דבר אברהם - א רנ

ואחד כו' כגון שהיתה לו באר או בור כו' משמע שדין הבור שוה לדין הגג. ובספר החינוך (מצוה תקמ"ו) מבואר להדיא שיש בבור גם מ"ע דמסיק בסוף דבריו וז"ל ומניח נגו או בורו בלי מעקה בטל עשה זו [היינו מ"ע דעשיית מעקה] וגם עבר על לאו דלא תשים דמים בביתך עכ"ל. וכ"ה בס' חרדים (פרק ה' אות כ"ב) וז"ל לעשות מעקה שנאמר ועשית מעקה לגגך וכן כסוי לבור כו', הרי שחשבה במ"ע זו ולא הזכיר יתר המכשולות, אבל באות צ"ב צ"ג מפרק הנ"ל לענין הלאו הוסיף לומר שבכלל אזהרה זו לכל מילי נזק שלא יגדל כלב רע ולא יעמיד סולם רעוע כו'. וא"כ ברור הדבר כמ"ש שעל עשיית מעקה לבור מברכין ולא דמי לכל המכשולות ודלא כהח"א והגאון הנצי"ב ז"ל. ודבריהם יש לקיים רק באופן אם מחייבין אותו במעקה רק מצד הבור גופי' כגון שהקרקע שסביבו היא של עכו"ם ושאינו עושה מעקה לקרקעו] דאז אין בעל הבור חייב במ"ע דמעקה דהוי לתוכו ולא ממנו ואינו חייב אלא כהסרת יתר המכשולות ואז אינו מברך. אבל בנידון דידן בודאי מברך עלה

[ד] ואכתי לא ברירא לי מילתא דא בדעת הרמב"ם. דהנה שם (הלכה א') כתב מ"ע לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר כו' והוא שיהי' בית דירה אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו. וכתב הכ"מ יש לתמוה ע"ז דהא תניא בספרי אין לי אלא בית מנין הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת"ל לא תשים דמים בביתך יכול אף בונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה כו' והאיך פטר רבינו. ואפשר שטעמו משום דבפ"ק דיומא לענין מזוזה אמרינן דתנאי היא ותנא דספרי סבר כמאן דמחייב ורבינו בהלכות מזוזה פוסק כמאן דפוטר, עכ"ד הכ"מ. והוא תימא דמדמי הכ"מ מעקה למזוזה והרי גם בבורות ושיחין חייב במעקה אע"פ שאינו משתמש בבורות או בקרקע שעל גבן דרך דירה וממזוזה בודאי פטור הרי חזינן דשאני מעקה ממזוזה דבמזוזה צריך שישתמש כדירת בית דוקא ובמעקה לא בעינן כלל שידור כדירת בית ולא קפדה תורה אלא אמקום שבני אדם הולכין ושכיחא היזקא ולכן בורות נמי דשכיח בהו היזקא חייבין במעקה. וא"כ מה זה ענין לתלות חיוב מעקה דבית האוצרות ובית הבקר בחיוב מזוזה, הרי גם בבית האוצרות אפשר שהולכין ומשתמשין ושייך בהו היזק דנפילה מעל גבן ומ"מ פטור ממזוזה לפי שאינו מיוחד לדירת אדם, דמה שבני אדם הולכין שם אינו לצורך דירה אלא לצורך ענים. משא"כ במעקה דלא אצטריך בה לפרטי הדירה כבמזוזה אלא בהילוך סגי. ע"כ נראה לכאורה דצ"ל דבאמת אין חיוב מ"ע דמעקה אלא בבית דוקא כעין מזוזה ולכן בית הבקר ובית האוצרות שאינן בית לענין מזוזה ה"נ שאינן בית גם לענין מעקה, ומאי דמרבינן בורות ושיחין הוא רק לל"ת דלא תשים דמים כהסרת כל המכשולות, ובבית הבקר ובית האוצרות אפשר דה"נ עובר בל"ת זו אבל אין בהן מ"ע להרמב"ם ולהספרי יש בהן גם מ"ע. וא"כ מוכח דהרמב"ם סבר דאין בור חייב במ"ע דמעקה

אך אפילו אם נפרש כן לדעת הרמב"ם עדיין לא העלינו בזה ארוכה לשיטת בעל החינוך דמפורש בו להדיא דבבור עובר על מ"ע דמעקה כמש"ל וא"כ ס"ל דאפילו כשאינו בית דירה נמי חייב במעקה ואפ"ה פסק בבית האוצרות ובית הבקר כהרמב"ם דפטורין מן המעקה ויקשה עליו מהספרי. וכן קשה טובא על השו"ע שבחו"מ (סי' תכ"ז) פסק כהרמב"ם דבית הבקר ובית האוצרות פטור מן המעקה, והסמ"ע (סק"ב) הביא דברי הכ"מ ביישוב דברי הרמב"ם דלא תקשה עלי' מהספרי משום דתלוי במזוזה ומסיק דא"כ תימה על המחבר שבהלכות מזוזה ביו"ד (ר"ס רפ"ו) פסק דרפת בקר ובית אוצרות חייב במזוזה דלא כהרמב"ם וכאן במעקה סתם כהרמב"ם דפטור, ותירץ הסמ"ע וז"ל דהמחבר הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים מ"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה, משא"כ במזוזה דחייבה תורה בשביל הדר עכ"ל. ודבריו מרפסן איגרי האיך יכריע המחבר מדעתא דנפשיה בלי שום יסוד נגד הספרי, שהספרי מדמי להו מעקה למזוזה והמחבר ישים ריוח ביניהן ויזכה שטרא לבי תרי

ע"כ נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם והשו"ע בדרך אחרת, דלא תליא כלל מעקה במזוזה וס"ל להרמב"ם דבורות שיתין כו' חייבין גם במ"ע דמעקה דלא בעינן במעקה דירת בית דוקא אלא כל מקום דשכיח היזקא כנ"ל, ומ"מ פסק בבית הבקר דפטור משום דס"ל דהא דמרבינן בספרי בית הבקר ובית האוצרות למעקה הוא רק לענין הל"ת אבל ממ"ע פטור ובורות שיחין כו' מרבינן גם למ"ע, לפי שלשון הספרי דייקא הכי דתני לא תשים דמים בביתך אין לי אלא בית מנין הבונה בית התבן כו' הרי דהסמיך בית התבן רק להל"ת ולא להמ"ע, ובית שער ואכסדרה דממעטו יותר מבית התבן מימעט גם מל"ת, אבל בורות שיחין הסמיך הספרי את חיובם להמ"ע דקתני ועשית מעקה לגנך אין לי אלא גג בורות כו' נראה דתייבם גם במ"ע. וטעמא דמילתא הוא דשלש חלוקות בדבר מקום שהילוכו תדיר כגג בית דירה ממש ובורות כו' חי"ב במ"ע, מקום שאין ההילוך בו תדיר כגון בית הבקר כו' פטור ממ"ע ועובר בל"ת ככל המכשולות, ושאינו שכיח כלל כגון בית שער ואכסדרה אינו עובר גם בל"ת ואם יארע היזק הוי בגדר אונס דרחמנא פטריה. ולפי"ז א"ש גם שיטת החינוך ופסקי השו"ע דאין זה תלוי כלל בדירה שלענין מזוזה. ומ"מ הא ודאי צ"ל שהמחבר בשו"ע חזר בו ממ"ש בכ"מ שדין המעקה תלוי בדירה שלענין מזוזה

היוצא לנו מזה דאף להרמב"ם והשו"ע בור חייב במ"ע דמעקה, דכיון דהכי מפורש להדיא בס' החינוך אין לנו לחדש פלוגתא בין הראשונים וילמד סתום מן המפורש. אח"ז מצאתי בס' מעשה רב (סי' ק') שכ' בפירוש דבאר חייב במעקה ומברכין עלה עיי"ש

ענף

[ה] מיהו עדיין תיוהא קחזינא. דבמה שהחלטנו למעלה (אות א') דבור בחצר ביהכ"נ חיוב במעקה דאע"ג דממעטינן בתי כנסיות ובתי מדרשות ממעקה היינו משום שאין גגיהן עשויין לדירה ולא שכיחא בהו היזקא דנפילה אבל חצר בהכ"נ ודאי להילוך רבים עבידא ושייך בה חשש נפילה ומשו"ה בודאי צריך מעקה, הנה עדיין יש לדקדק בזה טובא. דהן אמנם שכ"כ הרמב"ם והמחבר בטעמא דפטורא דביהכנ"ס לפי שאין גגיהן עשוין לדירה, אבל רש"י ז"ל בחולין (דף קל"ו ע"א) כתב גם טעמא אחרינא וז"ל למעוטי בתי כנסיות שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא ועוד שאינו בית דירה עכ"ל, וא"כ לפי טעם הראשון אפילו מקום דעביד להילוך ושייך ביה חשש נפילה מ"מ פטור אם הוא של רבים כעין ביהכנ"ס דלאו גגך מיקרי לפי שאין חלק לאחד מהן, וה"נ בנ"ד בחצר בית הכנסת. ואע"פ שהרמב"ם והמחבר ועוד מרבוותא ז"ל כתבו רק טעם השני לפי שאין עשוין לדירה אפשר דלא פליגי ארש"י ז"ל וחדא מתרי טעמי נקטו. ואדרבא לכאורה יש להוכיח עוד דלקצת רבוותא העיקר כטעם הראשון שברש"י לפימ"ש כסמ"ע (סי' הכ"ז סק"ה) על מ"ש המחבר דבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורין שאין עשוין לדידה, וכתב הסמ"ע