשבטים שאין הבית חלוט בה וכתב בשמ"ק וז"ל אין הבית כו' שלא נתחלקה לשבטים ולא מני לאקנויי לדירה וז"ל הרמ"ה ז"ל בפריטיו אין הבית חלוט בה כו' וקסבר ירושלים אינה מתחלקת לשבטים מאן מקנה לי' עכ"ל, ואמרינן בסוגיין דאין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן, וה"נ במקדש שלא נתחלק לשבטים לכו"ע מאן מקנה לכהן גדול את לשכתו וא"כ אין זו ביתך המיוחד, אע"כ דלענין מזוזה לא בעינן ביתך המיוחד כמו בנגעים. ואף די"ל דלשכת פרהדריא היתה פתוחה לחול ולא היתה קודש כדתנן (מעשר שני פ"ג מ"ח) הלשכות הבנויות במקדש ופתוחות לחול תוכן חול כמ"ש המאירי ביומא לענין קושיא אחריתא, מ"מ אין זה מספיק חדא דנראה דאין ענין תוכן חול שייך לענין חילוק לשבטים דמ"מ כל הר הבית לא נתחלק לשבטים בין שקידשוהו אח"כ בין לא קידשוהו, עיי' תוס' ב"ק שם (ד"ה ואין מטמא), ועוד דאכתי לא גרע מכל ירושלים שלא נתחלקה לשבטים למאן דס"ל ואין זה ביתך המיוחד. ונהי די"ל דרבנן ור"י דלשכת פרהדריא ס"ל דירושלים נתחלקה לשבטים מ"מ למ"ד לא נתחלקה יהו כל בתי ירושלים פטורין מדאורייתא ממזוזה משום שאינן ביתך המיוחד והוא רחוק מן הדעת, אע"כ דלא בעינן במזוזה ביתך המיוחד ומ"מ לרש"י ז"ל נמי בתי ירושלים חייבין במזוזה מדאורייתא משום דלא בעי ביתך אלא דירתך והדירה מיוחדת להם. ואף דעולי רגלים נכנסין לתוכן בחנם מה"ט דלא נתחלקה, צ"ל דמ"מ מיקרי דירת הבעה"ב דירה מיוחדת ואין זה מגרע כלום, ודוחק הוא

אמנם לכאורה יש לדחות, דדוקא בגוף הקרקע שייך לומר שלא נתחלקה לשבטים אבל הבית עצמו היינו העצים והאבנים של בעלים הם, והלכך בנגעים דבעינן ארץ אחוזתכם אין דירת הבעלים מועלת דמ"מ הארץ לא נתחלקה להם, אבל במזוזה דלא כתיב בה אלא ביתך לא בעינן כלל. שתהא גם הארץ שלו אלא שהבית יהא שלו, ולכן כשם שדירת החזן מיקרי ביתך ה"נ כהן גדול בלשכתו מיקרי ביתך וחייב במזוזה. אבל נראה דזה לא שייך אלא בירושלים ונא במקדש, דכבר כתבו התוס' בב"ק שם דאפילו למ"ד ירושלים נתחלקה לשבטים מ"מ במקדש סברא הוא דחזרו וקנו אותו כדי שיהא לכל ישראל חלק בו ומשו"ה נראה דגוף הבנין נמי ה' משל כל ישראל כדי שיהא להם חלק בו, [ואפילו אם היתה פתוחה לחיל כנ"ל מ"מ נראה דמשל כל ישראל נבנתה], והוי הבית כגוף הקרקע לומר בו מאן מקנה ליה, והרי קטנים נמי אית להו חלק בו. ועוד דבירושלמי ערלה (פ"א הלכה ב') ממעט ירושלים שאינה מטמאה בנגעים מטעמא דובא אשר לו הבית ונראה מזה דביתך נמי לא מיקרי וא"כ ה"ה לענין מזוזה בבתי ירושלים דלא מיקרי ביתך המיוחד. וכן משמע קצת מתוס' מגילה (דף כ"ו ע"א ד"ה אף) שכתבו דמחמת מטלטליהם היו נוטלין שכר מעולי רגלים עורות הקדשים, ולא אמרו דאף מחמת גוף הבתים היו נוטלין שכר. אולם באמת טעמא בעי אמאי לא חשיבי הבתים שלהם. ולכן נראה לומר דהירושלמי נמי משום ארץ אחוזתכם הוא דממעט לה אע"ג דנקט קרא דאשר לו הבית. ועוד י"ל דתנן בנגעים (פי"ב מ"א) בית הבנוי בספינה או באסקריא על ארבע קורות אינו מטמא בנגעים עיי"ש בר"ש ומבואר מפי' הרא"ש משום דלא מיקרי בית ארץ, ומשו"ה אף שהעצים והאבנים שלו מ"מ בתור בית ארץ לא הוי שלו כיון שאין לו קרקע תחתיו, משא"כ במזוזה דרק בית בלחוד הוא דבעינן. ומ"מ יש לדקדק עוד בזה וקשה עלי להאריך עתה

ומה שיש להקשות דאכתי אפילו נימא אליבא דהרמב"ם דלא בעינן במזוזה ביתך המיוחד מ"מ אמאי חייב כהן גדול בלשכת פרהדריא במזוזה מדאורייתא הא הוי קדש שפטור מן המזוזה, מיושב עפי"מ שנכתוב אי"ה להלן בביאור הפטור של קדש דע"ז מהני דירתו של כהן גדול, ואפילו להיש מפרשים בדרך אחרת שנביא כבר תירצה המאירי ליומא דלשכת פרהדריא היתה פתוחה לחול ולשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול. ועיי' בירושלמי יומא (פ"א ה"א) ובשעריך אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות ואית תניי תני לרבות מ"ד פרט ר"י מ"ד לרבות רבנן. ויעי' בגליון הש"ס שם. ועיי' תו"י (דף י' ע"ב ד"ה ור"י סבר דירה בע"כ ל"ש דירה)

ובדוחק אמנם יש מקום לומר שהציבור חייבין במזוזה ולא כהן גדול וכן בבתי כנסיות הציבור חייבין ולא האורחין הלנין שם, ונחדש לומר דהא דמזוזה חובת הדר הוא אין פירושו דמי שדר הוא דחייב אלא דבעינן שיהא הבית מיתדר ואפילו שלא ע"י הבעלים והבעלים חייבין ובלבד שיהו הבעלים יוצאים ונכנסים שם כי היכי דתיהוי דרך ביאתך. ולכן בשעה שיש דירה בלשכה ובביהכ"נ חייבים הבעלים משום ביאתם דרך פתחיו. ולהלן יבואר אי"ה דקצת יסוד לזה מדברי הראשונים ז"ל. ומ"מ כשמשכיר לעכו"ם פטור משום ה"ט דחובת הדר היא כמבואר בע"ז (דף כ"א), וצ"ל דדירת עכו"ם לא מהניא למיקרי דירה כלל. אבל כל זה דוחק גדול ומילתא תמיהא וחדתא. ומחוורתא כמש"ל שהכהן גדול והאורחים חייבים מדאורייתא ולא הציבור]

ועדיין לא יספיק הכרחנו זה לסור משיטת רש"י ז"ל לבעל החינוך, שגם הוא נד לפי דברינו משיטת רש"י דהא ס"ל נמי דבית הכנסת של כפרים שהאורחים לנים בה חייב במזוזה אפילו בלא בית דירה כמש"ל וס"ל התם להדיא דשוכר חייב מדאורייתא ולא בעינן ביתך כלל כמ"ש בסוף מצוה תכ"ג וז"ל או ששכר בית בחו"ל או פונדק בארץ ועברו עליו יותר משלשים יום ולא הניח בה מזוזה מיד ביטל עשה זה עכ"ל, הרי דסבר שהוא מדאורייתא, וא"כ אין הוכחה מלשכת פרהדריא דלא בעינן ביתך המיוחד כמש"ל. לכן י"ל דפליגי ארש"י ז"ל מצד הסברא, דאי תימא דלפי ההו"א היה טעם הפטור דמזוזה ונגעים משום שאין בתי כנסיות מיוחדין לא תירץ הש"ס מידי באיבע"א הא בכרכים והא בכפרים דהא של כפרים נמי אינו מיוחד הוא כמו של כרכים דמאי שנא שיתוף כל העולם משיתוף כל בני העיר ואין לחלק ביניהם

[ח] ע"כ נראה דהרמב"ם וסייעתו מפרשי דהא דפטרי רבנן בית הכנסת ממזוזה הוא משום שהוא קדש כהר הבית דברייתא, ור"מ סבר דקדש נמי חייב במזוזה ופליג אברייתא דלעיל. ואולם הר"מ ז"ל מפרש ענין הקדש לא מפני שהבית או המקום קדש אלא מפני שהדירה היא דירת קדש, ר"ל דבעינן דירה לצורך חול ולא דירה לצורך קדש, וכ"כ המאירי בחי' ליומא (דף י' ע"א) וז"ל אין הבית חייב במזוזה אא"כ היתה בו דירה של חול אע"פ שגופו קדש חייב במזוזה עכ"ל, ובדף י"א כתב עוד וז"ל נמצא שדירת חיוב צריכה ארבעה תנאים דירת אדם ודירת חול ודירת קבע ודירת כבוד ויש מוסיפים שאף הבית יהי' במקום חול עכ"ל ונשנה באותו דף עוד הפעם עיי"ש. וכי היכי דאמרינן דבית העצים לאו דירה מיקרי אע"פ שיוצא ונכנס לשם לפי שאינו נכנס לשם דירה אלא לשם עצים [מלבד מה שאפשר דכניסה זו הויא ארעית] ה"נ בעינן שידור לצורך חול ולא לצורך קדש. ומה שבאים למקדש ובית הכנסת לתפילה שפיר מיקרי דירה דלא גרע מקישוט הנשים כמש"ל אלא דהוי דירת קדש שהרי אופן דירת המתפללים אינו לצורך חול, ולהכי לרבי מאיר דמחייב גם בדירת קדש חייב