דבר אברהם - א רכט

דאמר רבא וכן מאי דפריך ותיעשרה איהי. ואע"ג דלעיל בדברינו הראינו פנים ליישב נראה להם לדוחק. דפשטיות הדברים לא משמע הכי אלא דבהא דמשני אישתמיטתיה כוונת הש"ס למימר דמיתוקם הא דתני תנא קמיה דרב בשנתנו לה במעי אמו דוקא וחזר ולקחו וכדפירש"י ורגמ"ה

איברא דלכאורה קשה טובא לפירש"י דמיירי שנתן לה במעי אמו ומ"מ כשנולד שם אתנן עליו והרי אמרינן בתמורה (דף ל' ע"ב) דלב"ה דרשינן הם ולא שינוייהם הם ולא ולדותיהם. והנה אליבא דב"ש דס"ל דאין שינוי באתנן אין להקשות משום הם ולא ולדותיהם לפמ"ש התוס' בב"ק (דף ס"ו ע"א ד"ה הם) דגם בעיברו ואח"כ נתן לה הולד מותר, לפי שטעם ההיתר הוא משום דעיקר דעתה אפרה ולא אולד כמבואר התם בתוס' וזה לא שייך אלא כשנותן לה גם את האם, ולכן אין להקשות כאן שיהא הולד מותר דאפשר לאוקמי שלא נתן לה גם את הפרה אלא הולד לחוד דודאי דעתה עילויה ונשאר באיסור אתנן. ומשכחת לה הקנאת עובר במעי אמו אע"ג דהוי דשלב"ל כגון שהקנה פרה לעוברה דבכה"ג קנה עובר כמבואר בתו"מ וסי' ר"ט ס"ד). וכ"ז הוא רק לב"ש מצד ולדותיהם אבל אליבא דב"ה יקשה שיהא מותר משום שינוי דמעיקרא עובר והשתא בהמה, דזה הוי שינוי לגבי גזלה לדעת הראב"ד, ואפילו לדעת הרמב"ם שאינו שינוי משום דהוי ממילא אפשר דלענין אתנן לא שייך כלל לפלוגי בהכי, יעוי' בטוח"מ (סי' שנ"ד). אבל לפמ"ש לעיל בביאור הסוגיא ניחא דנא מוקמינן לה כלל שנתנו במעי אמו, והא דמקשה ותיעשרה איהי לאו למימרא בגוונא שנתן לה כשהוא במעי אמו דא"כ יפקע מיניה דין אתנן, אלא כגון שנתן נה בתוך ח' לדידן דקיי"ל מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר וכמ"ש לעיל דפריך אתנא דמהדר בתר גוונא שיהא נכנס להתעשר. אבל מצאתי שכבר עמד בזה הרב הרש"ש בהגהותיו ותי' דלאו שינוי הוא לגבי מזבח כדאמרינן בע"ז (דף מ"ז ע"א) לענין ולד נעבד דמעיקרא בהמה והשתא בהמה ולא דמי לגזלה כמ"ש התם התוס' לדף מ"ו ע"ב ד"ה כל האסורין), וללישנא קמא דהתם דעובר שנולד הוי שינוי כחטים שעשאם סולת משכחת אתנן שנכנס לדיר להתעשר במחוסר זמן ודלא כר"ש. אבל אם העלה ארוכה לל"ק מסוגיין דנוקמי אחר לידה ובתוך ח' הנה עדיין יקשה מהא דאמרינן בנדה (דף מ' ע"ב) יכול שאני מרבה את הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן כו' וקסבר ולדות קדשים כו' וכן מהא דזבחים דף קי"ד ע"א) בשלמא רובע ונרבע משכחת ליה כו' אתנן ומחיר כלאים יוצא דופן בולדות קדשים, הרי שחל האתנן כשהוא עובר ולא פקע מיניה בלידה ודוחק לומר דאתיא כב"ש דאין שינוי מועיל באתנן. ואפילו למאי דמסקינן בע"ז דנולד לא הוי שינוי דמעיקרא בהמה והשתא בהמה וכסברת התוס' דשאני מזבח מגזלה, מ"מ תונכך אני דשרא לא נאמרו הדברים אלא בנעבד אבל באתנן דמיניה ילפינן שינוי קונה עיי' ב"ק (דף ס"ה ע"ב) ובתוס' שם (ד"ה הן) אילי שאני. ועיי' בקצוה"ח וסי' שנ"ד) וצ"ע. ואולם איך שניישב בכל הני הרי חזינן דאיסור אתנן שחל על העובר לא פקע בלידתו וא"כ שפיר תתפרש לן הסוגיא כפירוש רש"י שנתן לה כשהוא במעי אמו

[ז] ומה שכתב החמד"ש דאין מקום לחלק בין מעשר דגן למעשר בהמה ולשיטת התוס' דמכרו וחזר ולקחו חייב במעשר דגן ה"נ דחייב במעשר בהמה, נא נראה כלל וטובא איכא לחלק בינייהו, דדוקא במעשר דגן שפטור הלקוח שבו ילפינן מקרא דתבואת זרעך שזה אינו תבואת זרעו שפיר חייב המוכר שחזר ולקחו שהרי תבואת זרעו היא, דגם כשמכרו לא פקע מיניה אלא קניינו ולא מיקרי שלו אבל תבואת זרעו הויא אפילו כשהיא ביד לוקח, משא"כ במעשר בהמה שפטור הלקוח שבו הוא מקרא דבנך שיהא דומה לבנך מכיון שמכרו פעם אחת ה"ז אונו דומה לבנך ואינו מועיל עוד מה שחזר וקנה. ואפילו תימא דמ"ש התוס' דחזר ולקחו חייב במעשר דגן אינו משום שהיא תבואת זרעו אלא דסברא היא שלא בא פטור הלקוח אלא שלא יתחייב הלוקח מעתה אבל לא להפקיע חיוב מעל המוכר שהיה מחויב כבר בדבר מ"מ אין זה שייך במעשר בהמה, דדוקא במע"ד שהוא טובל וחל על התבואה איסור טבל איכא למימר דכשמכרו לאחר גלי קרא דעל הלוקח לא חל אבל איסור דרביץ על המוכר לא מצינו שנפקע אלא נשאר הוא עדיין באיסורו הקודם דגם עכשיו שהוא ביד הלוקח חייב המוכר במעשר, ר"ל שאסור למוכר לאוכלו אפילו אי לא קנייה בהדי דלעפי', אלא דכל זמן שהוא ביד הלוקח לא נ"מ למוכר מידי וכשחזר ולקחו נ"מ למוכר לחיובי ביה כדמעיקרא, ונמצא דמאי דאמרינן חזר ולקחו חייב אין פירושו דקודם לכן היה פטור והלקיחה שחוזר ולוקח היא דמחייבתו במעשר אלא שעדיין באיסורו הראשון הוא עומד כל הזמן אפינו כשהיה ביד הלוקח ולא הוה הפסק לאיסורו כלל, ומה שאמרו חזר ולקחו דוקא הוא משום דקודם שלקחו הוא ביד הלוקח ולא נ"מ למוכר מידי כמש"ל ודיברו בהווה, משא"כ במעשר בהמה שאינו טובל כלל ואין שום איסור רובץ על גוף הבהמות אנא מצוה היא דרמיא אקרקפתא דבעה"ב ליכא למימר דגם כשמכרו לא נפקעה ממנו המצוה שהרי אי אפשר הוא דהאיך יהא זה מצווה לעשר מה דאינו שלו עכשיו, [דדוקא באיסור שייך לומר שרובץ גם בדבר שאינו שלו ולא במצוה כמובן]. אלא בודאי נפקע ממנו החיוב הישן במכירתו ועכשיו כשחזר ולקחו בא להתחייב מחדש והרי זה בא מצד הלקיחה ושפיר אפשר לפוטרו משום לקוח ואינו דומה כלל למעשר דגן

ואולם קושטא דמילתא היא דבמעשר דגן נמי אין טעם החיוב של חזר ולקחו משום שהמוכר באיסורו הראשון עומד, דזה לא שייך אלא לר"ת דלקוח פטור בלוקח אחר מירוח אבל להריב"ם דבלוקח קודם מירוח מיירי הרי לא נתחייב עדיין המוכר. וכ"ת דמ"ש התוס' דחזר ולקחו חייב הוא רק לר"ת אבל להריב"ם באמת במע"ד נמי מכרו וחזר ולקחו פטור. ז"א דהר"ש בפאה (פ"א מ"ו) ס"נ כהריב"ם ואפ"ה כתב נמי דחזר ולקחו חייב. ועוד דאפילו לר"ת לא א"ש דאין זה שייך אלא כשמירחו המוכר ע"מ לאוכלו ונמלך עליו ומכרו שנתחייב במעשר במירוח זה אבל כשמירחו ע"מ למוכרו לא שייך לומר כן שלא נתחייב המוכר כלל כמבואר התם בב"מ ואכלת ולא מוכר, ומכש"כ לפמש"ל בשם השמ"ק דמשו"ה פטור הלוקח לר"ת משום דגם המוכר פטור ובשם הרמב"ן מובא התם בשמ"ק דדוקא בשמירתן על דעת למכור דבאותו מירוח לא נתחייבו פטור הלוקח אבל בשמירתן על דעת לאכול ונמלך ומכרן שכבר חל החיוב באמת גם הלוקח חייב לעשר, וא"כ כל עיקר פטורא דלקוח היא במקום שלא נתחייב המוכר עדיין ואפ"ה אם חזר ולקח מתחייב הוא עכשיו, ומוכח מזה דלאו משום טעמא דבאיסורו הראשון עומד הוא חייב אלא משום דתבואת זרעו חייבה תורה והרי זו תבואת זרעו שלא נפקעה ממנו במכירתו וכמ"ש. ומ"מ במירחו ע"מ למוכרו וחזר ולקחו עדיין צ"ע ובירור

ומסתפק אני עוד לר"ת שבלקחו קודם מירוח ונתמרח ברשות לוקח חייב ולפום מאי דמשמע מתוס' דזה מיקרי כתבואת זרעו של לוקח, האיך הדין אם חזר המוכר ולקחו אם חייב הוא במעשר או לא, מי נימא דעכשיו שנתמרח ברשות לוקח תבואת זרעו של לוקח הוא לגמרי והמוכר שלקחו ממנו כלוקח דעלמא דמי, או דילמא אע"ג דהוי כתבואת זרעו של לוקח משום המירוח מ"מ תבואת זרעו של מוכר נמי הוי שגדלה ברשותו

ומה שנסתייע החמד"ש ממ"ש הרמב"ם במפקיר כרמו והשכים ובצרו שחייב בלקט כו' הואיל והיה שלו ועכשיו הוא ג"כ שלו קרינן ביה שדך, הא נמי לא שייך כלל