דבר אברהם - א רכג

חולק שוה בשוה עם הטומטום שומו שמים לא זו העיר ולא זו הדרך דרבנן זת"ד. והנה להלן יבואר דתמיהתו אינה שייכא לעיקר הדין, דאפילו נימא דשלא במקום אחין אין דין בכורה מ"מ בכור וטומטום נוטל הבכור שני חלקים. ועיי"ש בדבריהם שהאריכו אבל לא הביאו שום ראיה וסייעתא לדעתם אלא קיימוה מסברא בעלמא, ולעומת זה מובא בפ"ת שם שבס' שב יעקב (חחו"מ סי' י"ט) הסכים בפשיטות שאין דין בכורה אלא במקום שיש אחין, ואין הס' תח"י נעיין בו

אבל ראה זה מצאתי בחי' הרמ"ה לב"ב שם (דף קכ"ז) שכתב דהיכא דליכא אלא בכור וטומטום נוטל הבכור שני חלקים והטומטום שליש ומזה משמע לכאורה דאפילו במקום שאין אחין יש בכורה דאל"ה כיון שהטומטום כמאן דליתיה וכאין אחין דמי היה להם לחלוק שוה בשוה כנ"ל. אבל ממרוצת דברי הרמ"ה משמע להיפוך דביורש אחד שנוטל כל הנכסים לא פתיך ביה דין בכורה כלל, יעו"ש בדבריו שצריכין בירור קצת. אך באמת גם ממה שכתב שהבכור נוטל שני חלקים והטומטום שליש אדרבא מוכח להיפוך דאין בכורה אלא במקום אחין, דאי אמרת דיש בכורה א"כ כיון דלענין בכורה הטומטום כמאן דליתיה ואינו ממעט הרי נקצב חלק הבכורה למחצית הנכסים דאי לאו טומטום הוה שקיל כל הנכסים ואז היתה מחציתם חלק בכורה ורק המחצה השניה של תורת פשיטות יחלקו הבכור והטומטום ביניהם וא"כ צריך היה הבכור ליטול תלתא רבעי והטומטום רביעי אחד, אע"כ דאין בכורה אלא במקום אחין ואי לאו טומטום לא היתה כאן בכורה כלל. ואי תיקשי לך דא"כ היה להם לחלוק שוה בשוה, צ"ל דס"ל להרמ"ה דסברה היא שלא יהא טומטום עדיף מאינו טומטום שלא בא הכתוב דוילדו לו אלא לגרע כחו של טומטום שלא ימעט בבכורה ולא שיהא עדיף בשביל זה משאינו טומטום שלא יעשה בכורה, ומשו"ה שפיר לית ליה לטומטום אלא שליש כפשוט. ובזה סרה תמיהת הגאון מוהר"ד אופנהיים ז"ל שהזכרנו שתמה על הרב השואל שאם אין בכורה שלא במקום אחין בכור וטומטום חולקין שוה בשוה. ולהנ"ל לא תלי כלל זה בזה. ועיי' שם שהרב השואל לא אמר לה הכי כלל ולראייתו מהרשב"ם אין צורך כלל בזה כמובן. וזהו דלא כדאסיקנא לעיל דגם לדידן להלכה בכור וטומטום חולקין בשוה שאינו עושה בכורה. ומ"מ תירוצנו להקושיא מדף קכ"ב שפיר קיים, דלפי ההו"א דפי שנים בכל הנכסים דא"א למידרש קרא דוילדו לגריעותא דטומטום ע"כ הוה דרשינן ליה למעליותא דידיה שהוא עדיף משאינו טומטום שאינו עושה בכורה לאחיו הבכור, אבל למסקנא דאיכא למידרשי' לגריעותא לא אמרינן דלמעליותא נמי אינו נידון כבן או דהרמ"ה יסבור דקרא דוילדו אינו מיותר אלא ממשמעותי' לחודא נתמעט טומטום ודלא כהתוס' בכורות, וכן משמע קצת מדבריו, ואין קושיא כלל מההו"א דפ"ש בכל הנכסים כמש"ל. והתוס' באמת יסברו דלדידן נמי טומטום אינו עושה בכורה כמו לההו"א ונוטל הוא שוה בשוה עם הבכור ודלא כהרמ"ה. עכ"פ הא מיהא חזינן מהרמ"ה דיורש יחיד והוא בכור אין בו תורת בכורה כלל וכדעת הרב השואל בשבו"י

[ד] עוד יש נ"מ בחקירה זו לענין מעשר בהמה כגון שנפלו לו טלאים מאביו והוא בן יחיד לבכור אם חייבין במעשר בהמה או לא. דהנה לקוח ושניתן לו במתנה פטור ממע"ב כדתנן בבכורות (דף נ"ה ע"ב), ומבואר עוד שם (דף נ"ו ע"ב) דיורשין חייבין במע"ב כל זמן שהם בתפוסת הבית דלא הוי כלוקח מאביהם דירושה אין עליה פטור דלקוח, ואפילו כשביררו כ"א את חלקו וכבר חלקו היו חייבין מצד הורשת האב אלא דאיפלגי התם ר"י ור"א אי אמרינן זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ולר"י דאין ברירה כלקוחות הם זה מזה ולכן פטורים, אבל יורש אחד דלא שייך ביה האי טעמא באמת חייב במע"ב כמבואר בב"ק (דף ק"י ע"ב) כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנית הוו למאי נ"מ כו' כגון שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר מיחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לא יורשין הוו דאמר מר קנו בתפוסת הבית חייבין כו', ועיי' בלח"מ (פ"ו מהלכות בכורות ה"י), דוגמת ההיא דאמרינן בב"ק (דף קי"א ע"ב) רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. והנה נ"ל פשוט דאפילו לר"א דס"ל דאם חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואינו נפטר משום לקוח מ"מ בכור שנוטל כי שנים חלק בכורתו פטור ממע"ב, דהא לאו ירושה היא אלא מתנה קריי' רחמנא כמבואר בבכורות (דף נ"ב ע"ב) וש"ד ומתנה פטורה ממע"ב, וכיון דחלק בכורה פטור ממילא גם מחצית השניה שנוטל בתורת ירושה כפשוט נמי פטורה לפי שמעורבין הן יחד וכל הספיקות לאו בני עשורי נינהו כמבואר ברמב"ם (פ"ו מהלכות בכורות הט"ז). ולפי"ז ביורש יחידי והוא בכור אי אמרת דאין בו דין בכורה והכל מתורת ירושת פשוט בא לידו חייב במע"ב לכו"ע אבל אם יש בו גם דין בכורה ומתנה קריי' רחמנא פטור ממע"ב

ואף די"ל דאין זה נוגע כלל לחקירה דילן דאפילו אם יש בכורה שלא במקום אחין מ"מ חייב הוא במע"ב, דהא מיהא ודאי דתורת ירושת פשוט נמי איכא על כל הנכסים שהרי אפילו אם לא היה בכור היה יורש את כולן ועכשיו לא הורע כחו בבכורתו אלא שנוספה בו גם תורת מתנה על מחצה, וא"כ לוא יהא דמצד מה שהוא נתון לו במתנה אינו חייב במע"ב הא מ"מ גם תורת ירושה עליהם ומצד ירושה יהא חייב במע"ב, דעד כאן לא מצינו פטורא דלקוח אלא שאינו מתחייב ע"י הלקיחה אבל אם יש עליו חיוב מצד אחר אין הלקוח מגרע להפקיע ולפטור. ויש להאריך בזה ואכ"מ. אבל נראה לכאורה פשוט דאי אפשר כלל שיחולו שני מיני קנינים בדבר אחד, שאם נעשו כל הנכסים שלו מצד ירושה א"א שיחול עליהם שם מתנה דהאיך יהבינן ליה מתנה מדילי', ולהיפוך שאם מחצית הנכסים נתונה לו במתנה א"א לחול עלה שם ירושה שאין מקום לירושה אחרי שקנויים הם לו במתנה. ולפי פשוטן של דברים נראה דבכורה מתנה היא מן האב ולא מן האחין, וכן משמע מפירשב"ם ב"ב (דף קכ"ד ע"א) עד דמטיא לידיה דנותן עיי"ש. ולפי"ז אלו היה דין בכורה ליורש יחידי היה מחצית הנכסים נתונה לו במתנה מן האב וממילא לא חל ענה קנין הירושה והיה פטור ממע"ב כנ"ל

ואולם יש להעיר עוד, דהנה לדעת רש"י בבכורות (דף נ"ו ע"ב) דבקנו בתפוסת הבית חייבין גם הטלאים הראשונים שנפלו להם מאביהם מסתפק אני האיך הדין כשאחד מן האחין בכור. דנראה דמאי דדרשינן יהיה לרבות קנו בתפוסת הבית הוא רק לסלק חסרון השותפות שפוטרת אבל בבכור דמתנה קריי' רחמנא ואיכא בחלקו גם חסרון דלקוח אפ"ל דזה לא נתרבה מיהיה, או דילמא כיון דחזינן להו קודם חלוקה דכאביהן דמו כדפירש"י לא איכפת לן גם בחלק בכורה שהרי אנו רואין כאלו הוא עדיין של אביהם לגמרי ומאי שייטא דבכורה להכא. ואפ"ל דה"נ יורש יחידי כתפוסת הבית דמי לענין זה ואין הבכורה פוטרת דעדיין אנו רואין דכאביו דמי

ובמה שנסתפקנו לדעת רש"י בבכור בין האחין בתפוסת הבית יש לעורר מהא דמבואר התם בב"ב מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה. ועיי' להלן (דף קכ"ו ע"ב) והלכתא יש לבכור קודם חלוקה ובתוס' וראשונים שם וצ"ע: