דבר אברהם - א רנב

ולא בעינן תו בית דירה מיוחדת דביאת הציבור לתפלה גופה הויא דירה מיוחדת אבל בכרכים גם בני עבר הים באים להתפלל שם ויש להם חלק בה הלכך לא הוי מיוחד לא גוף הבית ולא הדירה. ומסקינן דשל כפרים נמי לא הוי מיוחד כיון שאין כל אחד מכיר חלקו ופטור ממזוזה ואינו מטמא בנגעים עד שיהא בית דירה לחזן דאז גוף הבית וגם הדירה מיוחדין, אבל במה שביהכ"נ של כפרים עשוי לאורחים לא מהני אפילו למזוזה [אפילו אי לא בעינן ביתך אלא ביאתך כדעת רש"י] שהרי דירת אורחים זו גופה אינה מיוחדת דרשות לכל אורחים שבעולם לדור שם מלבד מה די"ל דדירת אורחים הויא רק דירת ארעי

הרי דלמסקנא רבנן דר"מ דקיי"ל כוותייהו סברי דביהכ"נ שאין בה בית דירה פטורה ממזוזה משום שאין לה בעלים מיוחדים והוא משום דדרשי ביתך או ביאתך המיוחד לך, וא"כ ה"נ במעקה דדמיא במילי טובא למזוזה בעינן גגך המיוחד לך ולא של בתי כנסיות. וזהו מקורו של רש"י ז"ל. וטעם השני פי' רש"י אליבא דר"מ דסבר דלא בעינן במזוזה ביתך המיוחד וה"נ במעקה לא בעינן גגך המיוחד ומ"מ פטורין ממעקה משום שאינן עשוין לדירה. אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ, עיי' יו"ד (סי' רפ"ו), במעקה נמי בעינן גגך המיוחד. ולפי"ז בנ"ד אף שהחצר של ביהכ"נ עשוי להילוך מ"מ אינו מיוחד לבעלים ופטור מן המעקה

הארכנו בביאור הסוגיא בכדי להראות שלפי דברינו בדעת רש"י ז"ל דפטורא דביהכ"נ ממזוזה הוא משום שאינן מיוחדין מתיישבת הסוגיא בעיקרה. אבל איך שיהיה הן דברי רש"י ז"ל ביומא שפי' החילוק שבין כפרים לכרכים משום הכרת הבעלים וכן דבריו בפטור המעקה מורין להדיא שדעתו ז"ל לפטור בתי כנסיות ממזוזה מטעם זה גם למסקנא ואל"ה לא חידש במעקה לחלק בין גג ביהכ"נ לגג השותפין

[ז] ועתה ועתה הבה ונראה אם תמימי דעים הם שאר הראשונים עם רש"י ז"ל בפירוש הסוגיא ומסקנתה. ולפי שבדברינו אלה יתבארו דברי הרמב"ם ז"ל ויתיישבו ממה שיש לדקדק עליהם ביותר לכן נשים פנינ ביחוד לדבריו ובמרוצת הענין יתבאר ממילא שעוד רבים מרבוותא ז"ל בשיטתי' קיימי

כתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות מזוזה ה"ו) הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש, בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חייב במזוזה, וכו ביהכ"נ של כרכים אם היה בו בית דירה חייב. והנה מלבד החומר שבסוגיא הנ"ל שהזכרנו למעלה עוד דברי הרמב"ם ז"ל מוקשים ביותר, א) שכתב דפטורא דביהכנ"ס הוא משום שהוא קדש ובגמרא לא נאמר טעם זה אלא על הר הבית הלשכות והעזרות ומנליה למעט מטעם זה גם בתי כנסיות. ב) מי דמיא קדושת ביהכ"נ לשל מקדש. ומצאתי בחת"ס חיו"ד וסי' רפ"א) שרב אחד הקשה ע"ז דקדושת ביהכ"נ הוי רק מדרבנן והאיך תפטר ממזוזה דאורייתא. ג) דבגמרא משמע דלרבנן דפטרי ביהכ"נ ממזוזה הוא משום דלאו ביתך מיוחד הוא. ואין לומר דבאמת טעמייהו משום שהוא קדש, דא"כ מאי קאמר בברייתא דלא מטמאו בנגעים כרבנן והרי מפורש בברייתא טעמא מפני שאינן מיוחדין לו, ובע"כ דסבר הש"ס דטעמא דרבנן במזוזה נמי משום שאינן מיוחדין. ד) דלפי הנ"ל נראה דלרבנן דבעי מיוחדין הר הבית והלשכות והעזרות נמי יש לפטור מה"ט ובע"כ דפליגי אברייתא דפטרה הר הבית משום קדש. ה) למסקנת הסוגיא בהכ"נ של כפרים הוו אינן מיוחדין אע"פ שסתמן עשוין ללינת אורחין כמ"ש הטור (סי' רפ"ו) ומ"מ אינן מטמאין בנגעים הרי חזינן דבשביל לינת אורחים לא מיקרי דירה מיוחדת. וכ"ת דמה שאינן מטמאין בנגעים היינו דוקא כשאין בהן עכשיו אורחים, ז"א דבנגעים לא בעינן דירה ממש אלא בעשוי לדירה סגי כמש"ל והרי של כפרים עשוין לדירת אורחים ולא איכפת לן במה שאין בהן עכשיו. אע"כ דדירת אורחים לא מיקרי מיוחדת כמ"ש לעיל בשיטת רש"י ז"ל, וא"כ למה חייבו הרמב"ם במזוזה בשביל לינת האורחים אע"פ שאין בו דירה מייחדת כבבית הכנסת של כרכים לחזן. והרי"ף שלהי הלכות מזוזה נמי כתב דבית הכנסת של כפרים דדיירי בי' אורחים חייב במזוזה, וכ"ה ברא"ש הלק"ט (סי' ט"ו ממזוזה) ובס' האשכול הלכות מזוזה ובחינוך (מצוה תכ"ג) ובמרדכי סוף הלכות מזוזה וכ"פ בטוש"ע, וקשה גם על כל הני רבוותא כנ"ל, ו) דלענין נגעים כתב הרמב"ם (פי"ד מהלכות טומ"צ הי"ד) בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים מטמאין בנגעים, ומדלא הזכיר כאן דבית הכנסת של כפרים דדיירי בי' אורחים מטמאין בנגעים כמו שחייבין במזוזה ש"מ דבנגעים בעינן בית דירה מיוחדת דוקא ומה שהאורחין לנין שם לא הוי מיוחד, וא"כ קשה מאי שנא לענין מזוזה דחשיב לה כמיוחד ומאי שנא לענין נגעים דלא חשיב לה כמיוחד ולמה נתן ריוח בין שני אלה הדבקים יחד בסוגיית הש"ס

ע"כ נלע"ד שהרמב"ם וסיעת הראשונים ז"ל שחייבו בית הכנסת של כפרים במזוזה באין בה בית דירה מיוחדת נדו מפירש"י ז"ל וסברי דהא דפטרי רבנן בית הכנסת ממזוזה לאו משום דבעינן ביתך המיוחד הוא אלא מטעמא אחרינא. ויש גם ליתן טעם למה שהכריחם לסור מפירש"י, דאי נימא כדבריו דסבירא להו לרבנן דבעינן במזוזה ביתך המיוחד ל"ל לברייתא למעט הר הבית והלשכות משום שהן קדש תיפוק לן שאינן ביתך המיוחד, ולא ניחא להו לאוקמי ברייתא כר"מ דלא כהלכתא. עוד י"ל דס"ל להרמב"ם כדעת הב' שבתוס' מנחות דשוכר אינו חיוב במזוזה אלא מדרבנן והא דמזוזה חובת הדר היא היינו דבעינן שיהא ביתך וגם דירתך ובחד מינייהו לא סגי שכן נראה מסקנת התוס' וכ"ה דעת הרא"ש (סי' ט"ו ממזוזה) והרשב"א שבת (דף קל"א ע"ב) וכ"ה בחי' הרמב"ן שם ובריטב"א בשמ"ק ב"מ (דף ק"א) בשם ר"י ובמרדכי ע"ז (סי' תת"י) והר"ר אביגדור שם ובהר"ם חלוואה לפסחים ודף ד), והגאון רעק"א בתשובותיו (סי' ס"ו) תפס שכן הוא להלכה, ועפי"ז מוכרח דלא בעינן כלל במזוזה ביתך המיוחד כמו שיבואר דהנה לעיל מינה דסוגיא דיומא (דף י' ע"א) גרסינן ת"ר כל הלשכות שהיו במקדש לא היו להם מזוזה חוץ מלשכת פרהדריא שהי' בה בית דירה לכהן גדול א"ר יהודה כו' אלא לשכת פרהדרין גזירה היתה כו' איתיבי' אביי סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב כו' ותנו עלה ר"י מחייב בערוב ובמזוזה כו' וכ"ת מדרבנן כו' [פי' הא דמחייב ר"י בסוכת החג הוא מדרבנן]. הרי חזינן דלרבנן לשכת פרהדריא חייבת במזוזה מדאורייתא. והשתא נחזי אנן מי הוא החייב בה במזוזה, בשלמא להסוברים שהדר חייב מדאורייתא ה"נ כהן גדול חייב בה, אבל להסוברים דמדאורייתא תרתי בעינן ביתך ודירתך מי חייב במזוזה. הרי הצבור פטורין לפי שאינן דרין בה וכהן גדול נמי פטור שאינה ביתו. ובע"כ צ"ל דכיון שהלשכה היא של צבור יש לו חלק בה גם לכהן גדול והרי היא אצלו כבית השותפין ומכיון שדר בה הויא לגבי' ביתך ודירתך וחייב הוא במזוזה. וכן גם בבתי כנסיות לדידן ביש בהם דירה לחזן או כשאורחים לנין שם בקביעות חייבין החזן והאורחים מדאורייתא לפי שגם להם יש חלק בהם ודרים ג"כ. אך כל זה לא שייך אלא אי לא בעינן ביתך המיוחד לך דאז שפיר מיקרי גם ביתו של כהן גדול בשביל חלקו שיש לו בה, אבל אי בעינן במזוזה ביתך המיוחד א"כ מצד בעלים דהיינו מצד ביתו פטור הכהן גדול ולא נשאר עליו חיוב אלא מצד דירתו שהיא מיוחדת לו והרי הדר פטור מדאורייתא. ואין לומר דאכתי יש לחייב את הכהן גדול גם מצד ביתך דלא גרעה דירתו מדירת החזן דמהניא אפילו לטמא בנגעים אע"פ שבנגעים לכו"ע בעינן ביתך המיוחד ממש ומ"מ חשיב כביתך המיוחד וה"נ דכוותה, דז"א