דבר אברהם - א רלג

מלישא זה מזה, והרי כיון דב"ש ובתי דיניהם היו מפקיעים קידושי פרוטה א"כ אליבא דב"ה נמי לאו קידושין נינהו שכבר הפקיעום ב"ד שלהם ואם בא אחר וקידשה בדינר בודאי לב"ה נמי קידושי שני הוו קידושין, וכן גם להיפוך מב"ה נמי לא נפיק חורבא אליבא דב"ש דכיון דב"ד של ב"ה לא מפקעו א"כ במקום שנוהגים אליבא דב"ד של ב"ה לב"ש נמי הוו קידושין כיון דלשיטת הראב"ן כל ב"ד וב"ד צריך להפקיע: וה"ז דומה להתקנה הידועה המובאת בריב"ש (סי' שצ"ט) שלא יקדשו בעירם כ"א בפני עשרה אנשים והמקדש שלא בפני עשרה מעתה מופקר כסף הקידושין שבעיר זו לא הוו קידושין ובעיר אחרת הוו קידושין. ולכאורה אין מקום לומר דהפקעת ב"ד של ב"ש היתה משתרעת גם על המקומות שנוהגים ע"פ ב"ד של ב"ה שהרי שני בתי דינים מיוחדים הוו ולא קיבלום הני עלייהו אע"כ דלאו כל ב"ד וב"ד שבדור צריך להפקיע אלא ב"ד הראשונים בעלי התקנה הפקיעו את הקידושין מתחלה עד דור אחרון, וב"ש שברי שהיתה תקנה כזאת וב"ד הראשונים הפקיעו וממילא הוא מופקע גם להנוהגים כב"ה, וב"ה סברי שלא היתה מעולם תקנה כזאת ולא הפקיעו ב"ד הראשונים וכיון שהם לא הפקיעו הוי לב"ה קידושין אפילו במקום שנוהגים כב"ש לפי שב"ד של ב"ש אינם מפקיעים, דאף דודאי אלים כח ב"ד של ב"ש להפקיע קידושין אבל משום דסברי שהיתה תקנה קדומה והקידושין מופקעים ועומדים מכבר לא נמנו עליה עכשיו מחדש להפקיע וממילא לב"ה הוו קידושין. אח"ז העירני שארי מחו' הרב הגאון מוהר"ר אברהם מאיר אשכנזי (נ"י) ז"ל אבד"ק לאהויסק שבעיקר ההערה כבר קדמני המקנה בקידושין (דף י"ב ע"א), אלא שהוא לא הביא לדברי הראב"ן והקשה רק על רש"י מצד דענין אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה הוא משום דאדעתא דרבנן מקדש והכא במקום ב"ה לא מקדשי אדעתא דב"ש ואין מקום להפקעת הקידושין גם לב"ש. ובאמת על רש"י לא קשיא כ"כ ורק על הראב"ן קשה טובא. ועיי' בהפלאה לכתובות (דף ג). אולם מצאתי בריטב"א קידושין שם דנד מפירש"י וז"ל א"נ והוא הנכון דאפילו מדאורייתא אוקמי' רחמנא אדינר שהקפידה תורה על בנות ישראל שנא יהו כהפקר עכ"ל, ולפי פי' זה סרה קושייתנו מעל הראב"ן שאין אנו צריכין עוד לרבא להפקעת הקידושין כלל וא"כ שפיר נפיק חורבא מפלוגתא דדינר ופרוטה

אבל לפי"ז יוצא לן דמשיטת רש"י בקידושין בע"כ מוכח דלא כהראב"ן וקשה מדידיה אדידיה במה שפי' בב"מ נמעלו ב"ד של אותו דור כו' לפי דברי הגאון מקארלין ז"ל, ובלא"ה נמי קשה לאוקמי דעת רש"י כשיטת הראב"ן הדחויה אצלנו לגמרי באין חולק ואין מי מהראשונים ז"ל שיזכירה. לכן לפירוש דבריו בב"מ נתפוס לנו בדרך ממוצעת שההפקעה אמנם נעשית ע"פ ב"ד הראשונים של התקנה אבל מתקני התקנה בכל דור הם ב"ד שבכל דור ודור, ר"ל דכך היתה תקנת ב"ד הראשונים שכל ב"ד וב"ד ינהגו לתקנה בזמנם ע"פ שליחותם, ויעוי' בגיטין (דף ל"ו ע"ב). איברא דיש לפרש דברי רש"י ז"ל בדרך אחרת אבל שטחיות לשונו נוטה קצת למ"ש. וכ"ז הוא רק לאסמכתא בעלמא להך הלכתא ולא ליסוד גמור ומקום הנחנו

[ח] עוד יש לחקור בנ"ד דחשיב הבונה כמזיק כבר את בית הכנסת שאם ירצו לבנות את ביהכנ"ס מחדש יעכבו עליהם מדד"מ, ואף דעיכוב זה יהא רק מספיקא של ספק עיר ספק כפר מ"מ כיון שעכ"פ א"א יהיה לבנות הוי כהיזק גמור. ואין הבונה יכול לומר דכשיצטרכו לבנות ביהכנ"ס מחדש אז יתרחק הוא ולא יעכבו בנין ביהכנ"ס ולא יהא היזק, כמבואר בחו"מ (סי' קנ"ד סעי' ט"ז) דראובן הבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהיזק ראיה ושמעון טוען שהוא יבנה בשלו היום או למחר ויזיקנו בראייה שהדין עם שמעון לעכב על ידו דלא בעי למיקם בהדי' למחר בדינא ודיינא כשיבוא לבנות, שכן היא דעת הרשב"א והראב"ד והרר"י והרמב"ן והריב"ש והכי נקטינן

והנני ידידו הדוש"ת באה"ר

סימן ל

לכבוד ידידי ורב חביבי האברך כמדרשו הרה"ג החו"ב סוע"ה וכו' כש"ת מוהר"ר צבי הירש פיינבערג נ"י [עתה הגאבד"ק פענזא

] שלום וברכה מרובה עדי עד

אחד"ש ידידי כתר"ה באהבה רבה. נהניתי מאד מדבריו הנחמדים בד"ת והנני להודיעו את אשר נתן ד' בפי

[א] במה שהעיר כת"ר בחגיגה (דף כ"ד ע"ב) במתניתין שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה לא יקבלנה ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן [דמיגו דנאמן אקודש נאמן נמי אתרומה]. והקשו התוס' בחולין (דף ל"ה ע"ב ד"ה ואם אמרו האיך יאכל כהן תרומה כיון דקודש מעורב בה ותירצו ע"י ברירה שיאמר רביעיות שאני עתיד להפריש יהא קודש. אך בתוס' חגיגה (דף כ"ה ע"ב ד"ה במטהר) כתב הר"ר אלחנן דסיפא דמתניתין דכדי יין כדי שמן שנאמן רק שבעים יום קודם לגיתות מיירי שייחדו לנסכים כשיצטרך ממנו אבל רישא דהפרשתי לתוכה שנאמן כל השנה מיירי בשכבר הקדישו לכך היינו שהקדיש כבר הרביעית וא"כ להר"ר אלחנן הדרא קושיית התוס' לדוכתא כיון דמיירי שכבר מעורב בה קודש. עכ"ד ידידי כת"ר

הנה רואה אני שכת"ר הבין בדברי התוס' חולין דפירשו שעדיין לא הקדיש הע"ה את הרביעית לקודש כלל ומה שאמר הפרשתי היינו שייחדו לכך ועדיין לא קרא לו שם. ובאמת פירשו כן התוס' בזבחים (דף פ"ח ע"א ד"ה מן המדומע ובחגיגה (דף כ"ד ע"ב) כתבו כן בדרך אפשר, ולפיכך הוקשה לכת"ר לשיטת הר"ר אלחנן. אבל א"א לומר כן דא"ה מאי הקשו התוס' האיך יאכל הכהן תרומה ומי דחקם לבוא לברירה כיון דעדיין לא הקדיש הרי פשוט יכול הכהן להפריש עתה רביעית לקודש והשאר יהא תרומה אח"כ, [דשם תרומה נמי לא קרא עדיין כמ"ש התוס' בזבחים שם]. אלא ודאי דבחולין סברי התוס' דמיירי שכבר הקדיש הע"ה את הרביעית וכבר קודש מעורב בה כשיטת הר"א בחגיגה ואפ"ה יכול הוא לאכול ע"י ברירה. ולא אדע מה הגיע לכת"ר לומר דלהרר"א א"א לתרץ משום ברירה הרי מכיון שהופרש הוברר הדבר דזהו קודש והשאר תרומה. ואולי הוקשה בעיניו שאם הקדיש כבר הע"ה לא תועיל אח"כ הפרשת הכהן לברר את הקודש דלא הויא דומיא דברירה דלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כו' בגיטין (דף כ"ה) ובכמה דוכתי דהתם הופרשה התרומה מתחלה ע"ד ברירה זו. ועלה בדעתי ומצאתי בס' לב אריה על מסי חולין שכתב דברירה דהכא הויא כההיא שכתבו התוס' תמורה (דף ל' ע"א ד"ה ואידך) בשם הרמ"ר דאיסור שנתערב בהיתר ולא היה מבורר