דבר אברהם - א רנא

וז"ל ואפילו המחויבים בית בקר ובית אוצרות במעקה וכנ"ל מ"מ מודים בזה מפני שביהכ"נ אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים הוא וכן פירש"י פ' ראשית הגז עכ"ל, פי' דלמאן דמחייב בית בקר ועצים במעקה אע"פ שאינו בית דירה א"א לפטור ביהכ"נ מפני שאינן עשויין לדירה ופטורין רק מטעם הא' שברש"י, וא"כ מוכח דלהמחייבים העיקר כטעם זה

אבל לענ"ד אין דברי הסמ"ע מחוורין, שתפס דלהמחייבים בית הבקר במעקה לא בעינן בית דירה כלל מדקא חזינן דלענין מזוזה בית הבקר לא מיקרי בית דירה ומשו"ה הוכרח לומר דפטורא דביהכ"נ מטעמא קמא הוא, ולענ"ד אין זה נראה כלל דאלו לא היה בית הבקר מקום דירה בודאי הוה פטור ממעקה דלא הוה שייך ביה חשש נפילה, שהרי הספרי דמרבה בית הבקר ובית התבן למעקה קרי להו בית דירה דמטעם זה ממעט לבית שטר לפי שאינו דירה. אלא דהאמת הוא כמש"ל דבמעקה אין צריכין לדירה גמורה כזו שאנו צריכין במזוזה אלא בהילוך בעלמא נמי סגי לחייב במעקה ולהכי המחייבים בית הבקר ס"ל דכיון שמשתמשים בו שייך בו חשש נפילה ומשו"ה לענין מעקה כבר מיקרי עשוי לדירה, משא"כ לענין מזוזה לא היי כדירה דאע"פ שהולכין לשם אין הולכין לצורך דירה בני אדם אלא לצורך דבר האצור שם. וא"כ כיון דלדידהו נמי בעינן מיהא מקום הילוך בנ"א שפיר איכא למימר בטעמא דפטורא דביהכ"נ לפי שאינן עשוין לדירה דהיינו שאינן עשוין אפילו להילוך איזה שיהיה. וראיה נצתת למה שכתבנו שהרי הסמ"ג (עשין ע"ט) פסק דבית הבקר חייב במעקה ואפ"ה בבהכ"נ כרב דפטור מפני שאינו עשוי לדירה ובע"כ צ"ל כמ"ש

באופן שאין לנו הכרח דמי מן הראשונים ז"ל יסבור כטעם הראשון שברש"י, אבל בכ"ז הן עדיין נא ראינו גם חולקים בדבר וממה שהרמב"ם וסייעתו כתבו רק הטעם הב' אין ראיה דאפשר דחדא מתרתי נקטו כנ"ל

[ו] אך לענ"ד נראה להוכיח דרוב הראשונים ז"ל והרמב"ם מכללם חולקים על רש"י ז"ל בזה וס"ל דאין לפטור בתי כנסיות ממעקה מטעמא דאין חלק לאחד מהן כו'. דהנה מתחלה נעיר מקורו של דבר מנ"ל לרש"י ז"ל לומר דפטורא דבית הכנסת הוא משום שאין חלק לאחד מהן בשעה שטעמו מבורר לפי שאינן עשויין לדירה כמש"כ הוא עצמו ז"ל, ומאי איכפת לן במה שיש גם לבני עבר הים חלק בו ומה זה ענין לפטור בשביל זה ממעקה

ונ"ל דמקורו מהא דיומא (דף י"א ע"ב) תניא אידך בית הכנסת ובית השותפים מטמאין בנגעים כו' והתניא יכול יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין לו. ל"ק הא ר"מ הא רבנן דתניא בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה ושאין בה בית דירה ר"מ מחייב וחכחים פוטרין, ואיבע"א הא והא רבנן הא דאית בה בית דירה הא דלית בה בית דירה, איבע"א הא והא דלית בה בית דירה והא דכרכים [פירש"י שהוא מקום שויקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים] והא דכפרים כו' [פירש"י כל בעליו ניכרין והרי הוא כבית השותפין], ודכפרים מי מטמאו בנגעים והתניא לאחוזה כו' חלקוה לבית אבות ואין כל אחד מכיר את שלו מנין ת"ל ובא אשר לי הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין לו אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [פירש"י דאית בה בית דירה]. והנה לחפץ דברינו להלן עלינו לבאר לשיטת רש"י ז"ל סוגיא זו העמומה מאד ונלאו חכמי לב למצוא את הפתח. ואלו הן קצות החומרות שבה. א) אמאי מחייב ר"מ בית הכנסת במזוזה אפילו כשאין בה בית דירה נהי נמי דלא בעי בית המיוחד הא מ"מ בית דירה מיהא בעינן והלכה רווחת היא דמזוזה חובת הדר. וכ"ת דר"מ פליג וס"ל דלא בעינן דירה כלל, א"כ ב) מאי קאמר הש"ס דברייתא דאין מטמא בנגעים דמפורש בה טעמא משום שאין מיוחדין אתיא כרבנן דפטרי במזוזה דילמא טעמייהו דרבנן הוא משום דלית בה בית דירה כלל ומזוזה חובת הדר היא אבל מיוחדין לך לא בעינן כלל. ג) לרבנן דסברי דבעינן בית מיוחד וביהכ"נ הכל בעליו מאי מהני מאי דאית בה בית דירה לחזן הא מ"מ לאו מיוחד הוא שהרי הדירה גופה שייכא נמי לכל העולם. ד' דלפי המסקנא בית הכנסת של כפרים נמי אינו מטמא בנגעים ואמאי הרי סתם בית הכנסת של כפרים עשוי גם ללינת אורחין כמ"ש הטור יו"ד (סי' רפ"ו) ועיי' ברי"ף סוף הלכות מזוזה ולמה גרע מדירת החזן בשל כרכים. ואין לומר דהא דלא מטמא היינו דוקא בשעה שאין דיורין. דז"א שהרי בנגעים לא בעינן שידורו בו ממש באותה שעה כמו במזוזה שהיא חובת הדר אלא עשוי לדירה בלבד הוא דבעינן בהו, וא"כ ליכא לפלוגי בין אית בה דיורין עכשיו ללית בה כמובן. ועוד יש בה דקדוקים הרבה ולא ניזול ונחשוב כרוכלא. ויעוי' בס' קדושת יו"ט להגריט"ל מקאפוליא ז"ל

והנראה בביאור הסוגיא. דהנה בהא דקיי"ל מזוזה חובת הדר היא מבואר בתוס' מנחות (דף מ"ד ע"א ד"ה טלית) ובע"ז (דף כ"א) ובהרבה ראשונים שתי דעות, א) דשוכר בית חייב מדאורייתא ולא בעי כלל ביתך דכיון דחובת הדר היא בדירה בעלמא מיחייב ומאי ביתך ביאתך, ב) שהשוכר פטור מדאורייתא דבעינן ביתך ג"כ והא דמזוזה חובת הדר היינו לפטור את המשכיר דאע"פ שהוא ביתו מ"מ הא לא דר בו אבל השוכר פטור לפי שאינו ביתו. וראיתי במעדני יו"ט הלכות מזוזה (סי' י"ז אות ה') שתפס דלרש"י הדר חייב מדאורייתא ולא בעינן ביתך כלל. ואין להקשות לפי"ז דא"כ האיך שייך לומר במזוזה ביתך המיוחד לך כיון דלא בעינן כלל ביתו, די"ל דכמו דלמאן דבעי ביתו דרשינן מה ביתך המיוחד ה"נ לדידיה דביתך הוי ביאתך היינו דירה נמי בעינן ביאתך המיוחדת ר"ל שתהא הדירה מיוחדת, אבל בעיקר הבית לא איכפת נן כלל אם אינו שייך לבעלים מיוחדים

ועתה נבוא לביאור הסוגיא. ונאמר דבית הכנסת אע"פ שאין בה דירה לחזן מ"מ לא דמיא לביתא דלא מיתדר כלל דפטור ממזוזה, לפי שביאת הציבור להתפלל בה וביהמ"ד לגירסא הויא דירה וביאתך מיקרי. כדאמרינן התם ביומא לעיל מינה רפת בקר פטורה מן המזוזה ושהנשים מתקשטות בו חייבת במזוזה, אלמא דקישוט הנשים בו מיקרי דירה ולא הוי כדירת ארעי וה"נ ביאת הציבור לתפלה ולגירסא לא גרע משהנשים מתקשטות בו, ומשו"ה מחייב ר"מ במזוזה. ורבנן פטרי משום דלא הוי ביאתך המיוחדת, דהיינו שאין אופן דירה זו מיותר לאחד מהן שלכל העולם רשות להתפלל ולדור שם דירה כזו, ומשו"ה ברייתא דאין מטמאין בנגעים משום שאינן מיוחדין אתיא כרבנן דבעו דירה מיוחדת. אבל כשיש בה בית דירה לחזן הרי דירה זו מיוחדת רק לו לבדו שאין כל העולם דרין בה ומשו"ה חייב מצד דירתו שהיא מיוחדת לו ככל שוכר דעלמא, ובזה מדמי גם נגעים דכיון דאית ליה לחזן דירה מיוחדת ובא אשר לו הבית קרינן ביה. וכ"כ בס' קדושת יו"ט שם. ומ"מ לענין נגעים עדיין דחוק הוא. [ואולי גם שוכר בזמן שכירותו ובא אשר לו הבית קרינן בי' ומטמא מצד עצמו, אבל רחוק הוא מן הדעת, ועיי' במל"מ (פי"ד מהלכות טומ"צ הי"ב) שהביא משם המבי"ט בקרית ספר שכ' דנראה שהשוכר בית מעכו"ם אינו מטמא והמשכיר ביתו לעכו"ם מטמא בנגעים]. ולכן מרווח לן יותר לומר שהבית דירה קנוי לגמרי להחזן או שהוא של חזן ממש והלכך הוי ביתך המיוחד גם לענין נגעים, ולפי"ז א"ש ביאור הסוגיא אפילו אי נימא דדעת רש"י דשוכר בית פטור ממזוזה דבעינן ביתך דוקא דמ"מ חייב החזן בשביל דירתו דהוי ביתו ממש וכמו לענין נגעים תו קאמר הש"ס איבע"א הא בכפרים הא בכרכים שבכפרים נקרא ביתך המיוחד כדפירש"י שבעליו ניכרין