דבר אברהם - א רכח

חייב במעשר בהמה ואי אמרת דבעינן כבנך ממש אמאי חייב נהי נמי דיורש עדיף מלוקח הא מ"מ אינו כבנך דבנך אינו גם בירושה אע"כ דלא בעינן כבנך ממש ועיקר המיעוט של לקוח הוא שיהא כל הזמן שלו פרט ללקוח שלפני הלקיחה היה ברשות אחר ומשו"ה יורש דחזינן ליה כאלו נמשך עדיין רשות האב אינו נפטר דדמי כמי שלא היה מקודם ברשות אחר דאידי ואידי כחד רשות הוי, וכ"כ המהריט"א שם לענין הקדיש ופדה אחר זמן עשייה דאפילו תימא דהקדש אינו כמכר דקרבנו הוא מ"מ פטור ממעשר בהמה כמכר וחזר ולקח דבעינן דומיא דבנך שלא יצא מרשותו והרי זה יצא מרשותו לפני המעשר. ומשו"ה אי לאו דרשא דתעשה הו"א דמה שהיה שלא ברשותו אפילו שלא בשעת עשייה נמי פוטר שהרי מ"מ היה שעה אחת שלא ברשותו, ואתא רבא וחדית לן דמה שהיה קודם שעת עשייה אינו פוטר דא"ק תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב. וצ"ל דרק משעת עשייה ואילך איתקש לבנך ולכן רק משעה זו ואילך בעינן שיהא ברשותו, ומשו"ה קנה לפני זמן עשייה אע"פ ששם הלקות רביץ עלי' גם עכשיו וגם בשעת עשייה לאו מצד הלידה הוא שלו אלא מצד הלקיחה מ"מ חייב שהרי משעה שבא לעשייה הוי ברשותו כבנך. ואולם יש לחקור בזה אם גם משעה שנראה לעשייה ואילך אין קפידא אלא שלא יהא שלא ברשותו באיזה זמן של שעת עשייה דהיינו של שעת חיוב מעשר, או דילמא מכיון שהגיעה שעת עשייה בעינן שיהא שלו תמיד בלא הפסק עד שיעשרנו כמו בנך שהוא תמיד שלו בלא הפסק. ונ"מ אם אחר שהגיעה שעת עשייה בא אח"כ זמן שאינו שעת עשייה ושוב חזרה לו שעת עשייה ובכל זמני העשייה היה ברשותו אלא שבאותו הזמן שבינתים שלא היה שעת עשייה אז לא היה ברשותו, דאם נימא כדרך הראשון דשעת עשייה בלבד מיעט הכתוב שבשעה זו בלבד יהא ברשותו הנה מה שהיה בינתים שלא ברשותו שלא בשעת עשייה אינו פוטר כמו שאינו פוטר מה שהיה שלא ברשותו תוך ח' ללידתו או במעי אמו, אבל לפי הדרך השני דמשעת עשייה ואילך איכא קפידא שיהא שלו בלא הפסק כלל כבנך בכה"ג נמי פטור. והנה בפשוטו נראה כדרך הראשון דכיון שהקפידה תורה רק על שעת עשייה ולא על שעת פטור שלפניה ה"נ אין זמן כזה שאינו שעת עשייה פוטר אפילו אם הוא בא אחר זמן עשייה דמ"מ אידי ואידי שעה שאינה של עשייה היא ותעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב. ולפי"ז מכרו אחר שעת עשייה וחזר ולקחו צריך שיתחייב במעשר בהמה, דנראה פשוט דאפילו היכא שהבהמה מצד עצמה היתה יכולה להתחייב מ"מ אם לאיזה טעם שיהיה היא פטורה ממעשר הרי זה נקרא שעה שאינה של עשייה שהרי מ"מ אינה חייבת במעשר. וכן מצאתי בפי' רבנו גרשום בסוגיין שכתב וז"ל איזה אתנן כו' וחזר ולקחו ממנה ובזונה עובדת כוכבים קא מיירי דלא איתחייבי' במעשר דמי כי חזר ולקחו ממנה כלקחו שלא בשעת עשייה ולית ביה איסור לקוח עכ"ל וא"כ ה"נ כיון שהלוקח פטור ממע"ב הרי אותו הזמן שהוא ביד הלוקח נידון לגבי מוכר שהזר ולקחו כשלא שעת עשייה וחייב הוא במעשר. ולא משכחת לה לפי"ז פטורא דלקוח אלא כשהיתה בשעת עשייה ביד מי שנתחייב לעשר דהויא לגבי לוקח אינו שלו בשעת עשייה דחיוב. אך אם נולד ברשותו ומכרו תוך ח' וחזר ולקחו אחר ח' אז הוי להיפוך שהלוקח חייב למ"ד מחו"ז אינו נכנס לדיר להתעשר והבעלים שחזרו ולקחו הימנו פטורים שהרי היה אינו ברשותם בשעה של חיוב

והשתא הכי נראה ונוכח דמסוגיין אין ראיה לדינא דמכר וחזר ולקח פטור, דאפ"ל דבאמת חייב מטעם הנ"ל דלא הוי כלקוח דמה שהיתה אינו שלו שלא בשעת עשייה הוה, אבל כ"ז הוא רק לדידן לבתר דידעינן מהא דאר"א אר"י דלוקח עוברים במעי אמן נכנסים לדיר להתעשר והוא מדרשא דרבא דתעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב, משא"כ להמקשן דאישתמיטתי' הא דאר"א אר"י ולא ידע דרשא דרבא וסבר דלוקח לפני שעת עשייה נמי פטור א"כ מוכר שחזר ולקח נמי פטור מה"ט שהרי היתה אינו שנו בינתים, מאי אמרת שעה זו שביד הלוקח כשלא בשעת עשייה דמיא הרי לדידיה לוקח שלא בשעת עשייה נמי פטור, ומשו"ה שפיר פריך והא איפסיל ליה בלקוח. נמצא דזה אינו אלא אליבא דמקשן אבל לדידן באמת מכר וחזר ולקח חייב. ולפי"ז לבתר דמשני אישתמיטתי' כו' הא דתני תנא קמיה דרב דבנתנו לה וחזר ולקחו הימנה נכנס לדיר להתעשר לא בעינן לאוקמי' כלל בנתנו לה וחזר ולקחו הימנה כשהוא בממי אמו אלא אפילו נתנו אחר זמן חיוב נמי נכנס לדיר להתעשר כיון שחזר ולקחו הימנה וכמש"ל. והא דאמר אישתמיטתיה הא דאר"א אר"י אין כוונת הש"ס דלדידיה נוקמי ברייתא בכה"ג אלא למימר דמינה מוכח דרק בשעת עשייה מיעט הכתוב מה שאינו שייך בחזר ולקחו. וה"ה דהוה מצי נמי למימר אישתמיטתיה הא דאמר רבא תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב אלא משום דרבא עלה דמימרא דר"י קאמר לה הלכך מייתי לעיקר המימרא דמינה מוכח דינא דרבא. והא דפריך הש"ס בתר הכי ותיעשרה איהי לאו למימרא דבכה"ג דאוקימנא השתא יכולה איהי לעשר, דהא השתא מצינן לאוקמי בנתנו אחר זמן עשייה ואיהי פטורה אז מלעשר, אלא הכי פריך לתנא דתני קמיה דרב דמהדר בתר אתנן למישכח ביה גוונא שנכנס לדיר להתעשר למ"ל לצייר בנתנו לה אחר שעת עשייה שאינו נכנס לדיר להתעשר אא"כ חזר ולקחו הימנה הרי אפשר שיכנס לדיר להתעשר אפילו בדלא חזר ולקחו הימנה אלא בדמעשרא איהי כגון שנתנו לה במעי אמו שאינו נפטר גם אצלה בלקוח כדר"י, ומשני בזונה כותית פסקינן והא קמ"ל דזונה ישראלית לא הוי אתנן. והשתא א"ש שסתם הרמב"ם דכל שנולד ברשותו חייב במעשר דאפילו מכרו אחר לידתו [או אחר ח' שחשוב כנולד ברשותו] מ"מ כיון שחזר ולקחו חייב במעשר וכללא רבא הוא דמי שנולד ברשותו חייב, וכן כשנעשה בן ח' ברשותו חייב דחשיב כנולד ברשותו כמ"ש הרמב"ם שם (פ"ו הט"ו)

[ו] הן אמנם דאף שדחינו ראיית המהריט"א מהש"ס מ"מ ראייתו נכונה עכ"פ מרש"י ז"ל שפי' וז"ל אישתמיטתיה להאי מקשה הא דאר"א כו' וה"נ כגון שנתנו במעי אמו, ותיעשרה איהי כיון דבמעי אמו נתנו לה עכ"ל, הרי דלמסקנא נמי מיירי בכה"ג שנתנו במעי אמו. אבל אי לסיועי מרש"י ז"ל א"ל לסיועי מכאן שהרי מפורש הכי בדבריו לעיל (דף י"א) כמש"ל. ובשמ"ק בסוגיין ראיתי דהכי ס"ל גם לרגמ"ה ז"ל, דנראה שלא היתה לפניו הגירסא בש"ם והא איפסיל ליה בלקוח אלא הוא עצמו ז"ל הקשה כן. הרי דס"ל נמי דחזר ולקחו פטור ממעשר, וכן מפורש בדבריו בדף י"א בפירושו הנדפס בש"ם ווילנא. ולפי מ"ש וכמו שתפס החמד"ש נראה דפלוגתא היא בין רגמ"ה ורש"י ובין התוס' והרמב"ם

אולם אחרי דלרגמ"ה ורש"י ז"ל מצינו מפורש דפטור קשה עלינו לחדש בזה פלוגתא מדעתנו ולהעמיד סתימת לשון הרמב"ם נגד המפורש בדבריהם. לכן נראה לומר דמתוס' ורמב"ם נמי אין ראיה להיפוך. דהנה מה דדייק החמד"ש מהר"מ ז"ל דלשון עד שיולדו מיותר וכן מ"ש דלאו כללא רבא הוא אינו אלא דיוק קל שאין בי בכדי יסוד. ומה שהקשינו שאם היתה דעת הרמב"ם ז"ל כן היה לו להביאה להלכה כיון שהוא דבר המפורש בש"ס, הנה לפי המבואר בשמ"ק בכורות דרגמ"ה ז"ל לא גרס כלל בש"ס להך קושיא דאיפסיל ליה בלקוח ופירוקא דאישתמיטתיה כו' שפיר י"ל דהרמב"ם נמי לא פליג אעיקר דינא והא דלא הביאו להלכה אפשר שגירסתו היתה ג"כ כגירסת רגמ"ה וכיון שאינו מפורש בש"ס לא הזכירו כדרכו ז"ל בכ"מ

ובטעם הדבר דחזר ולקחו פטור צ"ל דס"ל דמזמן שבא לשעת עשייה ואילך צריך להיות כבנך בלא הפסק שלא יצא עוד מרשותו אפילו בזמן שאינו שעת עשייה כמש"ל ומשו"ה אפילו חזר ולקחו נמי פטור והכריחם לזה מאי דמשני אישתמיטתיה הא דאר"א אר"י ולא קאמר אישתמיטתיה הא