דבר אברהם - א ריט

דלענין כהונה אינו כהן אפילו בעבודתו ואין כהן למחצה. ונראה פשוט דכיון דלהאי מ"ד לא אתא קרא דברך ד' חילו למישווייה ככהן לכל מילי אלא להכשיר עבודתו מנלן לומר דלענין זה הוי ככהן ולחדש כהונה לחצאין, אין לך בו אלא הכשר עבודה ולא כהונה ולא עוד אלא שממקומו הוא מוכרע דאי נימא דלענין עבודה הוי כהן ואם נתמנה להיות כ"ג הוי לענין עבודה כ"ג אמאי בטלה כהונה ידון כמתה כהונה שהרי היה כ"ג לענין עבודה, ומנלן דכ"ג למקצת לאו כ"ג הוא להחזיר את הגולים, אע"כ דלא הוה כ"ג כלל אפילו במקצת אלא שעבודתו כשרה מגזיה"כ דזר כזה עבודתו כשרה ולכן בטלה כהונה. וזהו ביאור הגמ' ע"פ פירש"י עד כאן לא קאמר ר"י אלא משום דכתיב ברך ד' חילו ר"ל שדין הוא בעבודה שכשרה בחלל אבל לא בעיקר הכהונה ובאמת לדידיה אינו כהן כלל ומכש"כ שאינו כ"ג

ולפי"ז נמצא לענין עבודת חלל ביוהכ"פ דלמ"ד מתה כהונה דגלי רחמנא שהוא כהן ממילא אם נתמנה לכ"ג ושימש בבגדיו עבודתו כשרה, אבל למ"ד בטלה כהונה דס"ל שאינו כהן אלא דגלי רחמנא דעבודת זר כזה שהוא ונזרעו של אהרן כשרה יש לחקור אם הכשר זה קאי רק על עבודות כל השנה ולא גם על עבודות יוהכ"פ או דקרא דברך ד' חילו בא להכשיר עבודת זר כזה גם ליוהכ"פ. ונראה פשוט דלא קאי אלא על עבודות של כל השנה ולא גם על עבודת יוהכ"פ. דהנה כבר העלה השעה"מ (פ"א מהלכות עבודת יוהכ"פ) דכהן הדיוט ביום הכפורים הוי זר וחייב משום זרות ומסתייע מגמ' מפורשת ביבמות (דף ל"ג) עיי"ש, ולפי"ז כהן הדיוט ביוהכ"פ הוי חולין כמו חלל בעבודות כל השנה, וא"כ מהאי קרא דברך ד' חילו דמכשרינן מיניה חלל בכל השנה דאפילו חולין שבך תרצה איכא נמי להכשיר עבודת כהן הדיוט ביוהכ"פ בדיעבד דאע"פ שהוא חולין לענין עבודה זו מ"מ אפילו חולין כך ירצה ולמה עבודת כהן הדיוט פסולה, אע"כ דקרא דאהרן וחוקה דכתיב ביוהכ"פ לעכב אתא לגלויי דלא קאי ע"ז הכשר דברך ד' חילו וא"כ חלל נמי לא איתכשר מהאי קרא, דכמו דגלי אהרן וחוקה שלא הוכשר חולין של זכות דכהן הדיוט ה"נ לא יוכשר מה"ט גם חולין דזכות של חלל שהרי אהרן לא היה חלל. וא"כ לדידן דקיי"ל כמ"ד בטלה כהונה חלל שעבד ביוהכ"פ שחל להיות בשבת חייב סקילה אפינו נאמר שבכל השבתות פטור, ודברי ההפלאה נכונים מאד לענ"ד מצד עצמם אלא שדחוקים ורחוקים הם בכוונת התוס' שפשטיות לשונם מורה דקיימי אשבתות של כל השנה ולא רק על יוהכ"פ

[טו] אך העומד לנגדי הוא דלפי דרך זו יוצא לן חידוש גדול בעבודת חלל. דהנה יש לחקור בחלל שעבד שעבודתו כשרה אם חייב הוא עליה מיתה ביד"ש ולוקה כזר שעבד או לא. ולכאורה דבר פשוט הוא דכיון דעבודתו כשרה פטור מחיוב זרות, וכן משמע מסתימת לשון הרמב"ם (פ"ו מהלכות ביאת מקדש ה"י) שכתב כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ולא הזכיר כלל מחיובי זרות. אבל לפי דברינו הנ"ל נראה דזה תלוי בפלוגתא דר"א ור"י נפחא, דלמ"ד מתה כהונה שהוא ככהן פטור מחיובי זרות דלא קרינן ביה וכל זר לא יקרב, ולמ"ד בטלה כהונה שאינו כהן כלל אפילו לענין עבודה חייב משום זרות, דאע"פ שעבודתו כשרה מ"מ איהו עבר אמימרא דרחמנא דוכל זר לא יקרב שהרי זר הוא. הן אמנם ראיתי בס' מנ"ח (מצוה ער"ה) שתפס בפשיטות דחלל שעבד חייב מיתה בידי שמים ולוקה כזר, אבל לענ"ד נראה שהוא נגד סוגיא ערוכה בפסחים (דף ע"ב ע"ב) בהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שאינו משלם לר"י את החומש משום דתרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר דכתיב ברך ד' חילו, ואם נימא דרק עבודתו כשרה אבל לענין חיובים חיוב עלה כזר מאי מהני מה דתרומה איקרי עבודה מ"מ ליחייב עלה מיתה וחומש כזר, אע"כ כיון דעבודתו כפרה אינו חייב עלה משום זרות, ובטעם הדבר נראה משום דלענין עבודה הוי ככהן ודלא כמ"ש. ואין לומר דלעולם לענין עבודה נמי הוי כזר ואפ"ה פטור מעונשין דכיון דמ"מ עבודתו כשרה ממילא אין עליו עונש, דז"א חדא דאין זו סברא כלל דמאי שייטא דעונש לחילול עבודה, ועוד דבזבחים (דף ט"ז) מהדרינן למילף לזר מנלן דמחלל עבודה אע"ג דבודאי חייב מיתה על עבודתו ואפ"ה הוה אמרינן דאינו מחלל אי לאו ילפותא אחריתא, הרי דלא תליין כלל הא בהא אלא אפשר שלא יחלל את עבודתו ומ"מ יתחייב עלה. וכ"ת דבפסחים קאי הש"ס כמ"ד מתה כהונה דלדידיה הוי כהן ופטור מעונש אבל למ"ד בטלה כהונה אה"נ דחייב ז"א שהרי נקט קרא דברך ד' חילו ולפי"מ שנתבאר לעיל זהו כמ"ד בטלה כהונה אבל מ"ד מתה כהונה יליף לה מקרא דובאת אל הכהן וגו' והוי ככהן לכל מילי, וא"כ מוכח דאפילו למ"ד בטלה כהונה מ"מ לענין עבודה גופה הוי ככהן ומשו"ה אינו חייב משום זרות והוא דלא כמ"ש. ומתוך סיוע מו"מ עם חכם אחר יצא ליישב דאפשר דתרומה שאני דאע"ג דבאמת זר הוא אפי"ה פטור מעונש, משום שנאמר בה חילול כדאמרינן בסנהדרין (דף פ"ג ע"ב) ולימא מר במיתה כו' ופירש"י דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש וכל פרשתא בתרומה קאי, הלכך עיקר האיסור הוא מה שמחלל את התרומה ואמרינן בכריתות (דף ז' ע"א) כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומתו בו כי יחללוהו כתיב כיון דחללי' הא איתחיל, וא"כ אפ"ל דעיקר העונש הוא רק כשמחלל את התרומה ולכן חלל שעבודתו כשרה ותרומה איקרי עבודה הרי לא חילל את התרומה באכילתו ולכן פטור, משא"כ בזר ששימש שפיר הוה חייב מיתה אפילו אם לא היה מחלל עבודתו משום דאזהרתי' מוזר לא יקרב אליכם והתם לא כתיבא חילול כלל כמבואר בזבחים (דף ט"ז) עיי"ש. אולם אף כי דבר נחמד הוא עדיין לא ברירא ואדרבא נראה סתירתו מצדו, דהא גם באכילת כהן בהיתר אמרינן בכריתות כיון דחללי' הא איתחיל ופירושו של חילול כאן הוא שע"י האכילה יוצאת כבר התרומה לחולין והיינו כעין המובן של חילול מע"ש והקדש. ולעולם בכל אכילה איכא חילול התרומה אלא שבכהן הוא חילול בהיתר וע"י זר הוא באיסור, וזהו גם גוף יסוד האיסור של זר שלא יחללו התרומה בדרך זו ומתו בו כי יחללוהו קרינן ע"ז, וא"כ מאי מהני דאכילת תרומה איקרי עבודה וחלל עבודתו כשרה הא מ"מ גם בכהן היא מתחללת ואי תימא דרביץ על חל עונש זרות יתחייב בחומש שהרי יש כאן יסוד האיסור של חילול ועונשו ומתו בו כי יחללוהו קרינן בי' ועיי' במל"מ (פי"א מהלכות תרומות ה"ח) שנסתפק אם מתחללת גם באכילת איסורי ובתו"י יומא (דף פ"א ע"א ד"ה זר שבלע) מבואר להדיא דאף ע"י זר מתחללת יעו"ש, ובס' מנ"ח (מצוה רע"ט) דקדק להיפוך מלשון רש"י כריתות שם ואכמ"ל. ועפ"י דברינו אלו נפתח לן פתח הבנה ליישוב דברי הרמב"ם (פ"ו מהלכות תרומות ה"ו) זר שאכל תרומה כו' בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה ביד"ש, ובלח"מ (פי"ט מהלכות סנהדרין ה"ב) תמה ע"ז כיון דבתרומה לא ידעינן מיתה אלא מדכתיב ומתו בו כי יחללוהו דגבי כהן כמא מדסמיך לי' וכל זר לא יאכל קדש והרי בכהן כמא גופי' אמרינן התם שאם אכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרע לזו שמחוללת ועומדת ואיך יהא הזר חמור מיני'. ולפי האמור יש לאנהיר, דאע"ג דבכהן כמא וזר בתרווייהו חד קרא כי יחללוהו כתיב מ"מ אין יסוד ענין החילול שוה בשניהם, דבזר יסוד החילול הוא מה שהתרומה נפשית חולין ע"י האכילה שלא כהלכתה וא"כ אין ר"מ אם היא טהורה או טמאה דהא טמאה נמי תרומה היא וע"י אכילת הזר נעשית חולין, אבל בכהן סמא ענין החילול הוא מיסוד הטומאה וזה שייך רק בטהורה ולא בטמאה שהיא כבר מחוללת ועומדת במובן זה. ואולי יש לצמצם כוונה זו גם בתירוצו כל הלח"מ והרדב"ז בהלכות תרומות יעו"ש. ועדיין הדברים זקוקים לתוספת ביאור וליבון ובאתי רק להעיר)

ולכאורה יש להביא ראי' להיפוך שהחלל חייב משום זרות מתוס' תענית י"ז ע"ב שהזכרנו לעיל שאמרו