דבר אברהם - א רכז

אבל שיפקע איסור הטבל שהיה רובץ על התבואה מכבר לא מצינו כלל במעשר בהמה והאיך נלמוד ממנו דבר שאין בו. ואפילו ר"ת דס"ל דלקוח אחר מירוח פוטר וקודם מירוח אינו פוטר נראה דלא פליג על עיקר סברת הריב"ם אלא דמיסתבר, ליה יותר לחייב את הלוקח קודם מירוח משום דכיון שנתמרח ברשותו כתבואת זרעו דמי, אבל הא מיהא ודאי דנגד מעשר בהמה חמירא אחר מירוח דמעשר דגן במה שכבר חל האיסור על התבואה אצל בעה"ב ואי לאו דגלי קרא לא הו"מ למילף ממעשר בהמה שיפטר. נמצא דאחר זמן עשייה של מעשר בהמה אינו דומה לאחר מירוח של מעשר דגן אלא לקודם מירוח דמעשר דגן לענין ילפותא דידיה ממעשר דגן. ולפי"ז להריב"ם, דס"ל דלקוח פוטר במעשר דגן רק לפני מירוח מ"מ היה אפשר ללמוד מיניה מעשר בהמה לפטור בו בין לפני זמן עשייה ובין אחר זמן עשייה, דכשם שבמעשר דגן ענין הלקוח מונע חלות החיוב מחדש על הלוקח כך במעשר בהמה לא חל על הלוקח חיוב מחדש וממילא גם אחר זמן עשייה פטור כמ"ש דא"א לחייבו מכח החיוב שהיה רובץ על המוכר דלאו איסור טבל הוא אלא מצוה גרידתא היא דרמיא אקרקפתא דמוכר. וא"כ משום הא גופא איצטריך קרא דכן תעשה לגלויי דרק אחר זמן עשייה פוטר לקוח ולא קודם לכן כדאמרינן בסוגיין דבכורות א"ק תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב כי היכי דלא נילף ממעשר דגן לפטור בתרווייהו. ומיושב ברווחה קושייתנו הנ"ל וקושיית הטו"א

והנה זוהי הצעת הסוגיא שממנה הוכיח המהריט"א דמוכר וחוזר ולוקח חייב במעשר בהמה. תני תנא קמיה דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה והא איפסיל ליה בלקוח אישתמיטתיה הא דאר"א אר"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר להתעשר ותיעשרה איהי כו', אלמא דאפילו חזר ולקחו נמי פטור. אמנם לפי דברינו הנ"ל אין ראייתו מוכרחת. דלעיל מינה בסוגיא אמרינן הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה, מנה"מ א"ר כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך מה בניך אין בלקוח ומתנה אף צאנך ובקרך אינו בלקוח ובמתנה כו' אי מה בנך אינו בלקוח כלל אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל אלמה אר"א אר"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר אמר רבא אמר קרא תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב. וא"כ המקשה דפריך והא איפסיל ליה בלקוח כיון דאישתמיטתיה הא דאר"א אר"י לא ידע נמי מדרשא דרבא דבשעת עשייה מיעט הכתוב ולדידיה צריך היה הלקוח להיות פטור ממעשר בהמה בין לאחר עשייה ובין לפני עשייה כדפריך הש"ס מה בנך אינו בלקוח כלל, ולפי"ז היה אפשר ללמוד כולה מילתא ממעשר דגן כנ"ל ומדאיצטריך קרא יתירא במעשר בהמה ש"מ דלפטור מכרו וחזר ולקחו אתי דא"א למילף ממעשר דגן ולהכי פריך שפיר והא איפסיל ליה בלקוח, אבל לדידן לבתר דמשני אישתמיטתיה הא דאר"א אר"י ודרשינן תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב ולוקח לפני זמן חיוב אינו נפטר שוב ליכא למימר דהוה ילפינן לקוח דמעשר בהמה ממעשר דגן דא"כ הוה פטרינן ליה גם בלוקח עובר במעי אמו, וא"כ איצטריך קרא דתעשה ללוקח גופיה וליכא הוכחה למכרו וחזר ולקחו וממילא אפ"ל דחייב כמו במעשר דגן. ונמצא דלבתר דמשני אישתמיטתיה אין אנו צריכין כלל לאוקמי בנתנו לה וחזר ולקחו הימנה במעי אמו אלא דאפילו נתנו אחר זמן עשייה נמי נכנס לדיר להתעשר כיון שהוא עצמו חזר ולקחו הימנה. וזהו דלא כפירש"י שפי' גם למסקנא בשנתנו וחזר ולקחו במעי אמו משום דאיהו אזיל לטעמיה בדף י"א דלמסקנא נמי מכרו וחזר ולקחו פטור, אבל לדעת הרמב"ם ולדעת התוס' כמו שתפס החמד"ש אליבייהו דבמכרו וחזר ולקחו חייב אין צורך לפרש את הסוגיא הכי אלא דבכל גווני נכנס לדיר להתעשר כשחזר ולקחו. ולהלן יבואר עוד

[ה] ואולם ליישוב דברי הרמב"ם ז"ל לא יספיקו דברינו דאיהו ס"ל (בפ"ב מהלכות מעשר ה"ב) כר"ת דבמעשר דגן הלקוח פוטר אחר מירוח ולא לפני מירוח ודלא כשיטת הריב"ם, וכן לפום מאי דקיימינן השתא כפי שתפס החמד"ש דהתוס' דס"ל דחזר ולקחו חייב במעשר דגן ה"נ דחייב במעשר בהמה ובתוס' ב"מ משמע דר"ת נמי הכי ס"ל יעו"ש א"כ יקשה אליבייהו מסוגיין וכהוכחת המהריט"א, ולכן הנני מוסיף לומר בדרך אחרת דאף אליבא דר"ת והרמב"ם ראיית המהריט"א אינה מוכרחת. דהנה הא דאמר רבא תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב יש לפרש על שני פנים א) דמשעה שנראה למעשר ואילך נקרא תמיד שעת עשייה כל זמן שהוא מחויב במעשר, ב) דשעת עשייה מקרי רק זמן התחלת החיוב דהיינו השעה הראשונה שבה נראה להתעשר, שהיא שעת לידה או שמונת ימים דנפיק מכלל מחוסר זמן. שבשעה זו בעינן שיהא דומה לבנך מה בנך שלך בשעה שחל חיוב הפדיון ה"נ צאנך יהא שלך בשעה שהוא נראה להתחייב במעשר פרט ללוקח שלקחו אחר שנילד או אחר ח' שלא היה שלו בשעה שחל עליו חיוב הראוי להתעשר והלכך לקחו במעי אמו שבשעה שנולד היה שלו חייב במעשר וה"ה לקחו תוך ח' למאן דס"ל דמחו"ז אינו נכנס לדיר להתעשר. אבל במה שיהא אינו שלו בכל הזמן חוץ מהשעה הראשונה שנראה לחיוב לא איכפת לן כלל. ולפי"ז אם נתפוס בדרך האחרון נמצא שאם נולד או נעשה בן ח' ברשותו שכבר נתחייב ואח"כ מכרו וחזר ולקחו צריך להיות חייב במעשר שהרי בשעת עשייה היה דומה לבנך. אבל כ"ז הוא רק לדידן לבתר דידעינן מדרשא דרבא דתעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב, משא"כ להמקשן דאישתמיטתיה הא דאר"א אר"י ולא ידע גם דרשא דרבא א"כ לא רק בשעה הראשונה של שעת עשייה לחודא אלא לעולם הלקוח פוטר כדקאמר הש"ס דאי לאו דרשא דרבא הו"א מה בנך אינו בלקוח כלל כו' ובעינן שלא יצא מרשותו כלל באיזה זמן שיהיה, וא"כ אפילו נולד ברשותו ומכרו וחזר ולקחו נמי יפטר משוה"ט שהרי יצא איזה זמן מרשותו, ולכן שפיר פריך והא איפסיל ליה בלקוח. אבל לדידן למסקנא באמת אין זו פירכא כלל דמכרו ולקחו חייב

אך אפילו נימא כפשוטו כדרך הראשון דשעת עשייה מקרי לא רק השעה הראשונה שנראה להתעשר אלא כל זמן שהוא ראוי להתעשר דהיינו מיום שנולד או מיום השמיני ואילך שבכל הזמן הזה לא יהא לקוח ולא באה שעת עשייה אלא למעט את הזמן שלפני היותו ראוי להתעשר. לפי"ז אמנם י"ל דאפילו חזר ולקחו יפטר ולא תליא כלל בדרשא דרבא, וכמו דהוה ס"ל למקשן דחזר ולקחו פטור ה"נ לדידן למסקנא דאין מקום לחלק בזה בין סברת המקשן ולמסקנא, מ"מ גם לפי דרך זו יש לדחות ראיית המהריט"א. דהנה במעשר בהמה לא נאמר בהדיא שהלקוח פוטר אלא משום דבעינן שיהא דומה לבנך נתמעט לקוח שאין לקיחה בבנך. והנה א"א לומר דשם בלקוח שעליו, ר"ל מה שנעשה שלו מכח לקיחה ולא מכח לידה הוא דפוטרו לפי שאינו כבנך שהוא שלך מכח לידה ולא מכח לקיחה, דא"כ בלקחו תוך ח' לפני זמן עשייה דקיי"ל דחייב משום דבשעת עשייה מיעט הכתוב דהיינו שלא יהא לקוח בשעת עשייה שהוא אחר ח' אבל מה שנעשה לקוח לפני זמן זה לא איכפת מידי הרי יקשה לן אמאי חייב אפילו כה"ג, נהי נמי דמצד שהוא לקוח לפני ח' אינו נפטר לפי שאותו הזמן אינו שעת עשייה מ"מ ליפטר מפני שהוא לקוח גם אחר ח' בשעת עשייה שהרי גם עכשיו בשעת עשייה עדיין שם הלקוח רובץ עליו ר"ל דהשתא נמי מה שהוא שלו אינו מכח הלידה ברשותו אלא מכח הלקיחה הוא דהוי עכשיו שלו, ואטו בשביל שנעשית הלקיחה מקודם לא רביץ עלי' עכשיו שם הלקוח. אע"כ צ"ל דלא איכפת לן כלל אם הוי שלו מכח לקיחה או מכח לידה אלא דאפילו הוי שלו רק מכח לקיחה נמי חייב ולא בעינן כלל שיהא כבנך ממש שהוא שלך מכח לידה, שהרי יורש