דבר אברהם - א כה

לעשות מעקה לרה"ר, ועיי' יומא (דף י"א ע"א) בשעריך אחר שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ובפירש"י, והארכנו בענינים אלו בסי' ל"ז יעו"ש. ועי' בחו"מ וסי' קס"ב ס"ב) ובמג"א (סי' תרל"ז סק"ג)

אמנם יש להעיר דאפילו אי רה"ר אינה קנין לכל בני המדינה אלא כהפקר מ"מ כיון דאית ליה רשות להשתמש אפשר שהיא קונה כמו חצר השכורה שקונה לשוכר כמבואר בב"מ (דף ק"ב ע"א) ובפי' רש"י שם וכ"ה שיטת הראב"ד ופ"ו מהלכות שכירות הלכה ה'), ואפילו לדעת הרמב"ם שם שאינה קונה לשוכר וכן נסתם בשו"ע חו"מ (סי' שי"ג) היינו דוקא במציאה והפקר דלאו להכי אגריה כמ"ש הש"ך (שם סק"א) וכמ"ש הלח"מ (פ"ז משכירות ה"א) בשם מהרממ"ט דהוי כאלו פירש להדיא שלא השכיר את החצר כ"א לתשמישים הצריכים, אבל בכה"ג דידן שאין משכיר כלל י"ל דכו"ע מודו דמאן דאית ליה רשות תשמיש קונה כחצרו. ועיי' בקצוה"ח (סי' שי"ג) שכ' דבעלמא זכות החצר לשוכר שיש לו רשות ההשתמשות שהרי כתב הרמב"ם (פ"ה מגירושין) הזורק גט לאשתו בתוך חצרה בין שהוא קנוי לה בין שאול בין שכור קונה. ור"ש הש"ך שם בשם הריטב"א דחצר שאין לו בו אלא דריסת הרגל אינו קונה לו, אין זה שייך לרה"ר וסימטא וצדי רה"ר דיש לו בהם רשות לאתה תשמיש, וכן מבואר להדיא במקור הדברים שממנו שאב הש"ך בריטב"א ב"מ (דף י' ע"ב) דרה"ר עדיף מזה, והכי מסתברא דהתם לא קנה שלא נתן לו רשות אלא לדרים הר"נ ולא לתשמיש כלל וקנייה זו גופה הוי תשמיש משא"כ רה"ר וסימטא שיש לו רשות לאיזה תשמישין כאלו. וקצרנו בכל דברינו באות זה מקום שיש להאריך הרבה. כי כבר ארכו הדברים

סימן ב

שהייה בין סימן לסימן בעוף פוסלת או לא

ענף

[א] גרסינן בחילין (דף ל"ב ע"א) בעי רב הונא בריה דרב נתן שהה במיעוט סימנים מהו תיקו. וכתבו התוס' לעיל (דף ל' ע"ב ד"ה החליד) דר"ת מפרש דאיבעיא היא בשהה במיעוט קמא ובהא הוא דסלקא בתיקו אבל שהה במיעוט בתרא פשיטא דכשר דכיון שנעשה בה הכשר שחיטה שוב אין שהייה פוסלת בה. ועכשיו שזכינו שנתגלה פירוש רבינו גרשום לחולין ראינו דמפרש לה נמי כר"ת דאיבעיא היא במיעוט קמא. עוד הביאו התוס' שם פירוש הר"א דקאי אשוחט בסכין רעה דקאמר התם אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשר ומיבעיא לן אם שחט רובו של אחד והוליך והביא כל היום כולו במיעוטו מהו דדילמא הא דמכשיר בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שמא היינו במתעסק לחתוך הסימן אבל כיון שכבר חתך רובו הרי הוא כאלו נחתך כולו וכשמוליך ומביא כל היום כולו באותה מיעוטא הוי כאלו מוליך ביד וברגל ויש כאן שהייה ופסולה. ולפי פירוש זה נמי אין שהייה במיעוט בתרא אחר הכשר שחיטה ואיבעיא לן לענין בהמה שאם חתיכת המיעוט חשיבא כחותך ביד וברגל הרי הוא שוהה בתוך הכשר שחיטה בין סימן לסימן. אבל בעוף שכבר נעשה בו הכשר שחיטה אין שהייה פוסלת עוד ואין בו מקום. לאיבעיא זו. וכן העתיק הב"י (סי' כ"ג) דברי הר"א ח"ל ומבעיא ליה אם שחט רוב אחד בבהמה והוליך והביא כל היום במיעוט הנשאר כו', וכ"כ להדיא הרשב"א בחי' לחולין (דף ל"ב) עיי"ש. וכתב שם הב"י שהרשב"א והרא"ש והר"ן תפסו את פי' הר"א להנכון, וכן הביא הב"ח שם עוד מראשונים, וכ"כ האשכול בהלכות שחיטה (סי' י"ב). וכ"ה שיטת הרמב"ם (פ"ג. משחיטה הלכה ה') דשהייה במיעוט בתרא אינה פוסלת. ולכל הנך רבוותא פשוט הוא דמששחט כבר סימן אחד בעוף אין שהייה פוסלת בסימן שני כיון שכבר נעשה בו הכשר שחיטה ולא גרע ממיעוט בתרא. אך שיטת רש"י ז"ל היא דאיבעיא דשהה במיעוט סימנים היא בשחט הרוב ושהה במיעוט האחרון וגמר שחיטתו ופסק דתיקו לחומרא וכ"כ הבה"נ. וכתב הרא"ש דבאשכנז וצרפת נוהגין להחמיר כרש"י וכ"כ עוד הרבה ראשונים מובאים בבית יוסף בסימן הנ"ל וכן סתמה הרמ"א יו"ד (סי' כ"ג סע' ה') דאפילו בדיעבד המנהג להחמיר וכיון דלרש"י שהייה פוסלת אף אחר שעשה הכשר שחיטה נראה לכאורה דה"ה בין סימן לסימן בעוף אע"ג דכבר הוכשר בסימן אחד מר"מ שהייה פוסלת בו, וכן משמע קצת לשון השו"ע שם (סי' כ"ג) אחר ששחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה אין שהייה פוסלת ולפי"ז אין שהייה בקנה בעוף כלל ויש מי שאומר שכל שלא נגמרה שחיטת כל שני הסימנים פוסלת שהייה, וזו היא שיעה רש"י ז"ל. ומסתימת הלשון משמע דקאי על עיף דאיירי ביה לעיל מיניה, וא"כ לדידן דנהיגין כרש"י שהייה בין סימן לסימן פוסלת בעוף. ולא עוד אלא דאפילו להנך רבוותא דסברי דשהייה במיעוט בתרא כשרה יש להסתפק כמא בין סימן לסימן בעוף מודו דפוסלת, דראיתי בנו"ב (מהד"ת חיו"ד סי' ב') שצידד לומר דבין סימן לסימן גרע טפי ממיעוט בתרא. דבמיעוט בתרא כיון שנשחט רובו הוי המיעוט כמי שנשחט וכמאן דמנח בדיקולא וכמו שפי' הר"א לאיבעיא דשהה במיעוט סימנים לכך נסתפקו בגמרא אולי נא מיקרי דרך שחיטה והוי כחותך ברגל אבל בשסימן אחד נשאר כולו ושהה ואח"כ שחטו דלא הוי עדיין כפסוק אולי בזה לא נסתפקו בגמ' והוי נבילה דאורייתא וכ"כ המהרש"א (בדף לי) על דברי התוס' דאע"ג דשהייה במיעוט בתרא ליתא לר"ת מ"מ הך שהייה דבין סימן לסימן דהוי מדאורייתא גבי בהמה גזרו ביה בעוף מדרבנן עיי"ש

[ב] ונראה לענ"ד להביא ראיה ברורה דאחר ששחט סימן שלם אחד בעוף שוב אין שהייה פוסלת כלל אפילו לדעת רש"י. דאמרינן בזבחים (דף ס"ה ע"ב) מתניתין [דקתני הבדיל במליקת חטאת שמלקה בב' סימנים פסול] דלא כראב"ש דתניא אמר ראב"ש שמעתי שמבדילין בחטאת העוף מאי בינייהו כו' רבא אמר שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו ת"ק סבר שהייה בסימן שני בעולת העוף לא מעכב ואע"ג דשהייה קא עביד מעשה עולה בחטאת וראב"ש סבר מעכב וכיון דשהייה מחתך בשר בעלמא הוא. ופירש"י ת"ק סבר כו' דלא דמי לשחיטת בהמה דטעמא דבהמה בעיא שני סימנים כו' ועולת העוף מצות הבדלה בעלמא הוא דאיכא עלה אבל שם מליקה אינו חל אלא על הראשון ולא מהניא שהייה לפסול בשני כו'. הרי דלרבנן אף בעולת העוף ולראב"ש בחטאת העוף מיהא מולק סימן שני אחר ששהה ואינו נפסל בכך. ואי אמרת דבחולין שהייה בסימן שני בעוף פוסלת משום דחדא שחיטה היא ה"נ תפסול במליקה משום דכחדא מליקה היא ותיהוי כשהה במליקת סימן ראשון. אע"כ דאחר ששחט סימן שלם בעוף אין שהייה פוסלת עוד אפילו בחולין גם לדעת רש"י ז"ל ולא כוי כמיעוט בתרא דעדיף מיניה

וחילוקו של דבר דבמיעוט בתרא פסול ובסימן שני בעוף כשר נ"ל פשוט. דהא דאיבעיא לן לומר דשהייה פוסלת במיעוט בתרא אע"פ שכבר נעשה הכשר שחיטה הוא משום דמצות שחיטה היא לשחוט כל הסימן בעוף או כל שני