דבר אברהם - א רכא

[יז] ובעיקר הערתו ממד"ר כבר קדמוהו האחרונים ז"ל ובראשם המג"א בספרו זית רענן על הילקוט בפ' נשא בשם מקשים. והוא ז"ל תירץ דמשכח לה שאינו ממזר כגון שהראשון קדשה ע"מ שאין בה מומין ואח"כ נמצאו בה מומין שאפי' בנה מורכב על כתפה הולכת לה, ובזה מתרץ נמי מה שמקשין דהא קיי"ל ממזר לא חי. ודבריו אינם מובנים קצת, מה בכך דמשכח שאינו ממזר הא מ"מ משכח שהוא ממזר כשלא התנה ע"מ שאין בה מומין כנ"ל ומשכחת ביה חילול שבת, שהרי ר"ה על דא הוא דקא מהדר לאשכוחי ביה חילול שבת ואולי כוונתו דמשום קושייתו השנייה דממזר לא חי מוכרת לאוקמי באופן זה שאינו ממזר, ולפי"ז ממילא א"א בכהן אלא בישראל

[יח] ובגוף הדבר אם ממזר הוי כהן כשר ראיתי בבית מאיר אה"ע (סי' ז' סי"ד) שהביא מתשובות הרשב"א (סי' אלף ר"א) שנשאל ע"ז והשיב דאסור לאכול בתרומה אפילו בנתעברה מביאה ראשונה מדאמרינן ביבמות (דף מ"ד ע"ב) הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום מק"ו מאלמנה ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום, וכ"ת מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון שבעלה עשאה זונה. גם בס' עונג"י הביא לדברי הרשב"א אלו וכתב דאפשר לומר דדוקא לרבי יהושע דלא הוי ממזר מחייבי כריתות להכי הוי פגום אבל לרבנן דקיי"ל כוותי' דהוי ממזר לא הוי פגום דכל היכא דאיכא ממזרות לא מיתפס איסור חללות בהאי ולד. אבל במחכ"ת דברים אלו אינם צריכים לפנים, דמאי סברא היא דמשום דאית ביה ממזרות גרע ולא מיתפס ביה פסול חללות, ותו דלפי"ז אפילו נתעברה מביאה שניה נמי לא יהא הולד חלל כיון דאית ביה ממזרות, והרי רבי ישבב ס"ל בקידושין ס"ח אליבא דר"ע דבחייבי לאוין דכהונה נמי הוי ממזר ומ"מ תפסא ביה חללות, ישתקע הדבר ולא יאמר. אך בס' מנ"ח (מצוה רס"ד) ראיתי שהעיר דאפשר דהרשב"א שתפס זה לק"ו גמור ס"ל נמי בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכהונה כמבואר התם בש"ם משום האי ק"ו גופיה, אבל לדעת הרי"ף דסובר דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הוי הולד רק ספק חלל וכן דעת הרמב"ן, והרמב"ם לדעת הב"ש (סי' ד' סק"ב) ס"ל שהוא ודאי כשר לכהונה, וכתב שם הב"ש טעמם משום דס"ל דהאי ק"ו פריכא הוא דגר עמוני יוכיח, כמו שתמהו התוס' יבמות (דף ע"ז ע"א ד"ה רבי יוחנן), א"כ לכל הני רבוותא דל"ל האי ק"ו לא מוכח כלל דממזר לא יהא בדיני כהונה זת"ד. ולדעתי יש לפקפק ע"ז, דבאמת לא מוכח כלל דס"ל להני רבוותא דהאי ק"ו פריכא הוא. ושפיר י"ל דבכהן הבא על הערוה ס"נ נמי שהולד פגום מהאי ק"ו כהרשב"א, ובעכו"ם ועבד דמכשרו היינו טעמא משום דרחמנא אפקרי' לזרעי' דעכו"ם וכביאת בהמה חשיבא שאין הולד הולך אחריו אלא אחר האם כמ"ש הריטב"א והנמוק"י. וראיה לדבר שהרשב"א ז"ל גופיה בחידושיו ליבמות משמע דס"ל להלכה דבעכו"ם ועבד אין הולד פגום לכהונה ואפ"ה ס"ל להאי ק"ו

ויש לי בזה תמיה על הרשב"א ז"ל, שבתשובותיו עשה לבן כהן הבא מן הערוה פגום מהאי ק"ו, ובחידושיו ליבמות על הא דאמרינן על עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל דכולהו אמוראי דמכשרו מודו דהולד פגום מהאי ק"ו דאלמנה מסיק הרשב"א כפירש"י ע"פ הירושלמי דזהו רק בבתה אבל בנה לא הוי חלל, הרי דק"ו זה לא מהני לפסול אח הבן וצ"ע

[יט] ויש להביא קצת ראיה מתוס' תענית (דף כ"ז ע"א ד"ה מר סבר) וז"ל ולכך הכל כשרים אפילו פסולים אפילו ממזרים לומר שירה דלא הוי אלא בפה ולמ"ד עיקר שירה בכלי א"כ צריך שיהו כהנים או לוים דהא הכלי זמר היה קדוש עכ"ל, הרי דפסיקא להו דממזרים מכלל הפסולים הם ואם נימא דממזר בן כהן מביאה ראשונה כהן כשר הוא הרי משכחת לה ממזר שאינו פסול לכהונה. ועיי' בהוריות (דף י"ג ע"א) במשנה כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר, ומשמע קצח דממזר לאו כהן הוא בשום אופן, ובגמ' ילפינן דכהן קודם מקראי וישראל קודם לממזר מסברא שזה מיוחס וזה אינו מיוחס, ואם יש ממזר כהן לא ידענו מאי עדיפא אם סברא דמיוחס אם קרא דויבדל להקדישו, ואף שאינה ראיה זכר לדבר הוי. ועיי' בתו"כ פ' אמור (פרק ד' ברייתא ט"ז) לענין איסור תרומה לזרים, זר אין לי אלא ממזר מנין אפילו לוי אפילו ישראל ת"ל וכל זר, הרי דמילתא דפסיקא היא דממזר אינו אוכל בתרומה, ואם נימא דממזר מכהן מביאה ראשונה לא הוי כחלל הרי יש ממזר שאוכל בתרומה ולאו דפסקא היא, אע"כ דממזר בכל גווני לאו כהן הוא אלא פגום וכמ"ש הרשב"א ז"ל

סימן כז

הקירה אחת בענין בכורה

[א] נסתפקתי בבן יחידי והוא בכור שנוטל את כל נכסי אביו אם יש בו דין בכורת נחלה או לאו ר"ל אם נוטל הוא את כל הנכסים רק בתורת פשוט או דחלק בכורה נמי מעורב בזה. מי אמרינן דלא גרע מיש לו אחין שנוטל פי שנים בתורת בכורה, או דילמא כיון דחזינן דלענין מילי טובא דרשינן לפרשת בכורה דוקא כדכתיבא כמו שיוצא דופן אינו נוטל פי שנים דלא קרינן ביה וילדו ובכורות דף מ"ז ע"ב) וטומטום שנקרע אינו נוטל פ"ש דבעינן שיהא בן משעת הוי' וב"ב דף קכ"ו ע"ב) ובכור שנולד אחר מיתת האב אינו נוטל פ"ש מ"ט יכיר אמר רחמנא (ב"ב דף קמ"ב ע"ב), ה"נ אפשר שאין דין בכורה אלא דוקא באופן דכתיב בקרא דהיינו שיש אחין חוץ מן הבכור וחולקין את הירושה ביניהם אבל אם אין כאן אלא בן אחד והוא בכור בטלה תורת בכורה ואע"פ שסוף סוף הוא נוטל כל נכסי אביו אין זה אלא מדין פשוט אבל לא פתיך ביה חלק בכורה כלל ונ"מ לדינא כמו שיבואר להלן

ונ"ל להביא ראיה מדאמרינן בב"ב (דף קכ"ב ע"ב) ת"ר לתת לו פי שנים פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים ודין הוא כו' ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה ריבתה נחלה אצל אחין כו'. וקשה לי טובא האיך הוה ס"ד למימר פי שנים בכל הנכסים והרי אמרינן לקמן (דף קכ"ז ע"א) גבי טומטום שנקרע ונמצא זכר אמימר אמר אף אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה ופרשב"ם טומטום שנקרע ונמצא זכר אם הוא פשוט ואינו בכור וכל נכסי האב ט' מנים והן ג' בנים בכור ופשוט וטומטום חולקין הנכסים תחלה לג' חלקים כאלו אין כאן כ"א בכור ופשוט והטומטום כמאן דליתיה כו' אבל אי הוה ממעט לא היה נוטל הבכור אלא ד' וחצי מנים פי שנים כנגד כל אחד עכ"ל, והשתא אי אמרת פי שנים בכל הנכסים קרא דוילדו לו בנים מאי עביד ליה דאי אפשר לומר לשאינו ממעט בחלק בכורה שהרי אין נ"מ כלל בזה אם חשוב הטומטום כבן או לא דבין שיהיו האחים מרובין בין שיהיו מועטין חלק בכורה במקומו עומד ולעולם הוא שני שלישי הנכסים. (אח"ז מצאתי שכבר הובאה קושיא זו בס' קול יהודה משם הגאון מוהר"א ברודא ז"ל). ואין לומר והאי קרא דוילדו לו לאו יתורא הוא