דבר אברהם - א רמו

הלב"ש והרא"פ ועוד. וכתב השמ"ח שם ואחריו רבים מהאחרונים ז"ל דה"ה שאר ריעותא היוצא מן הגלד טריפה משום תר"ל, וכן העלה בפשיטות בס' גבעת שאול וסי' מ"א) משום דאיפלגי אמוראי בגמ' (דף מ"ו ע"א) ניקבה הריאה רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה וכיון דאיכא מ"ד דעילאה גרידא טריפה הו"ל תר"ל והנה באמת לא מוכח מגמ' קרמא עילאה היינו בלא תתאה ומ"ד תתאה היינו עם עילאה, דאפשר לומר איפכא דמ"ד עילאה היינו עם תתאה ומ"ד תתאה היינו בלא עילאה, והכי מסתבר נמי טפי כעדות הרופאים דקרום התחתון חזק יותר, ומאי דמסקינן בסוגיין דזה בלא זה כשרה הוא כלישנא דקרמא עילאה. אך התוס' כתבו וז"ל ואמרי לה קרמא תתאה כלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא הא פסקינן בסמוך דבעינן תרווייהו וא"כ לא הו"ל לא כרב ולא כשמואל עכ"ל. הנה תפסו בפשיטות דמ"ד קרמא עילאה היינו בלא תתאה, ובע"כ דמ"ד תתאה היינו עם עילאה דאל"כ אתיא מסקנא דלא כמאן. ובאמת תמוה הוא מנא להו להתוס' הכי דילמא איפכא הוא דמאן דאמר תתאה היינו בלא עילאה ומאן דאמר עילאה היינו עם תתאה כנ"ל. וראיתי במעיו"ט פא"ט (סי' י"ג אות ק') שעמד בזה וכתב משום דהכי איתא נמי גבי קרום של מוח לעיל ריש סי"א ליש ספרים דגרסי עד דאינקיב תתאה ונראה מכאן שכן היא גם גירסת התוס' פירוש לדבריו דלעיל (דף מ"ה ע"א) אמרינן ניקב קרום של מוח רב ושמואל דאמרי תרווייהו קרמא עלאה אע"ג דלא אינקיב תתאה ואמרו לה עד דאינקיב תתאה, ילמדו התוס' דין נקיבת קרומי הריאה כנקיבת קרומי המוח. והנה במ"ש המעיו"ט שהתוס' גרסי במוח עד דאינקיב תתאה אינו מוכרח. ולכאורה משמע גם להיפוך ממ"ש התוס' בע"ב ד"ה אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה מאי וז"ל לעיל גבי קרום של מוח לא בעי הכי דפשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק עכ"ל, ואילו הוו גרסי התם עד דאינקיב ליכא למיבעי כלל וכ"כ הרש"ש בהגהותיו דמדבריהם אלו משמע דלא גרסי עד דאינקיב כגי' שלפנינו בגמ' ודלא כמעיו"ט. אך באמת גם זה אינו מוכיח כלום. דהרש"ש נסמך בזה עפ"י המבואר ברא"ש ור"ן דלגירסא דעד דאינקיב תתאה דבר ברור הוא דאינה טריפה עד דאינקבו תרווייהו, אבל בחי' הרשב"א (דף מ"ה) מבואר דאפילו לגירסא דעד דאינקיב תתאה נמי איכא לפרש דבתתאה גרידא טריפה ועילאה לא מעלה ולא מוריד כדברי הרי"ף, וצ"ל דמה שאמרו עד דאינקיב תתאה פירושו דאתי לאפוקי ממ"ד עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה ואמרו שאינו כן אלא אינו טריפה בעילאה עד דאינקיב תתאה הא בתתאה גרידא אה"נ דטריפה, ולפי"ז שפיר י"ל דהתוס' הוו גרסי עד דאינקיב ומ"מ להך גירסא נמי שפיר איכא למיבעי בקרום המוח אם עילאה מגין ולכן תירצו משום שהוא עב וחזק. אבל איך שיהי' כיון דביכו"כ בע"כ לדעת התוס' יש לפרש בקרום המוח תתאה בלא עילאה א"כ אין מקום לדברי המעיו"ט להוכיח דגירסת התוס' היא עד דאינקיב קרמא תתאה כמובן. אך באמת למכירת דבריו לענין מה שלא פירשו התוס' הכא בריאה דמ"ד עילאה היינו עם תתאה ומ"ד תתאה הוא בלא עילאה נא הוצרך כלל לזה לומר שהתוס' למדו תתאה דריאה מתתאה דמוח, די"ל שלמדו עילאה דריאה מעילאה דמוח דלמ"ד בקרום המוח עילאה מפורש בש"ס דטריפה בעילאה גרידא אע"ג דלא אינקיב תתאה וה"נ בריאה מ"ד עילאה הוא בנא תתאה וממילא מוכח דמ"ד בריאה תתאה הוי עם עילאה דאל"כ אתיא מסקנא דלא כמאן. ומ"מ דעתו של המעיו"ט אמת שהתוס' ס"ל גם בקרום של מוח דמ"ד תתאה היינו עם ע לאה ודלא כהרי"ף, דכיון דלמדו ריאה ממוח ה"נ ילמוד מוח מריאה דמסקינן בה דזה בלא זה כשרה, ובאמת אין צורך כלל לזה שכן דעתם מפורשת דהתם לא בעי הש"ס הכי דפשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק. וכן אפשר לומר שלמדו תתאה דריאה מתתאה דמוח דהתם בודאי פירושו עם עילאה משום דלא בעי הש"ס עלה כנ"ל. אבל איך שיהי' הנה נראה מזה דיסוד הדבר שפירשו התוס' הכא בריאה דמ"ד עילאה היינו בלא תתאה ולא להיפוך הוא משום דמדמי להו לקרומי הדיחה וקרומי המוח להדדי, וכ"ה דעת הראב"ן ברא"ש (סי' י"א) והרמב"ן בהי' מה"ט. אבל הרי שיטת הרי"ף לפי"ד הרא"ש והר"ן והרשב"א והטור דבקרומי המוח בתתאה גרידא טריפה, וכ"ה שיטת הרמב"ם לפי"ד הר"ן והמ"מ (פ"ו מהלכות שחיטה ה"ג) והכי מבואר להדיא בפיה"מ, וכ"ה שיטת האשכול הלכות טריפות (סי' כ'), ושיטת הבה"ג מובא בהג"א דבין בעליון בין בתחתון טריפה וכ"פ בשו"ע (סי' ל"א). ולכל הני רבוותא בע"כ צ"ל דאין למדין קרומי המוח מקרומי הריאה, וא"כ לדידהו שפיר יש לפרש בריאה איפכא כמש"כ דמ"ד קרמא עילאה היינו עם תתאה דוקא דבעינן דאינקבו תרווייהו ומ"ד תתאה היינו בלא עילאה דהכי מסתברא טפי כמש"כ לפי שהתחתון חזק, ומסקנא אתיא כמ"ד עילאה, אבל עילאה בלא תתאה ליכא למ"ד כלל דטריפה. וכיון שכן דהוי ספק במ"ד עילאה אם הוא עילאה גרידא או לא נמצא דאין לצרף נגלד העליון לתר"ל לאסור דהוי רק ספק תר"ל דכשר כמו שהעלה הלב"ש (סי' ל"ה סק"א אות י"ב) והכי נהגינן

ולפי"ז עיקר הדין דבועא מנגלד הוי תר"ל אינו מוכרח, והרמ"א לאו מה"ט מטריף לה אלא משום דבבועא גם קרום התחתון לקוי כבר וכמ"ש הש"ך ואפשר, דמיירי רק בנגלד כולו אבל תר"ל אין כאן, וממילא גם סירכא במקום נגלד ועברה במעו"מ כשרה

[ב] אבל לכאורה יש לפקפק אם יש לדון מטעם הנ"ל כספק תר"ל לקולא. דלפי"מ שכתבנו דאין לצרף נגלד עור העליון משום דלהני רבוותא אפ"ל דמ"ד עילאה היינו עם תתאה נמצא דכמו"כ אנו יכולין לומר גם בנגלד התחתון דהוי ספק תר"ל דדילמא העיקר כשי' התוס' וסיעתם דמ"ד תתאה היינו עם עילאה אבל בתתאה גרידא לית מאן דפליג דודאי כשרה וזיל הכא קמדחי ליה וזיל הכא קמדחי ליה, וא"כ הוי כתרי קולי דסתרי אהדדי שאין מקינין בספק כזה כמ"ש התוס' בב"ק (דף י"א ע"א ד"ה דקא מטהרת לה). אמנם כבר השרישנו הפר"ח בכללי ס"ס (אות ג') דה"מ במידי דאורייתא אבל בספקא דרבנן אזלינן לקולא אפי' בתרתי דסתרי לתרי גברי, והביא ראיה מס"פ הדר (דף ע"ו) דאמר רבא אמרו לו שנים צא וערוב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו ביהש"מ וזה שעירב עליו ביהש"מ נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב, הרי חזינן דאע"ג דסתרי אהדדי מקילינן לתרי גברי. וא"כ בספק תר"ל דקיל גם מדרבנן כמש"ש הלב"ש כה"ג נמי מקילין. אבל לכאורה יש לדחות ראיה זו של הפר"ח דדילמא שאני עירוב משאר מילי דרבנן שהקילו בו יותר כמבואר בכ"ד דבערוב הקילו. ואפ"ל דמ"מ יש להסתייע מדס"ד דהש"ס לדמות שני חצרות וב' בתים ביניהם זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה וזה בא דרך זה ונתן עירובי בזה קנו ערוב או לא להאי דינא דרבא דאמרו לו שנים צא וערוב כו' דשניהם קנו ערוב. והתם דשני חצרות אינו נידון כדיני עירוב לקולא אלא דמי למחיצות דלא דיינינן להו אפילו נענין ערוב לקולא ולא אמרינן בהו הלכה כדברי המיקל בערוב, כמבואר ברא"ש עירובין (פ"ב סי' ד') ובריב"ש (סי' ת"ה), ומאי סייעתא היא דילמא בדרבא שאני דבערוב הקילו משא"כ הכא בשני חצרות דהוי ככל מילי דרבנן. אע"כ דליכא לפלוגי בהכי ומסייע ליה להפר"ח. אך אם ראייתו של הפר"ח נכונה הנה על הש"ס גופי' תסוב קושייתנו אמאי לא דחי לה באמת הכי. ואולי י"ל דאין מקילין בערוב אלא במה שמסופק לן בדיני ערוב גופי' אבל הכא ביהש"מ ספק דעלמא הוא ולא בעינן ערוב וצ"ע. אמנם נראה דאפילו לשיטת הפר"ח לא תעלה לן ארוכה, דלענ"ד נראה דעד כאן לא אמר הפר"ח דבדרבנן אזלינן בספקו לקולא