דבר אברהם - א רמט

לתוכה חייב. ופי' רש"י דפטור וחייב לענין מעקה הוא וה"נ בבור לתוכה הוא ולא קרינן ביה כי יפול הנופל ממנו ע"כ הוא פטור מן המעקה ועוררני כת"ר להגיד לו דעתי בזה אם יש חיוב מעקה או לא ואת"ל יש חיוב מעקה האיך יתנהגו בעשייתה ואם יברכו עליה

ענף

[א] תמה אני על כת"ר ועל הרב ההוא שאמרתם דברים כאלה, שהרי מפורש הוא ברמב"ם (פי"א מהלכות רוצח ה"ד) אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בה אדם וימות כגון שהיתה לו באר או בור בחצרו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות לו חוליא גבוהה י' טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות, וכ"ה הלכה רווחת בשו"ע חו"מ (סי' תכ"ז ס"ב), ונובע הוא מספרי (פ' תצא) ועשית מעקה לגגך אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחין ומערות ונעיצים ת"ל ולא תשים דמים בביתך, ע"כ. ולענין עשה דמעקה מיירי כמו שיבואר להלן. הרי להדיא דלא כדבריכם אלא דבור חייב במעקה ופשוט הוא בכל הראשונים והפוסקים ואי"צ לפנים

ומברייתא דב"ק דף נ"א הנ"ל שהיתה רה"ר גבוה כו' אין שום סתירה לזה, שהרי גם הרמב"ם שפסק דבור חייב במעקה הביאה שם הלכה ב', והיא סיפא דספרי הנ"ל, ובאמת אין כאן שום סתירה והכל עולה לקנה אחד, וענין הברייתא ופירושה הכי הוא. דהנה מי שביתו עומד על מיצרו של חברו מכל צד שאם יפול אדם מגגו לא יוזק ברשותו אלא בקרקע חברו יש לחקור כי מהם חייב במעקה בעל הבית שממנו יפול הנופל או בעל הקרקע שיפול הנופל לתוכה ויוזק שם, היינו אם חיוב המעקה מוטל על מי שנופלין ממנו שמסבב את ההיזק או על מי שנופלין לתוכו שנכסיו מזיקין. וע"ז קאמרה הברייתא שחיוב המעקה חל על זה שממנו יפול הנופל והוא מסבב את ההיזק ולא על זה שיפול לתוכו שברשותו יוזק. ולפי"ז כשהיתה רה"ר גבוה מגגו וא"כ יפול הנופל מרה"ר חל חיוב המעקה על בני רה"ר ולא על בעל הגג שאין לנו מקום לחייבו מצד הנפילה ממנו אלא מצד שההיזק יהי' בתוכו. וא"כ אין זה שייך אלא כשהיתה קרקע הגבורה של אחרים שאז מקום הנמוך פטור, משא"כ בבור דאיירי ביה הרמב"ם הרי מפורש נאמר בו בור בחצרו וא"כ נהי נמי דמצד הבור עצמו הוא פטור ממעקה לפי שהוא לתוכו ולא ממנו. מ"מ קרקע חצרו שעל פי הבור בודאי חייבת במעקה שהרי לגבי הקרקע קרינן בי' כי יפול הנופל ממנו. ונמצא דלאו הבור הוא דחייב במעקה אלא קרקע חצרו שאצל פי הבור שיפול ממנה היא דחייבת במעקה. ומפני זה השכיל הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב להוסיף גבי בור מלת בחצרו מה שלא נמצא בספרי הנ"ל. וא"כ בעובדא דקמן בודאי חייבין בני הכנסת לעשות מעקה לחצר בית הכנסת שעל פי הבור שיפול הנופל ממנו. והאי דאימעטו בתי מדרשות ממעקה כמבואר ברמב"ם ושו"ע שם הוא משום שאינן עשויין לדירה, דהיינו שאין גגותיהן עשויין לדירה ותשמיש ואין בהם סכנה. אבל חצר ביהכנ"ס ודאי להילוך רבים עבידא ויש בה סכנה והיא חייבת במעקה. וזה פשוט מאד

[ב] ומפני זה תמה אני על רבנו הר"א ממיץ ז"ל שהקשה ביראים (סי' מ"ה) על הספרי הנ"ל דמסיק יכול בונה בית שפר אכסדרה ומרפסת [פי' יהא חייב במעקה] ת"ל בית מה בית מיוחד לדירה אף כל מיוחד לדירה יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה, והקשה ע"ז הר"א ז"ל ח"ל ויש לשאול מה ראו חכמים לרבות בורות שיחין ולמעט בית שער אכסדרה ומרפסת הלא שניהן אינן ראויין לדירה ובשניהן יש דמים עכ"ל. נראה קצת מזה שפירש דבורות שיחין חייבין במעקה מצד עצמן ולכן שייך להקשות שאינן עשויין לדירה, אבל לפי מש"כ אשה"ט שאין הבור חייב במעקה אלא קרקע חצרו שע"פ הבור חייבת והיא ודאי עשויה לדירה היינו להילוך ומעמד בני אדם תדיר משא"כ גגי בית שער ומרפסת. ויש ליישבו בדוחק וצ"ע

וראיתי בביאורי מהר"י שטיין על הסמ"ג (עשין ע"ט) שכתב וז"ל בבור שלשה טפחים ובבית גובהו עשרה, פירוש אם הבור עומד ברה"ר עושה לו מעקה גבוהה ג' טפחים אבל אם הבור בביתו או בחצרו עושה לו מעקה ו' טפחים עכ"ל. נראה לכאורה דר"ל דבור ברה"ר חייב במעקה, והוא תמוה דהרי הוי לתוכו ולא ממנו. ואולי רצונו לומר דלאו לענין מעקה קאמר דברה"ר באמת פטור ממעקה אלא לענין כיסוי הבור כי היכי דלא ליחייב בנזקיו סגי בג' טפחים. אבל קשה טובא דמוקי לה לההיא דספרי דמקום מעגילו ג' טפחים שלא לענין מעקה והספרי עסיק רק במעקה. יעיי' בביאור הגר"א לחו"מ וסי' תכ"ז סק"ג שהביא מתוספתא (ב"ק פ"ו) דלענין כיסוי בור נמי בעינן י' טפחים ודינו שוה עם מעקה

[ג] אולם יש לדון עוד בזה, דהנה הא מילתא דפשיטא היא דאפילו נימא דבור פטור ממעקה משום ממנו ולא לתוכו מ"מ חייב לכסותו כהסרת כל המכשולות, כמבואר ברמב"ם ושו"ע שם וז"ל וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מ"ע להסירו שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה ביטל מ"ע ועבר בלא תשים דמים עכ"ל, וכל דברינו הנ"ל יסבו רק לענין לחייבו גם משום מ"ע דמעקה. ונ"מ לדינא אם חיובו משום מעקה או משום הסרת המכשולית הוא רק לענין ברכה שעל עשיית מעקה מברך כמבואר ברמב"ם (פי"א בהלכות ברכות ה"ח) ועל הסרת המכשולות אינו מברך, ולכן לפי"מ דמסקינן דבור חייב במ"ע דעשיית מעקה מברך עליה. אבל ראיתי בס' ח"א הלכות מזוזה (כלל ט"ו סכ"ד) שכתב דאע"ג דהעושה מעקה מברך התם בהדיא כתיב ועשית מעקה אבל להסיר המכשולות העיקר הוא שעובר בל"ת דאיתא בספרי אין לי אלא גג מנין לרבות בורות ת"ל לא תשים דמים, ואע"ג דהרמב"ם ושו"ע כתבו דעובר על מ"ע דהשמר כו' אין מברכין על עשה זו שאינה מיוחדת על זה אלא היא כללית, והמדקדק ברמב"ם וטור ושו"ע בח"מ וסי' תכ"ז) יראה להדיא דכן הוא, עכ"ד. הנה בהסתייעו מספרי דבורות נראה דתפס דבורות נמי נכללו רק בכלל יתר המכשולות שאין בהם מ"ע דמעקה אלא מ"ע דהשמר, ולפי"ז אין מברכין גם על מעקה דבור, וכן מצאתי בס' העמק שאלה להגאון נצי"ב זצ"ל (שאילתא קמ"ה אות י"ז) שתפס לדבר פשוט דעל מעקה דבורות שיחין ומערות אינו מברך שאינו אלא משום ל"ת דלא תשים דמים. אבל לענ"ד נראה שאינו כן אלא דבור חייב במעקה כבית ממש וקאי גם במ"ע דועשית מעקה, ומה שחייבו הספרי מטעם הל"ת דלא תשים דמים הוא רק לגלויי דקרא מיירי גם בבורות דאית בהו נמי שימת דמים וממילא קאי גם במ"ע דועשית מעקה. ופשטות דברי הספרי מורין דמרבה בור גם למ"ע דאל"כ לא הוה לי' להסמיך את הדרשא על הכתוב דועשית מעקה לגגך אין לי אלא גג מנין לרבות בורות כו' אלא הי' לו להסמיך לקרא דולא תשים דמים בביתך ולומר אין לי אלא בית כו'. ומה שכ' הח"א דברמב"ם ושו"ע מבואר להדיא כן. הנה אמת הוא שכן נראה לענין כל המכשולות שחלקו אותם מדיני מעקה וחידשו בהם מ"ע דהשמר לך ושמור נפשך, אבל בבור אדרבא נראה להדיא דדינו כגג וחייב גם במ"מ דמעקה, שהרי כתבו אחד הגג